רבים מקוראי הבלוג התפעלו מרשימתו של אלי ס"ט על שירי האהבה שכתב אברהם חלפי לאמו, שפורסמה כאן לפני שלושה שבועות ('בְּסַעֲרִי: שירי אהבה וייאוש שכתב אברהם חלפי לשרה פוקסמן'). והנה מתברר כי חלפי לא היה המחזר היחיד של אמו. לאחרונה גילה ס"ט בעיזבונה שירים פרי עטו של מחזר נוסף, קצת פחות מוכר אבל גם הוא סופר ומשורר.
 |
| צבי קרול (דוד תדהר, אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו) |
צבי קְרוֹל (1948-1907) הספיק הרבה בחייו, אף שמת בדמי ימיו, כבן ארבעים בסך הכול. הוא היה בן למשפחת רבנים בעיירה קליניקוביץ (פלך מינסק) שברוסיה. לארץ עלה בשנת 1925, בראשיתה של העלייה הרביעית, והוא בן שמונה-עשרה בלבד. לאחר תקופה קצרה של עבודה חקלאית הבין שלא עליה תהיה תפארתו ותרומתו הגדולה תהיה בשדה הספר העברי.
הוא חיבר שירים ורשימות, פרסם סאטירות ופיליטונים (מוכרים במיוחד עיתוני 'אץ קוצץ', שאותם פרסם עם ידידו יעקב רזניק), ועסק גם במחקר, בעיקר סביב דמותו של הסוציאליסט היהודי הראשון אהרן שמואל ליברמן. חובבי תולדות ארץ ישראל יודעים להעריך את ספר בית הקברות הישן בתל אביב (ת"ש), שהוציא לאור עם צדוק לינמן.
קרול עצמו נקבר בבית קברות מכובד זה ברחוב טרומפלדור, שאותו תיעד כמה שנים קודם לכן.
 |
| מצבתו של צבי קרול בבית העלמין הישן ברחוב טרומפלדור בתל אביב (נשמה) |
'עבד היה האיש לספרות העברית', ספד לו זאב יוסיפון (יוסקוביץ) בעיתון דבר, וציין את שיריו שמפוזרים באכסניות שונות. הוא נשא את כליהם של משוררים דגולים (רמז לפעילותו בבית ביאליק, שאותו ניהל בשנים הראשונות לפתיחתו), וחי בצִלם, שם גם שר את שיריו-שלו, 'בכל חום לבו'.
 |
| דבר, 5 בינואר 1948, עמ' 1 |
הנה מה שכתב קרול לשרה פוקסמן בשיר הקצר הראשון, זה שעל גב תמונתו:
אי אפשר שלא לשים לב, ששני המשוררים-המחזרים ביטאו את רגשותיהם בסערה, פשוטו כמשמעו: אצל חלפי 'בְּסַעֲרִי לֹא אֵדַע מִי הַמְּטוֹרָף', ואצל קרול 'חָזוֹן שְׁבִילִי – סַעֲרִי'.שרה.
תּוּגַת צִלִי
– אוֹרִי.
חָזוֹן שְׁבִילִי
– סַעֲרִי.
רָז יְגוֹנִי.
– אָבִי.
אָחוֹת כְּאֵבִי
– אִמִי
וְכָל מְאֹדִי
– אַת...
צבי קרול
בכל הזמנים ובכל המקומות.
וגם השיר השני, שנמצא בעיזבון על נייר נפרד, מסתיים בסערה: 'לשרה הרוטטת אתי בסער'.
השיר השני נפתח במוטו משמעותי, שמבוסס על דברי האמורא שמואל בר אִינְיָא הדורש את הפסוק 'וְאִם לֹא תִשְׁמָעוּהָ בְּמִסְתָּרִים תִּבְכֶּה נַפְשִׁי מִפְּנֵי גֵוָה' (ירמיהו, יג 17): 'אמר רב שמואל בר איניא משמיה דרב: מקום יש לו להקב"ה ומסתרים שמו'. דרשה זו מופיעה בתלמוד הבבלי, מסכת חגיגה, ה ע"ב, אך קרול הנסער, לא רק שלא ציטט אותה במדויק אלא גם הפנה בטעות לב"מ, היא מסכת בבא מציעא. בשורות האחרונות של השיר השתמש קרול בדימוי נועז הרבה יותר: הוא משווה את רגשותיו המיוחדים לשרה, לקריאת שמע של סבו, שהיה אומר אותה ברטט ובדבקות תוך הדגשת המילה 'אחד' ('שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶ-חָ-ד'). בצדק, לדעתי, העיר אבישי ליוביץ' בתגובות למטה, כי 'אחד' הוא גימטרייה של 'אהבה'...
חֶדֶר יֵש להקב"ה וּמִסְתָרִים שְׁמוֹ (ב"מ).
ארמון סתרים לי – ארבע על ארבע
בו הנני האדון והעבד.
רקיע תכלת סוכך לי בהתהלכי תועה.
בממלכת-היגונות.
אחת עמדה על הסף – מלכָּה.
נשקה מזוזות לבי. נדבה בת-צחוק – יצאה.
ואשאר לבד.
– – –
לָעַגוּ שְׂטָנֵים לִי. פערו פה נתעב.
– מלך-יָתוֹם, עֶבֶד – תִּינוֹק עָזוּב,
– – – –
וַאֵבְךְ בִּדְמִי הַלַעַג.
נטרף העולם, מָצַץ מַחֲשָׁכִים וְשִׁגָעוֹן.
וַאנִי הָאֶחָד, הָה, הָאֶחָד
– מי יבטאני ברטט-סבא בתפלת-שמע.
– א-ח-ד!...
לשרה הרוטטת אתי בסער
לנצחי-עד.
צבי קרול
שני השירים אינם מתוארכים. מתי אפוא פגש קרול את שרה פוקסמן והתאהב בה?
קשה להאמין שהיה זה ברוסיה – שם גדלו שניהם במקומות מרוחקים – וסביר יותר שהלבבות התלקחו בארץ ישראל. גם התמונה שצירף לשיריו היא של עלם צעיר.
קרול התחתן בשנת 1928, ומכאן אפשר לשער בתמימות שהיה זה קודם לכן, בין שנת עלייתו (1925) לשנת נישואיו (1928). בשנת 1927 למדו שניהם באוניברסיטה העברית בירושלים, ואולי אז הנצה האהבה.
ככל הידוע שרה פוקסמן לא נענתה לחיזוריו של קרול. היא נישאה בשנת 1934.
קשה להאמין שהיה זה ברוסיה – שם גדלו שניהם במקומות מרוחקים – וסביר יותר שהלבבות התלקחו בארץ ישראל. גם התמונה שצירף לשיריו היא של עלם צעיר.
קרול התחתן בשנת 1928, ומכאן אפשר לשער בתמימות שהיה זה קודם לכן, בין שנת עלייתו (1925) לשנת נישואיו (1928). בשנת 1927 למדו שניהם באוניברסיטה העברית בירושלים, ואולי אז הנצה האהבה.
ככל הידוע שרה פוקסמן לא נענתה לחיזוריו של קרול. היא נישאה בשנת 1934.
