יום שני, 16 באוגוסט 2021

סיבוב בתל אביב: הונגרית ומרוקאית, תומרקין, לרנר ולוינסקי

כל הצילומים: איתמר לויתן

א. ספרייה הונגרית

לפני כמה חודשים כתבנו כאן על היעלמותה של הספרייה הפולנית מנופה של תל אביב בכלל ושל רחוב אלנבי בפרט. הפעם נפנה מבטנו לספרייה נוספת שנכחדה מרחוב אלנבי – 'ספרייה הונגרית'. 

כך נראתה הכניסה לספרייה, 2015 (הבלוג של קובי לידרמן)

פעם היו כאן יהודים רבים מהונגריה, שהתקשו להיפרד מהשפה והתרבות שעליה גדלו. היו להם גיבורי תרבות בכל תחום, שהיו מקור לגאווה עדתית: הסטיריקן אפרים קישון, הקריקטוריסטים דוש וזאב, העיתונאי יוסף (טומי) לפיד והמלחין יוחנן זראי. הייתה להם נציגות מרשימה באקדמיה הישראלית, ובראשה ההיסטוריון יעקב כ"ץ, חוקר התנ"ך מאיר וייס, הבלשן חוקר הערבית-היהודית יהושע בלאו (שנפטר לפני שנה בשיבה טובה והוא בן 101), וייבדלו לחיים ארוכים חוקר התלמוד יעקב זוסמן וחוקר הקבלה ומחשבת ישראל יוסף דן. אפילו טדי קולק נולד בכפר קטן בהונגריה... 

והיה להם עיתון 'אוּי קֶלֶט' – שבועון, יומון ולבסוף דו-ירחון, שלמרבית הפלא ממשיך להופיע עד היום! – וגם הייתה ספריית השאלה ברחוב אלנבי 84. אגב, גם בירושלים הייתה ספריה הונגרית (ברחוב שמאי) שנסגרה מזמן באין ביקוש. היה להם אוכל משלהם ובדיחות משלהם, וכמובן גם בדיחות עליהם (איך אומרים אמבולנס בהונגרית? שֶׁגֶר-פֶּגֶר).

מדרך הטבע דור העולים מהונגריה עוזב אט אט את עולמנו. ילדיהם נטמעו לגמרי בתרבות הישראלית ולספרים בהונגרית אין דורש.  

הספרייה ברחוב אלנבי כבר סגורה יותר משנתיים. אם מצמידים את המצלמה לחלון ניתן לראות את גסיסתה העצובה. ערימות של ספרים, צוברות אבק וקורי עכביש, ממתינות לבוא המטאטא...   


העיתונאי דוד שליט ריאיין בשנת 2008 את שרה הרטשטיין, בתם של מייסדי הספרייה ההונגרית, שירשה את מקומם, והביא פרטים מעניינים על גלגוליה של הספרייה (פורסם בעיתון גלובס ב-20 באפריל 2008): 

