התנ"ך שלי : זיכרונות אישיים

עמוס חכם בחידון התנ"ך העולמי הראשון, 1958 (צילום: משה פרידן; אוסף התצלומים הלאומי)

מאת אליקים רובינשטיין 

לזכר אמי במלאת שלושים שנה לפטירתה

ולכבוד גיסתי אלקה תבל״א בהגיעה לתשעים

העיתונים מספרים כי בחודש מארס יגיע לישראל, ואף יוצג בה לראווה, התנ"ך העתיק ביותר בעולם שנותר שלם. הוא נכתב כנראה במאה העשירית ומכונה 'קודקס ששון' על שם בעליו. על פי הנמסר, הוא יימכר בחודש מאי במכירה פומבית בניו יורק ומומחי בית המכירות סות'בי מעריכים כי מחירו בין 50-30 מיליון דולר. 

ספרי התנ"ך שבהם השתמשתי ונמצאים בביתי אינם נדירים: הם לא נדפסו בוונציה במאה ה-16 ולא נכתבו בעט סופר. רובם ככולם נדפסו בדפוס אחיד שכמותו תמצאו במיליוני בתים בישראל. מקצתם קיבלתי, כמו כל חבריי, בבית הספר היסודי או התיכון, בצבא ובתחנות שונות בחיי, אחרים קניתים בְּמוֹ כספי, וכולם שירתוני נאמנה למרות פשטותם. 

נהוג לומר על פלוני או אלמוני כי 'התנ"ך שלו' הוא ספר פלמוני. גם אני נשאל לא פעם: מהו התנ"ך שלך? ותשובתי היא: התנ"ך שלי הוא התנ"ך, ספר הספרים. זהו יסוד קיומנו כעם, תשתית חובותינו בין אדם למקום ובין אדם לחברו, ועולם הערכים המוסריים שצריכים להנחות אותנו תדיר. 

גדלתי בבית חדור תנ"ך. ספרי תנ"ך ופירושיהם היו בארון הספרים, ואמי עליה השלום קראה כל ימיה בכל ערב שלושה פרקים בתנ"ך. לימים, בהיותה על ערש דווי, הדבר היחיד שהרגיע את ייסוריה היה האזנה לפרקים בתנ"ך שאחי ואני קראנו באוזניה. אבי המנוח, כדרכם של גוברין יהודאין מאז ומעולם, התמקד בפרשת השבוע, ועליה דרש באירועי בר-מצווה, בבית הכנסת שהקים בבית הספר 'אמונים' שבו למדנו (בית הכנסת, ברחוב צה"ל 7, קרוי כיום על שמו 'אמוני מרדכי'). כילד קטן הצטרפתי להוריי בכל שבת בדרכם להרצאות בתנ"ך שארגנה מועצת גבעתיים, העיר בה גרנו. המאזינים באו מכל קצות הקשת הציבורית, רובם לא-דתיים, כפי שהיתה גבעתיים הקטנה אז, וגם המרצים ברובם היו חילונים (ומהם אזכור במיוחד את ד"ר מנחם נאור).

עוד מזכרונות ילדותי היא ההאזנה הקשובה לחידוני התנ"ך שיזם ראש הממשלה דוד בן-גוריון, שבהם זכו אנשים כעמוס חכם או הרב יחיא אלשיך. אף אני – מותר היום לגלות – השתתפתי בחידון תנ"ך לנוער. אומנם זכיתי במחוז תל אביב, אך לא צלחה דרכי בתחרות הארצית. 

'נער שמנמן, נמוך קומה במכנסיים קצרים וחבוש כיפה' (על המשמר, 12 בדצמבר 1958)

ברשותי תנ"ך בכריכה מוכספת שעליו הצהרתי אמונים עם התמנותי לבית המשפט העליון, ובו הקדשה של אמי הנושאת את התאריך 11 באוגוסט 1966, יום גיוסי לצה"ל. שם נאמר, בשמה ובשם אבי ואחי: 

גאים ומאושרים על שזכית וזכינו שתשרת בצבא עמך, ועל אדמת מולדתך, אשר כל שעל בה רווי בדם בָּניה, מימי אבותינו ועד ימינו. מי יתן תזכה ונזכה, עוד בזמן שירותך, לחלום הנכסף, השלום! ולקיום דברי ישעיהו 'לא ישא עוד גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה'. הננו מלוים צעדיך בתפילה ובתקוה שתחזור ללימודים, כשמשימתך העליונה שירות העם והמדינה!

