שו"ת זיו (ג): גילו הגָּלילים

ישראל גלילי (1986-1911)

ישראל גלילי היה איש חשוב. הוא נולד ברוסיה כישראל בֶּרְצֶ'נְקוֹ, וכשהיה בן שלוש הועלה עם משפחתו לארץ ישראל. הוא היה בין מייסדי 'הנוער העובד' וקיבוץ נען, שם חי ומת. בין לבין היה ראש המפקדה הארצית של 'ההגנה' (רמ"א), חבר כנסת, שר ואיש סוד של ראשי תנועת העבודה וראשי הממשלה (בעיקר של גולדה מאיר). פעם כולם ידעו מיהו גלילי (די היה להזכירו בשם משפחתו, כמו 'יערי', 'חזן', 'דיין' או 'בּוּרג'), והיום צריך לחפש מידע עליו בויקיפדיה...

לפני זמן מה הפנה אלינו משה קלרטג את השאלה הבאה:

מדוע ישראל גלילי נקרא גָלילי, ולא גְלילי? שוחחתי עם חנוך ברטוב על ישראל גלילי. גם הוא לא יודע. טוב, הוא קצת נעלב אולי, על שפניתי תחילה אל חיים גורי. הוא אמר לי כי עמד ליד חיים גורי בהלוָיה של גלילי בנען – בגשם שוטף – ובהספדים אמרו את שמו של גָלילי, והוא לא קפץ מקברו ולא טָעַן כי סילפו את שֵם המשפחה שלו.

מאיפה שנדע לענות על זה?

פניתי אפוא ליועץ הלשוני של עונ"ש, פרופ' חיים כהן מאוניברסיטת תל-אביב והאקדמיה ללשון העברית, וזו תשובתו:

איני יכול לומר משהו קונקרטי על ישראל גלילי עצמו, כי אם על עצם הצורה גָלילי, בקמץ. הצורה גָלילי (ובמלרע! כדין), היא צורה אותנטית הידועה לנו משמו של התנא רבי יוסי הגלילי. בכתבי יד טובים של המשנה זו הצורה – גָּלִילִי, בקמץ, וכך נשתמר עד היום בפי הספרדים. אפשר לראות זאת בעיקר בהגדות של פסח בנוסח הספרדים ועדות המזרח.  

הצורה גְּלילי אף היא מתועדת בכתבי יד טובים של המשנה והיא הצורה הנפוצה בפי האשכנזים עד היום, ומהם ומכוחם בעברית המדוברת בת ימינו, ואף בשמות היישובים חצור הגְלילית, בית לחם הגְּלילית.   

עם זאת, מן העת החדשה יש להזכיר גם את שירו של יצחק קצנלסון 'גילו הגָּלילים', שנכתב בשנת 1919!

גִּילוּ הַגָּלִילִים גִּבּוֹרֵי הַחַיִל!
שִׂישׂוּ וְשִׂמְחוּ יוֹמָם וָלַיִל!
גִּילוּ הַגָּלִילִים גִּבּוֹרֵי הַחַיִל!
שִׂישׂוּ וְשִׂמְחוּ יוֹמָם וָלַיִל!

מֵחֶשְׁכַת הַלַּיְלָה
עוֹלֶה קוֹל חָלִיל,
שִׁירוֹ יַשְׁמִיעַ
שׁוֹמֵר הַגָּלִיל.

גִּילוּ הַגָּלִילִים...

יֶהֱמֶה הַגָּלִיל –
כֹּה יֶהֱמָה לְבָבִי;
רוֹבִי בְּצִדִּי,
וְסוּסִי עֲרָבִי.

גִּילוּ הַגָּלִילִים...

הַגָּלִיל, הַגָּלִיל,
אַךְ אַתָּה גָּלִילִי,
אֵין שָׂשׂוֹן כִּשְׂשׂוֹנִי
וְגִיל אֵין כְּגִילִי!

גִּילוּ הַגָּלִילִים...

הַלַּיְלָה הוּא הוֹלֵךְ
הֲלֹך וַחֲזֹר;
שֶׁמֶשׁ הַגָּלִיל
כְּאֵשׁ עַל הַר תָּבוֹר.

גִּילוּ הַגָּלִילִים...

זוּלָתְךָ, הַגָּלִיל,
מַה לִּי וּמִי לִי?
הַגָּלִיל, הַגָּלִיל,
אַךְ אַתָּה גָּלִילִי!

גִּילוּ הַגָּלִילִים...