שרה הרטשטיין גדלה בספרייה ההונגרית שבבעלות הוריה. "אימא שלי החזיקה אותי פה בלול. למי היה אז מטפלות? לא הלכתי לקייטנות, את כל החופשות ביליתי פה". בערב פסח שנת 2006 התמוטטה האם בת ה-85, בספרייה. "אירוע מוחי. החזיקה מעמד עוד שלושה חודשים. כמו שחקן שחלומו לגמור את חייו על הבמה". הבת ירשה את הספרייה.  
הספרייה ההונגרית נפתחה ב-1945. היא הייתה שייכת לעיתונאי יוסף ימבור מ"על המשמר", ונקראה על-שם אשתו אלישבע, שניהלה אותה. אמה של הרטשטיין, אילונקה, שעלתה לישראל ב-1950, נקראה לסייע. "היה לה מקום עבודה מובטח באל על בתור מנהלת חשבונות. היא באה לעזור לשבועיים, אלישבע חלתה ונפטרה, ואמי נשארה פה 55 שנה".  
650 קוראים היו לספרייה ההונגרית בתקופת העליות הגדולות, אחת מחמש ספריות הונגריות בסביבה, לצד עשרות ספריות ששירתו עולים מארצות אחרות, שלא לדבר על הספריות הפרטיות הרבות בעברית. ספריות היו פעם עסק לא רע במדינת ישראל, ורבים וטובים עברו במקום. "טדי קולק החליף ספרים, אפרים קישון רב עם אמי כדי שתדחוף את ספריו, ישראל קסטנר, ההורים של איתן הבר, ההורים של לילי שרון  אמי הכירה את כולם", מספרת הרטשטיין. "אבי גם הוא היה פה, אבל לא הייתה לו סבלנות לאנשים. ההצקות פה אין-סופיות. הספר לא טוב, האותיות קטנות מדי. אמי הייתה אומרת לקוראים, 'אני לא אחראית, לא אני כתבתי את הספר'".  
מי הקוראים? אנשים לא צעירים, אבל מתפקדים. "דור שבלי ספר לא יכול ללכת לישון", היא אומרת. "הם קוראים עם זכוכית מגדלת, אנשים לפני ניתוחי קטרקט, אבל קוראים. גם אם זה לאט, חשוב להם לראש, להתעמלות של המוח. נשארו מעט קוראים, אבל גם בספרייה העירונית אין תור. אין קוראים צעירים גם לעברית, גם לא בחו"ל. תיירים מהונגריה שעוצרים פה מספרים לי שגם שם הקריאה זה לא מה שהיה".  
בספרייה כ-7,000 ספרים, מרוכזים בחדר אחד. הרטשטיין כבר לא קונה ספרים חדשים. זה לא משתלם, "דמי המשלוח בשמיים", כדבריה. וחוץ מזה, הדור שהולך ופוחת, משאיר אחריו ספרים, וילדיהם באים ופורקים לה קופסאות קרטון מלאות ספרים. "אפילו לא הספקתי להגיד לה תודה", היא אומרת בעקבות אישה שזה עתה פרקה את הספרים על שפת המדרכה ומיהרה להתרחק במכונית לפני שירשמו לה דוח.  
במקום אין טלפון ומעולם לא היה, אבל המעטים שצריכים יודעים להגיע לכניסת החצר ברחוב אלנבי 84. פעם החלפת הספרים שימשה להם גם מפגש חברתי, פטפטו, החליפו מידע. עד מלחמת ששת הימים שימש המקום גם מקלט לעתות חירום, ועם הישמע האזעקה נהגו השכנים מהבניין להתקבץ בין מדפי הספרים.  
כל הספרים בספרייה עטופים בעטיפות צבעוניות, וצריך לפתוח ספר כדי לדעת במה מדובר. "אימא היא זו שכרכה את הספרים וקבעה את הסדר על המדפים. לא לפי א"ב, לא לפי נושאים, אבל היא ידעה איפה כל ספר נמצא". כעת הבת המנסה ללמוד את הסדר, מעריכה אפילו יותר את העוצמה של פעלה של אמה, ואת היקפה.  
הרטשטיין עצמה מדברת הונגרית, אבל לא קוראת את השפה. למדה מינהל עסקים לתואר שני באוניברסיטת בר אילן, ובחרה לשוב לספרייה של אמה. "אני עדיין מבררת, יש דברים שעוד לא הגעתי אליהם", היא מספרת. "אימא הייתה אומרת לאנשים, כל מה שאתם רוצים, תבקשו. היא לא רצתה שיעשו לה בלגן בספרים. אני מנסה עכשיו לארגן בלשים במקום אחד, רומנטיים במקום נפרד. על פי רוב אני עוד לא יודעת מה זה. אבל אנשים סבלניים, מבינים אותי". 

לעומת הספרים והעיתון, שעתידם מאחוריהם, רשת המאפה ההונגרי 'קיורטוש' דווקא מצליחה מאוד. בישראל 2021 השטרודל והקיורטוש הם אלה שמייצגים את התרבות ההונגרית. 

ב. הקשר המרוקאי

ספרייה מרוקאית (או 'מרוקנית', כפי שצריך לכתוב), שאותה יוכלו לסגור בעוד חמישים שנה, עדיין אין, אבל משרד קישור כבר יש. הלשכה החדשה לקשרים עם 'ממלכת מרוקו' צצה בימים אלה ברחוב הירקון 266. הבניין, שהוחזק ללא שימוש במשך כעשרים שנה על ידי מרוקו (מאז נותקו היחסים בימי האינתיפאדה השנייה), עבר שיפוצים במשך כמה חודשים ועתה הוא מצטעצע בערבסקות מזרחיות ומוכן לקלוט את המשלחת המרוקאית בארצנו. ברוכים הבאים!

ג. תומרקין

הצייר והפסל יגאל תומרקין מת בשבוע שעבר, לאחר שנים של מחלה קשה. עשרות (אם לא מאות) פסליו מפוזרים במרחב הציבורי ומשתלבים בנופי הארץ. לאמנות שלו היו מעריצים מושבעים וכמובן גם מתנגדים. אלה ואלה יסכימו שעל פסלי החוצות שלו יש להגן ולשמור. 