ההקדשה שרשמה האם לבנה אלילי (אליקים) על ספר התנ"ך עם כריכתו המוכספת

בהשראת אמי בחרתי בשירות הציבורי. על מצבתה חרתנו את מה שחרתה היא על מצבת אמהּ, סבתי: פסוק בישעיהו (נח 7), שאנו קוראים בהפטרת יום הכיפורים ואותו קיימה בכל מאודה: 'הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת. כִּי תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ, וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם'.

מצבת קבורתה של שפרה רובינשטיין בבית הקברות נחלת יצחק בגבעתיים (GRAVEZ)

התנ"ך מצוי ליד תיק הטלית שלי. הוא נמצא גם ליד שולחן עבודתי בבית המשפט ולצדו אף קונקורדנציה, לעת מצוא, אף כי כיום גם הטלפון הנייד מכיל הכל מכל כל. בין אם בכתיבת פסקי דין ובין אם בנסיעות בארץ או בחו"ל – תמיד נמצא עמדי ספר תנ"ך. רעייתי מרים ואנוכי משתתפים דרך קבע בימי העיון לתנ"ך שנערכים בישיבת הר עציון באלון שבות. 

הייתי בצעירותי עוזרו של שר החוץ משה דיין. אחד מספריו הבולטים היה לחיות עם התנ"ך (הוצאת עידנים, 1978). דיין ידע תנ"ך היטב וגם אהב תנ"ך, כמותו כדוד בן-גוריון, שחוג התנ"ך בביתו (וגם בבתי נשיאים וראשי ממשלה אחרים שהלכו בדרכו) היה פורום יוקרתי ונכבד. בשיחותיי עם דיין עלה התנ"ך לא אחת, וניכר היה שספר זה היה יסוד חיבתו לארץ וזיקתו לה. בעת היותי עוזרו של דיין זכיתי מספר פעמים להיות מוזמן לביתו של ראש הממשלה מנחם בגין לתה מנחה של שבת אחר הצהריים. בפגישות אלה, שבהן השתתפו גם רעיותינו, שוחחנו בענייני תנ"ך ולא בענייני דיומא. 

סיפר לי בזמנו ידידי הקרוב חיים ישראלי, שפעם נאם בן-גוריון וציטט את הפסוק מן הנביא צפניה (ג 16): 'בַּיּוֹם הַהוּא יֵאָמֵר לִירוּשָׁלַ‍ִם אַל תִּירָאִי צִיּוֹן אַל יִרְפּוּ יָדָיִךְ'. 

העיתון דבר תיקן את הנאום והדפיס 'ציון אל תרפינה ידיך'. כתב להם בן-גוריון: את ראש הממשלה אפשר לתקן אבל לא את הנביא צפניה...

ואם חשבתי שסיפור משעשע זה היה מנת חלקי בלבד, בא עורך הבלוג דוד אסף ומצא לו מקרא מפורש:

דבר, 16 בדצמבר 1949

חוג תנ"ך בביתו של בן-גוריון בשדה בוקר, 1966 (צילום: פריץ כהן, אוסף התצלומים הלאומי)

את ידידי שלמה ארגוב, שגרירנו המרשים בלונדון, שחייו הפעילים נקטעו בשנת 1982 בכדור מחבל, הייתי מרגיע במקצת בתוך ייסוריו הקשים בקריאת פרקי תנ"ך באוזניו.