על פי החלטת האקדמיה ללשון העברית שתי הצורות, גְּלילי, גָּלילי, כשרות. אלמלא ההחלטה הפרטנית לגבי מילה זו הייתה דווקא גָּלִילִי הצורה הכשרה היחידה מכוח החלטה כוללת הקובעת שבשמות מסוג זה הקמץ אינו מתקצר לשווא. וזה לשון ההחלטה: 

בשמות ייחוס של עמים ומשפחות וכדומה, המסתיימים ב-ִי, הקמץ מתקיים בכל הברה שהיא (על פי מָכִירִי, עֲמָלֵקִי וכדומה הבאים במקרא). למשל: דָּוִידִי, לְבָנוֹנִי, תָּבוֹרִי, תֵּל-אָבִיבִי. יוצאים מכלל זה: יִשְׂרְאֵלִי, יִשְׁמְעֵאלִי, גְּלִילִי (לצד גָּלִילִי).  

וראו גם בסוף מאמרי 'דקדוק העברית המתחדשת ומקורות יניקתו', לשוננו לעם, מט (תשנ"ח), דיבור המתחיל 'כך הוא'. ויש לשים לב שישראל גלילי עצמו נקרא בפי כול גָלִילִי במלעיל, וכנהוג לרוב בשמות פרטיים, וכן נקראת גם כיום נכדתו, מנחת הטלוויזיה והסאטיריקנית עינב גָלילי.  

עינב גלילי (מקור: הטלוויזיה החינוכית)

על תשובה זו העלה יהודה זיו שאלה חדשה:

גם בפי שאלה בעניין זה: מניין ידע ישראל בֶּרְצֶ'נְקוֹ בשעתו להגות את שמו המעוברת, 'גלילי', בקמץ בראשו? ולעומת זאת, שעה שהקים עם חבריו את קיבוץ 'הנוער העובד' בצד הכפר הערבי נַעְנֶה, החליט לקרוא לו בשם 'נַעַן (לקריאת העם)', ולא טרח כלל לבדוק ולמצוא, כי אותו שם ערבי אינו אלא שיבוש שמו המקראי הקדום של המקום – 'נַעֲמָה' (יהושע, טו 41)?  

כך גרם ישראל גלילי לוועדת השמות הממשלתית 'כאב ראש' לאורך ימים: השם 'נעמה' הוסיף להעלות אבק עת ארוכה, אך לימים נעשה בו שימוש בשלושה מקומות שונים בעת ובעונה אחת: ל'משק שוורץ' ('נועיימה') בבקעת חולה נקבע השם הרשמי 'נעמה'; מלבדו נקרא גם כפר הנופש מצפון לאופירה (שַׁרְם א-שייח') בשם 'נעמה' ומכאן אף שמו העברי של 'מפרץ נעמה', שלחופו ישב; וכן מושב 'נָעֳמִי' בבקעה, מצפון ליריחו, אשר מיומו הראשון התעקשו יושביו לכנות אף אותו 'נעמה', בעקבות ואדי נועיימה הסמוך, ורק לאחרונה באו עם ועדת השמות הממשלתית ל'עמק השווה' והשתוו סופית על השם 'נעמה' – ראשי תיבות 'נוער עברי מחייה הבקעה'. 

היש יודע, מיהו ששימש יועץ לשון לישראל גלילי?

'נען, ארבעים שנה', הוצאת קיבוץ נען 1970 (מקור: מיכאל יעקובסון, חלון אחורי)

ושב והשיב חיים כהן: 

אין בלבי ספק שגלילי שמע דבר מה בעניין זה מפי כמה וכמה אנשי תקנת הלשון שחיו בזמנו. מדובר בתקופה שעניין זה של תקנת הלשון היה רווח מאוד. לכל עיתון הייתה 'פינת לשון' משלו וכתבו בה בלשנים ידועים כמו יצחק אבינרי ('על המשמר'), יצחק אפשטיין ויצחק פרץ ('דבר') ועוד. ואכן, יצחק אבינרי נשאל בעניין הזה וענה מה שענה. דבריו התפרסמו בפינת הלשון, על המשמר, ו' בניסן תשי"א, כלומר לפני שישים ושלוש שנה, ובזמן שישראל גלילי כבר נקרא גלילי. ניכר בהם שאבינרי כתב מתוך 'ידע אישי', כלומר מתוך היכרותו את מסורתו שלו, המסורת האשכנזית, ולא מתוך המהלך במסורות אחרות.  וכאן המקום לציין עוד, שגָּלילי בקמץ יש גם בהגדות אשכנזיות לא מעטות, עוד במאות ה-17 וה-18.  

יצחק אבינרי, יד הלשון, עמ' 97

בעלי התוספות

ראובן גלילי מראש פינה הזדרז והעביר לי את התעודה הבאה:

אבי יעקב גְּלִילִי (רוטנברג), יליד ראש-פנה (1900), הצטרף לקבוצת בית זרע עוד כשישבו בחושות של אום-ג'וני.

הקבוצה החליטה כי על חבריה לשאת שמות עבריים, אבי בחר בשם גְּלילי כי הוא בא מהגליל. חברי הקבוצה מינו את אבי למוכתר היישוב, מצורפת תעודה מדצמבר 1926, מהכיתוב באנגלית Glili ניתן להסיק כי אכן כך הגו את שמו.