הנה דוגמה נאה לשימור של פסל מחאה שהציב תומרקין בשעתו מול ההתנחלות שילה. על סיפור המעשה למדתי משמריה גרשוני, שמצדו למד על כך מן הבלוג הנהדר חלון אחורי של מיכאל יעקובסון, שבשנת 2018 הקדיש לפסל זה רשימה מפורטת

מעשה שהיה כך היה: 

בשנת 1978, במסגרת פעולת מחאה של 'שלום עכשיו' בה השתתפו כ-3,000 אנשים, נחנך בכניסה לשילה פסל דמוי שובך שיצר תומרקין, ממנו הופרחו עשרות יונים. את הפסל ייצר תומרקין כמעט במחתרתיות בקיבוץ נגבה, וכמה ימים לפני הקמת הפסל, הגיעו קיבוצניקים במסווה של פועלים, כדי לצקת את בסיס הבטון.

למורת רוחו של תומרקין, אחרי שהוקמה היצירה התייחסו תושבי שילה למחאה בספורטיביות, ואף פרסמו מודעת תודה לאמן ולתנועת 'שלום עכשיו'...

 הפסל הוזנח ברבות השנים. אך בשנים האחרונות שופץ על ידי תושבי שילה, כולל שלט הסבר ורחבה נעימה. 

ומטרשי שומרון לרחובות תל אביב.

בתיכון עירוני ה' המהולל (בלי שמץ של אירוניה), שמשכנו כבוד ברחוב בן יהודה, התגאו בשילוב של יצירות אמנות בבית הספר, הן בפנים הן על הגדר שבחוץ. אחד הפסלים ששולבו בחומת הבטון שמסביב היה מעשה ידיו של תומרקין.

גם כאן עומד לרשותנו הבלוג חלון אחורי של מיכאל יעקבסון שתיאר את ההזנחה של הפסל ברשימה מיוחדת על חידוש ציור הקיר של תומרקין בעירוני ה'.

הפסל המקורי של תומרקין שהיה חלק מחומת הבטון, 1965

כתב יעקובסון:

קבוצה של עצים וותיקים מצויה בגבול החצר הדרומית וכן יצירת אמנות מבטון צבועה בצבעי היסוד שיצר יגאל תומרקין שולבה בגדר הבטון הפונה לרחוב בן-יהודה. אלא שבלאי פורר את העבודה וצמחייה שגדלה פרא הוסיפה ומסתירה את השרידים. ככל הידוע לי, אין כוונה לחדש עבודה זו או לטפל בגינון שיחשוף את שנותר ממנה.

וכך זה נראה היום: חומת הבטון הוחלפה בגדר ברזל והפסל עצמו עבר 'תיקונים' (על ידי האמן?). אמנם אין צמחיה שגדלה פרא, אבל הפסל שבור ומלוכלך. הצבע דהה ואין שום שלט שמיידע את העוברים ושבים במה מדובר.

ד. מחאת לרנר

בשנת 1962 פתחו צילה ואריה לרנר ברחוב קרליבך 15 חנות צנועה למכשירי כתיבה. מאז ועד היום, כמעט שישים שנה, החנות פועלת. המייסדים הלכו לעולמם ואת מקומם תפסו בני הדור הבא.

אבל כבר שנים ארוכות שרחוב קרליבך הוא כמהפכת סדום ועמורה. בנוסף לשנת הקורונה המטלטלת, עבודות הרכבת הקלה פגעו בעסקים הקטנים שבמקום. אבל הארנונה ומסי העירייה נשארו כפי שהיו: 50,000 ש"ח לשנה, לטענתם של בעלי החנות.

המחאה השקטה של לרנר נמצאת על חלון הראווה של החנות. ואתם, תושבי תל אביב, מוזמנים לקנות ולעזור.

ה. מנחם לוינסקי

ברחוב דיזנגוף 212 נפתחה לא מכבר חנות מפונפנת ושמה 'אסופה' שבה נמכרים דברי עיצוב למיניהם, למשל מנורות שיאירו את הכניסות החשוכות לבתים ברחובות תל אביב.

בחלון הראווה הם מציגים שלוש דוגמאות למנורות רחוב כאלה, אבל איכשהו פספסו קצת בכל הקשור ללוינסקי.

לא מנחם ובטח לא מנחם לייב. שמו היה אלחנן לייב לוינסקי (1910-1857). כך ולא אחרת.

כדאי להם לתקן, משום שלוינסקי, שבשנת 1892 פרסם באודסה את הרומן האוטופי מסע לארץ ישראל בשנת ת"ת לאלף הששי, מתכוון לבוא ולבקר בעוד כמה שנים (ת"ת תהיה שנת 2040) ולוודא שהכל מתנהל לפי חזונו (למעוניינים: הספר מועתק בפרויקט בן יהודה). 