חיבת התנ"ך נתנה פירותיה בשנים בהן עסקתי במגעים עם מדינות חוץ. הנסיך הירדני חסן בן טלאל, שלמד עברית מקראית באוניברסיטה באנגליה, התייעץ עמי – הייתי אז ראש משלחת ישראל למשא-ומתן לשלום עם ירדן – כשכתב את נאומו בפתיחת מעבר ערבה (היום מעבר יצחק רבין) בקיץ 1994. הוא השתמש בפסוק מספר הושע (ב 17): 'וְנָתַתִּי לָהּ אֶת כְּרָמֶיהָ מִשָּׁם וְאֶת עֵמֶק עָכוֹר לְפֶתַח תִּקְוָה', ובאמצעותו ביקש לבטא את תקוותו לשגשוג העתידי בערבה. בדומה השתמשתי אני באותו קיץ בפתיחת שיחות השלום עם ירדן בערבה בפסוקים מישעיהו (לה 1, 6) 'יְשֻׂשׂוּם מִדְבָּר וְצִיָּה וְתָגֵל עֲרָבָה וְתִפְרַח כַּחֲבַצָּלֶת ... כִּי נִבְקְעוּ בַמִּדְבָּר מַיִם וּנְחָלִים בָּעֲרָבָה'. 

באותה הזדמנות העניק לי הנסיך חסן עותק מספרו על הנצרות בעולם הערבי וצירף הקדשה שבראשיתה ציטט באותיות עבריות את הפסוק מישעיהו (נז 19): 'שָׁלוֹם שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב אָמַר יְהוָה וּרְפָאתִיו'.

במהלך 'ועידת קמפ דייויד' שנערכה ביולי 2000 עמדה סוגיית הר הבית על הפרק. הפלסטינאים כפרו בזיקת העם היהודי ומדינת ישראל אליו, והנשיא דאז ביל קלינטון ביקשני לציידו בפסוקי תנ"ך שעניינם הר הבית. מכומר הכנסיה במקום, קצין בחיל הים, קיבלתי תנ"ך באנגלית ומצאתי בו בקלות שפע של פסוקים שאותם מסרתי לנשיא. כפי שהבינותי, הוא השתמש בהם כדי לדבר בתקיפות אל יאסר ערפאת באשר להר הבית וזיקתו לדת היהודית. 

ג'ון אשקרופט, התובע הכללי (שר המשפטים) של ארה"ב בימי הנשיא ג'ורג' בוש (הבן), נודע בהיותו חובב תנ"ך מושבע. זכורני כיצד במפגש עמו, בראשית שנות האלפיים, בעת כהונתי כיועץ המשפטי לממשלה, 'התחרינו' בציטוט מפרקי תהלים – הוא באנגלית ואני בעברית. למותר לציין שהייתה לכך השפעה לטובה על התקשורת בינינו.

העיקר הוא התוכן. התנ"ך הוא שטר הקניין של עמנו לארצו. הוא ערש ריבונותנו, וככתוב במגילת העצמאות מתש"ח: 'בארץ ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל-אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי'. 'מדינת ישראל', על פי ההכרזה, 'תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל'. עותק ממגילת העצמאות אני נושא עמי תדיר, לצד משניות.

תפילות ישראל עמוסות בפסוקי ובפרקי תנ"ך; בצד שבח לבורא העולם ופנייה אליו היא גדושה בתובנות מקראיות של ערכי צדק ומוסר. גם בלימוד היומיומי של הגמרא יש פיתוח המחויבות למשפט צדק, גם לחברה וגם ליחידיה, הן בתחום דיני ממונות, הן בתחום דיני העונשין, הן בתחום הציבורי והן במידות הטובות – והיסוד הוא כמובן בתנ"ך. וכשיצאתי עם רעייתי וחברים במסע רגלי ב'שביל ישראל' חלפנו על פני נופים מקראיים, ולא אחת פתחנו את ספר התנ"ך והתחברנו לאירועיו. 

