גורל יהודי: דוֹדִי, ד"ר שמחה לדרמן

ד"ר שמחה לדרמן (1942-1909)

מאת אבי עוֹרי*

אבי, ישראל עוֹרִי (יוּרֶק לדרמן), נולד בפּוּלאווה (פלך לובלין) בשנת 1916 ונפטר בנתניה בשנת 1983. הפלישה הגרמנית לפולין, ב-1 בספטמבר 1939, גדעה באחת את לימודי הרוקחות שלו. הוא נמלט לרוסיה עם אחד מאחיו, פישל-אפרים לדרמן (1966-1911), שכבר הוסמך כרופא וטרינר. לאחר גלגולים וטלטולים הגיעו שני האחים לארץ ב-1943 עם 'צבא אנדרס', שהנהיג הגנרל הפולני ולדיסלב אנדרס. אבי ערק ונקלט בשורות 'ההגנה', ואילו אחיו המשיך עם הצבא הפולני לאיטליה ואף זכה באות הצטיינות על השתתפותו בקרב המפורסם במנזר מונטה קאסינו (ינואר-מאי 1944). כל בני המשפחה האחרים נספו, כולל אח נוסף ושמו שמחה לדרמן.

כרבים מבני דורו גם אבי לא העשיר את ילדיו במידע רב על בני המשפחה שנספו. המעט שידעתי הוא, שהדוד שמחה היה בין היהודים המעטים שהתקבלו ללימודי רפואה בפולין, ובכך דמה לבן-דודו המפורסם, משה קליינבוים (לימים סנה). רק בשנת 2004, כאשר התחלתי לבקר בארכיונים של האיגוד הרפואי הפולני (Główna Biblioteka Lekarska), של אוניברסיטת ורשה ושל המכון ההיסטורי היהודי (ZIH), התבררו לי עובדות חדשות ואף הצלחתי לאתר מסמכים מימי לימודיו וכאלה המעידים על פעילותו הרפואית בגטו.

בשנת 1935, בה סיים את לימודיו, החל שמחה לעבוד כרופא פנימי בבית החולים היהודי ברובע צ'יסטה (Czyste) בוורשה, ומאז ועד מותו בידי הנאצים המשיך לתפקד כרופא.

אלו הם מקצת המסמכים שמצאתי בתיקו האישי של הסטודנט שמחה לדרמן בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת ורשה:

שמחה היה חבר ב'אגודת מדיקאים יהודים', שהייתה מסונפת לאוניברסיטת ורשה. בשנים הרבות שבהן אני עוסק בחקר הרפואה היהודית בפולין אף פעם לא ראיתי נייר רשמי של אגודה זו. והנה הוא כאן, עם שמו של דודי.

בתיקו, ששרד בארכיון ההסתדרות הרפואית הפולנית, מצאתי מכתב שבו התלונן על כך שקשה לו לעמוד בתשלומי מס החבר הן לאיגוד הרפואי היהודי הן לאיגוד הרפואי הכללי של הפולנים...

בבית החולים שברובע צ'יסטה התוודע שמחה לדרמן לעמיתו, המבוגר ממנו, ד"ר ישראל מיליקובסקי (Israel Milejkowski). מיליקובסקי (1943-1887) היה רופא עור (דֶרמטולוג), שנמנה עם מייסדי ארגוני הרפואה והבריאות היהודיים בפולין TOZ ו-ZLRP (האחרון נוסד ב-1923) שפעלו עד פרוץ המלחמה. הוא היה ציוני נלהב וגם ביקר בארץ ישראל עם משלחת רופאים יהודים גדולה מפולין (120 רופאים!), כאשר נערך בארץ הקונגרס העולמי הראשון של רופאים יהודיים (27-23 באפריל 1936). מיליקובסקי הרצה בכנס על מצב היהודים בפולין.

ד"ר ישראל מיליקובסקי, צילום משנת 1933 (מקור: ארכיון לוחמי הגטאות)

עם הקמת הגטו בוורשה מונה מיליקובסקי לראש מחלקת הבריאות ביודנראט והיה בין המארגנים של 'בית הספר לרפואה' המחתרתי. ככל הנראה התאבד מיליקובסקי ברכבת העושה דרכה לטרבלינקה. בנו, רופא גם הוא, נהרג במרד הפולני, שנה אחר כך (אוגוסט 1944). 

בשנותיו בגטו יזם מיליקובסקי וניהל את מחקר 'מחלת הרעב', שדודי שמחה היה שותף לו. תת-התזונה, שבה הרופאים עצמם היו נתונים, דחפה אותם לתעד את מחלת הרעב והשלכותיה. הם עקבו אחרי מדדים ביולוגיים, פיסיולוגים, ביוכימיים, אנדוקרינים ופיסיקלים, עד שנאלצו לסיים ב-22 ביולי 1942. מיליקובסקי, החוקר הראשי, הודיע לעמיתיו שהגיע סופו של הגטו וסיפר להם שאת ששת המחקרים עם דפי המחקר הסתיר בבית הקברות. ואכן, הוא הצליח להעביר את תוצאות מחקריו לידידו פרופסור ויטולד אוגניוש אורלובסקי (Orłowski), והלה שמר את כתב היד ומסר אותו לאנשי הג'וינט בתום המלחמה עם שחרור פולין. 

בול פולני לכבודו של הרופא פרופסור ויטולד אורלובסקי (1966-1874)

ממצאי המחקר תורגמו תחילה לצרפתית והספר נדפס בוורשה כבר בשנת 1946 (מאוחר יותר תורגם הספר גם לאנגלית). ברשותי נמצא עותק מתפורר מספר זה, שאותו קיבל אבי מ'יד ושם' בשנת 1957. הספר מכיל דו"חות מדעיים מגוונים על מחלת הרעב. התיאורים הקשים מלווים בתמונות קשות לא פחות.

דף השער של הספר בצרפתית

בתחילת הספר מופיעה רשימת החוקרים שהיו שותפים למחקר. רובם כמובן נספו, וביניהם גם דודי שמחה (מספר 14 ברשימה).

את המבוא לקבוצת המחקרים חתם מיליקובסקי במטבע הלשון של הוראציוס: Non omnis moriar (לא אמות לחלוטין).

בשלבים הראשונים של הפעלת הגטו דרשו הגרמנים תעודות פטירה חתומות בידי רופא. בארכיון ZIH מצאתי 124 תעודות פטירה בחתימת דודי. הנה כמה דוגמאות:

 מרגש ביותר היה 'לפגוש' את חתימת דודי, הרופא הפנימי שמעולם לא הכרתי, ועל תעודת הפטירה שלו לא חתם איש.



* פרופסור אבי עורי מאוניברסיטת תל אביב הוא מנהל החטיבה לשיקום במרכז הרפואי השיקומי 'רעות'.