א. מתכון לחיים טובים
אלדד ישב מחוץ ל'אינגליש קייק' ברחוב יפו ומחא כפיים למוזיקה שהוא משמיע. הוא נושא עמו שלט ובו מתכון מקורי לבריאות ולחיים טובים.
איך לא חשבנו על זה קודם?
צילום: טובה הרצל |
ב. שקדיית המשאלות
ברחוב עובדיה 8, בשכונת גאולה, צומח לפלא עץ שקדייה נחמד. משום מה הוא הפך לעץ סגולות ומשאלות, ולענפיו נקשרות שקיות שונות ומשונות וכן פתקים ופתקאות.
התדעו, ירושלמים חביבים, מה סוד קדושתו של עץ זה? (כי לי אין מושג)
צילום: אבי בלדי |
ג. ימ"ח טיטולים
ברחוב שבטי ישראל, בין מאה שערים למתחם המגורים של חסידי בֶּרלנד, ממוקם פח מִחְזוּר יוצא דופן: לטיטולים בלבד.
צילום: יהושע לביא |
האם התחילו למחזר טיטולים במאה שערים? ללמד בתלמודי תורה דיני קיימוּת ואקלים?
ואולי מדובר במחסן שממנו יישלפו בעת הצורך (הפגנות למשל) הטיטולים המסריחים ויושלכו על השוטרים ואנשי כוחות הביטחון?
ד. פינת הנדל"ן
רחוב יעבץ בירושלים (סמטת בָּהרִי למביני עניין) הוא כנראה מהרחובות החשובים והיקרים ביותר בעיר – כל ס"מ נבדק ונשקל בקפידה ובפלס.
ואכן, טוב לדעת שיש עדיין מוסדות בעירנו שמקפידים על קלה כחמורה, ודין פרוטה כדין מאה.
הודעה על תיקון שטח של 1.26 מטר.
יש עירייה בירושלים!
צילום: אהוד רויטמן |
ה. לילְיֶין על הקיר
ברחוב שמואל הנגיד 14, ליד הבניין ההיסטורי של 'בצלאל', הופיע ציור קיר חדש, מחווה מקסימה לצייר אפרים משה ליליין (1925-1874).
צילום: הלל אסף |
ו. במרפסת של הרצל
אם יש ליליין, אז צריך גם את הרצל בסביבה. ליליין היה זה שצילם ב-1901 את התמונה האייקונית של הרצל משקיף על נהר הריין ממרפסת חדרו במלון שלושת המלכים בבאזל.
העתק דהוי של המרפסת נמצא במתחם הכניסה להר הרצל: מזנון סטייל פיצוצייה (חטיפים, גלידות וקוקה קולה), המתנאה בשם ההיסטורי.
צילום: טובה הרצל |
שלא כמו במרפסת המקורית, אצלנו – כך מכריז השלט בתוך החנות – אפשר גם להניח תפילין...
"דין פרוטה כדין מאה" הוא הקטנה של הרעיון של לתת משקל החשיבות שוה לסכום קטן כמו לסכום גדול. כי במקור זה למעשה דין פרוטה כדין עשרת אלפים: אמר ריש לקיש: מכאן, שיהא חביב עליך דין של פרוטה כדין של מאה מנה (מסכת סנהדרין, דף ח', ע' א').
השבמחקברמבם בנוסח הוא "אלף מנה", הרעיון הוא כמובן הגדלה
מחקאומרים שישנה סגולה ביום טו בשבט לתלות על עץ שקדייה פתק עם שמך ושם אמך ובכך לזכות לזיווג.
השבמחקמעניין.... הזיהוי של שקדיה עם ט"ו בשבט הוא פרי מעשיהם של הציוינים הכויפרים
מחקכבר שנים אני מלמדת על מכלול יצירתו של ליליין, אמן אהוב עלי מאוד ולכן שמחתי לראות את ציורי הקיר במקום הראוי להם,
השבמחקאשמח גם לדעת של מי היוזמה ומי ביצע את ציורי הקיר.
יצירתו של ליליין מוכרת לנו בפורמטים קטנים, כאיורים בדרך כלל, וההגדלה הזאת מרחיבה את המבט
ומוסיפה עוד קצת לתחושת הנוסטלגיה. כשאעלה לירושלים אעלה את היצירות הללו על ראש שמחתי...
בעניין הטיטולים, נורא פשוט. רק צריך לשים לב שלא העיריה קשקשה את הגרפיטי הזה. מי כן? מי שלא מעוניין שהמיכל הזה יהיה שם. ואפשר לנחש שאחרי הפינוי הקרוב, העיריה לא תניח שם פח אחר במקומו...
השבמחק