בספרייתי הפרטית עומדים ספרי תנ"ך רבים, בין בפירושיהם המסורתיים שראשיתם ב'מקראות גדולות', ובין פירושים מודרניים כגון 'דעת מקרא' או 'מקרא לישראל'. לצדם עומדים מיטב ספריהם של תלמידי חכמים ושל חוקרים מהאקדמיה, כמו אמנון בזק, בני לאו, יואל בן-נון, יונתן גרוסמן, יאיר זקוביץ וישראל רוזנסון, וגם ספריהם של משפטנים שעסקו בתנ"ך כנקודת בוחן לעקרונות שיפוטיים, כגון ספריהם של דניאל פרידמן ושל חברתי השופטת דפנה ברק-ארז.

בעבודתי השיפוטית הרביתי לצטט ולהסתמך על פסוקי מקרא, בצד דברים מן המשפט העברי בהתפתחותו הבתר-מקראית. לא בכדי נאמרו בקום המדינה, עם כינונה של מערכת המשפט הישראלית, מילות הנצח של הנביא ישעיהו (א 27): 'צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה'. צדקה כביטוי לצדק, וצדקה כאחד הפנים של גמילות חסדים – משתלבים במילה אחת. בעבורי התנ"ך מסמל במישור הערכי גם את האמונה, המצפון והתקוה – ראשי תיבות: אמ"ת. 

שם ספרי שופטי ארץ (שוקן, 1980), על בית המשפט העליון בראשיתו, יסודו בפסוק בתהלים (קמח 11): 'שָׂרִים וְכָל שֹׁפְטֵי אָרֶץ'; את ספרי נתיבי ממשל ומשפט (משרד הביטחון, 2003) הקדשתי לרעייתי מרים, באזכור הפסוק מירמיהו (ב 2): 'זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ'.

אסיים בדברים שאמרתי ביוני 2017, ביום פרישתי מכהונתי כשופט בבית המשפט העליון: 

אחתום בדברי הנביא עמוס (ט 15-13), שהתגשמו ומתגשמים לעינינו, ואת האיחולים שבהם אאחל מעומק הלב למדינת ישראל: 'הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם יְהוָה וְנִגַּשׁ חוֹרֵשׁ בַּקֹּצֵר וְדֹרֵךְ עֲנָבִים בְּמֹשֵׁךְ הַזָּרַע וְהִטִּיפוּ הֶהָרִים עָסִיס וְכָל הַגְּבָעוֹת תִּתְמוֹגַגְנָה. וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל וּבָנוּ עָרִים נְשַׁמּוֹת וְיָשָׁבוּ וְנָטְעוּ כְרָמִים וְשָׁתוּ אֶת יֵינָם וְעָשׂוּ גַנּוֹת וְאָכְלוּ אֶת פְּרִיהֶם. וּנְטַעְתִּים עַל אַדְמָתָם וְלֹא יִנָּתְשׁוּ עוֹד מֵעַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם אָמַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ'.  

אחד הפסוקים החביבים עלי מאוד הוא 'הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה יְהוָה דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ' (מיכה, ו 8). פסוק זה, בתמצית, כולל את כל התורה כולה על רגל אחת; ודרשו חכמים (בבלי, מסכת סוכה מט, ע"ב) מפי רבי אלעזר: 'עשות משפט – זה הדין, ואהבת חסד – זו גמילות חסדים, והצנע לכת עם אלהיך – זו הוצאת המת והכנסת כלה לחופה'. אהבת חסד (ורשה 1896) הוא גם שם ספרו החשוב של החפץ חיים בדיני מידת החסד, ובהקדמתו הוא מזכיר את הפסוק מספר משלי (כא 21) 'רֹדֵף צְדָקָה וָחָסֶד יִמְצָא חַיִּים צְדָקָה וְכָבוֹד'. ולוואי ומעשיי – ומעשינו – יהיו ראויים לאלה.

שנתו של הכותב נודדת עליו (גלובס, 6 בינואר 2023)

 _____________________________________

השופט (בדימוס) אליקים רובינשטיין היה שופט בבית המשפט העליון וכיהן כמשנה לנשיאה

elyrubinstein@yahoo.com