26 תגובות:

  1. פוסט יפה אודות הספריות ואהבת הספרים.
    פעם אנשים שמחו והתענגו על ספר שהגיע לידיהם. היום אנשים שמחים כשהם מצליחים להפטר מספרים. לפעמים זה מכמיר לב.

    השבמחק
  2. גם בחיפה, ברח' הרצל 16 (בית הקרנות) הייתה במשך שנים רבות ספרייה הונגרית שנוהלה ע"י גברת ‏שושנה. כיום הספרייה סגורה, אך שוחחתי כעת עם המנהלת. לדבריה, אם מישהו ירצה ספרים בהונגרית, יוכל ‏להתקשר אליה 04-8674666 והיא תשמח לסייע. שתזכה לבריאות ולאריכות ימים! ‏

    השבמחק
  3. נעמי גרינטל לבקוביץיום שני, 16 אוגוסט, 2021

    שטרודל הונגרי? איזה עלבון לאוסטרים.‏..

    השבמחק
  4. באתר עמותת יוצאי הונגריה מצויה רשימת ספריות בשפה ההונגרית שנמצאו במדינת ישראל
    1. ספריית עלייה בפתח תקווה
    2. ספריית באראנ' בנהריה
    3. ספרייה ע"ש קלודרס בן ציון בחיפה, ספריית צ'נגרי בחיפה, ספריית גיסקלאי בחיפה וספריית גונדוש בחיפה
    4. ספריית דעת בתל אביב, ספריית חדש בתל אביב
    5. ספריית פודור ברמת גן
    6. ספריית פישר בירושלים
    7. ספריית גרונברג בהרצליה
    8. ספריית פרלה בצפת


    ברחוב נס ציונה בתל אביב היתה חנות ספרים בהונגרית.

    השבמחק
    תשובות
    1. ברחוב נס ציונה הייתה ספריית "חדש", אמי ז"ל החליפה בה ספרים. בהונגרית קראו לה הדאאש...

      מחק
  5. תודה על הפוסט ;))יום שני, 16 אוגוסט, 2021

    במקום שאין אנשים השתדל להיות איש, ובמקום שאין סופרים – היה סופר.

    השבמחק
    תשובות
    1. אהוד ב-עזר המו'ל של העיתון האינטרנטי 'חדשות בן עזר',אותו הוא מגדיר 'מכתב עיתי לילי חינם מאת סופר נידח', כותב בפתיח של כל גיליון, "אם אינך מוצא ספר לקרוא בו, -כתוב ספר או קרא ספר ישן" וגם "אם אינך מוצא עיתון לטעמך -עשה לך עיתון חדש"
      😃

      מחק
    2. נהנית מאוד מעונג שבת. תודה מקרב לב.

      מחק
  6. בינ"ו
    תוספת קטנה על פסל תומרקין בשילה : תושבי שילה קשרו אל השובך של תומרקין את חוטי 'צורת-הפתח' ה 'ערוב' של שבת וכך הפכו אותו באופן סמלי למרחיב של תחומי הישוב.
    ובשנים בהם שכן הישוב במחנה הזמני ושם הייתה הכניסה [היום הכניסה הראשית עברה דרומה] היו מראים זאת בגאווה לבאי הישוב, כ'בא לקלל ונמצא מברך'.
    ונסיים בברכה
    שבת שלום

    השבמחק
    תשובות
    1. מי בא לקלל ויצא מברך? ומי זה בינ"ו? ההוא מהדגים בכרמל?

      מחק
    2. בינ"ו = בשם ה' נעשה ונצליח. מין ברכה מסורתית שכזו...

      מחק
    3. שניהם - היו פסלים מחורבנים ונשארו כאלה.

      מחק
  7. אורלי מונדל אורמןיום שישי, 20 אוגוסט, 2021

    קראתי בהנאה ובעצב את רשימתך, שנושאן - הספריות ברחוב אלנבי.‏ בצעירותי, רחוב אלנבי היה מלא לא רק בספריות אלא גם בחנויות ספרים יד-שניה, שהרביתי לשוטט ‏בהן ולרכוש מהן ספרים.‏
    אני מתנדבת בספריה העירונית הרצליה, ואחת מהקוראות שאלה אותי, אם אני מכירה מישהו, ‏שמעוניין בספרים בקוריאנית, במצב טוב, שיש לה.‏ היא נסתה למצוא מישהו כזה - אפילו בשגרירות קוריאה לא רצו את הספרים.‏
    אם אתה מכיר מוסד כלשהו או אדם פרטי, שנראה שישמחו לקבל ספרים בקוריאנית, אודה לך אם ‏תקשר ביננו. מספר טלפון ושם יספיקו.‏
    תודה עבור הדברים שאתה מפרסם בבלוג !‏

    השבמחק
    תשובות
    1. ספרים בקוראנית יתקבלו בשמחה: נאוה 0522796119

      מחק
  8. מה שמאיר באור המדוייק ביותר את חוסר ההבנה של תומרקין ושלום עכשיו במציאות החיים שלנו במרחב היא העובדה, שזמן קצר לאחר הקמת השובך, התנחלה ציפור טרף, בז מצוי, על "שובך היונים" והחלה לקנן בו. לקח הסטורי שמומלץ להפנים.

    השבמחק
    תשובות
    1. https://m.youtube.com/watch?v=QD4PNyQDD2s&feature=emb_title

      מחק
  9. יוסף עורב, אפשר להירגע. גם אוויל מחריש חכם יחשב. גם מוכרי הדגים בכרמל נעלבו ממך. וד"ל. קח כמה שיעורים אצל יקירנו פרופ. דוד

    השבמחק
  10. בינו הוא בינו גבסו ,ד"ר שקשוקה הוא ולא אחר.
    וראוי גם לאחל מזל טוב למוני מושונוב
    שחגג יום הולדת 70 השבוע
    ומככב בקטע הנפלא הנ"ל

    השבמחק
    תשובות
    1. תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.

      מחק
    2. בינו, בוערים בעם; וכסילים, מתיי תשכילו. (תהילים צ"ד) וראו גם איש בער ולא יידע

      מחק
    3. אפילו את בינו העלבת יחזק האל אותך ויכונך

      מחק
  11. רחל תלמי [אז צלאל]יום שבת, 21 אוגוסט, 2021

    העלית נשכחות בכתבה על חנות מכשירי הכתיבה ברח' קרליבך בתל אביב.
    גב' לרנר קראנו לה , קטנה ונמרצת , תמיד מחייכת, תמיד משתדלת למצוא את מה שאתה מבקש. לימים בנה הצטרף וכמו אמו זכור לטוב סבר הפנים המברכות בכניסתך לחנות.
    מעל החנות היו משרדי אגוד המפרסמים בישראל - גוף ציבורי - יציר חזונו של ברוניסלב טאו - שם עבדתי כסטודנטית .
    את מכשירי הכתיבה שלנו רכשנו בחנות של גב' לרנר שתמיד תיזכר לטובה.

    השבמחק
  12. ספרי אמנות
    יש בידי ספרי אמנות שירשתי מאבי . מעניין מישהו? אשמח לשלוח צילומי ההכריכה של הספרים בווטסאפ
    אהוד

    השבמחק
  13. לפני כמה חודשים הייתי בבאר שבע, באזור העיר העתיקה, ופתאום אני רואה חנות שכתוב עליה ההונגרית 'ספרייה הונגרית'. המקום היה נראה כפעיל, אם כי לא בשעות שעברתי לידו. אפילו צילמתי

    השבמחק
  14. שאול כוכבי, הזורעיום שלישי, 24 אוגוסט, 2021

    הכתבה על הספריה ההונגרית העלתה בי זכרון חביב על יצירה של סופר ‏יהודי-הונגרי שאמנם לא היה באקדמיה הישראלית
    אך היה מפורסם מאד.‏
    ביילא סנש, אביה של חנה כתב והרבה. ספר הילדים הנפלא שלו צ'יבי' ‏תורגם לעברית והיה אחד הלהיטים של ילדותי, שלי ושל חבריי.‏ תרגום נפלא, מיושן כדבעי - "מואיל מן העוגה..." - ציטוט שלא נשכח ‏ממני: החדרנית בבית העשירים פונה לצ'יבי בן העניים שמוזמן ע"י חברתו לארוחה בביתם.‏
    עזבונו של סנש וכתביו הם [או היו] בידי איתן סנש, בנו של גיורא. בזמנו ‏היה מו"מ בין סנש למכון מורשת בגבעת חביבה בו דרש סנש שהמכון ידאג לתרגם את הכתבים הללו כתנאי למסירת ארכיון חנה ‏סנש למורשת.‏

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית 'הגב בתור:', לחצו על 'שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי' אם לא הצלחתם להתגבר על הבעיה – רשמו את השם בתוך התגובה.
לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול ואז 'פרסם' – זהו.
מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.
תגובות לפוסטים ישנים מועברות לאישור ולפיכך ייתכן שיהוי בפרסומן.
תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.