יום רביעי, 18 ביולי 2018

סיפורי רחובות: האומן והנאמן

א. אוּמָן, אֻמָן או אָמָּן

באזור התעשייה תלפיות בדרום ירושלים יש רחוב מפורסם ושמו 'הָאוּמָּן'. הוא אף נתן את שמו למועדון דיסקו ששכן בו בעבר במספר 17, וברבות השנים הפך למותג ידוע ואף עבר לתל אביב.

בתל אביב הלכו על האוֹמָן (פייסבוק)

מיהו האומן ואיך יש לכתוב ולנקד אותו?

ברחוב הירושלמי הארוך לא מצאתי אף לא שלט הסבר אחד לטיבו של האומן, אך למען האמת לא צריך להתאמץ במיוחד כשיודעים את ההקשר: כל הרחובות באזור זה ניתנו לכבודן של אומנויות ומלאכות – התעשיה, הסדנא, החרושת, התנופה, יד חרוצים וכיוצא בזה.

אוּמָּן (או אֻמָּן) הוא אפוא בעל מלאכה, ובשום אופן אין הכוונה לעיר אוּמָן שבאוקראינה, שבה קבור רבי נחמן מברסלב, וגם לא לאָמָּן, דהיינו מישהו העוסק באמנות.

ברחוב אין שלטי הסבר רשמיים, אך יש שילוט ובו נרשם שם הרחוב בעברית ובלועזית. כפי שאנו יכולים לצפות, גם כאן שולטים החיפוף וחוסר האחידות.

הנה דוגמאות:

הָאֻמָּן – HA-UMMAN (צילם: דוד אסף)
הָאוּמָן – HA-U'MAN (צילם: דוד אסף)

ומה בחיפה?

גם שם יש רחוב בשם זה, אלא שכאן מצאנו הסבר מפתיע, הנשען על פסוק בשיר השירים.

צילום: איתמר לויתן

אך אבוי, בשיר השירים, ז 2 כתוב משהו אחר – אָמָּן ולא אֻמָּן!
'חַמּוּקֵי יְרֵכַיִךְ כְּמוֹ חֲלָאִים, מַעֲשֵׂה יְדֵי אָמָּן' 
'מעשה ידי אָמָּן' פירושו מעשה ידי מומחה הבקי במלאכתו. 'חלאים', אגב, הם תכשיטים.

בדקתי מה אומרים באקדמיה ללשון העברית. וזה דברה:


ונאמר אָמֵן!

ב. אז איפה הם אותם נאמנים?

ואם כבר אָמָּן או אֻמָּן, מתברר שבחיפה יש רחוב ושמו 'נאמנים'.

הרחוב מוקדש לכבודם של אלה שהופקדו בידם כספי ציבור, והפלא ופלא – לא מעלו...

ואכן, זה גם המקור לשם המשפחה 'נאמן', שמקורו באותם אנשים שעסקו בצרכי ציבור באמונה ואפשר היה לסמוך עליהם.

צילום: איתמר לויתן

יום שני, 16 ביולי 2018

ארץ הקודש: נחת מהילדים, פייטן צמוד, שירותים למהדרין וצניעות

א. ברכה נדירה

קוראי הבלוג מודעים כבר לחשיבות שאנו מייחסים לסגולות הרבות היוצאות מבית מדרשו של הרב חיים קניבסקי (וגם של רעייתו המנוחה).

אז הנה משהו חדש: כל התורם למקווה טהרה ביישוב חדיד (ליד מודיעין), יזכה בברכתו של גדול הדור. ועוד איזו ברכה! שיהיה לו נחת מהילדים לכל החיים, בלי טרדות ובלי דאגות.



השתכנעתם? רוצים גם אתם לזכות בברכה הנדירה? בשביל זה יש אתר אינטרנט מיוחד.

ב. פייטנים ושופרות

אתם, שתמיד רציתם אירוע בכותל, כולל ליווי צמוד של פייטן או חזן, הפרחת בלונים ותהלוכת שופרות ומתופפים – המודעה הזו בשבילכם.

צילומים: איתמר לויתן

ד"ר שפרה אפשטיין הפנתה את תשומת לבי לסרטון הזה ובו אופציה נוספת לחגיגות בר מצווה בכותל. אמנם בלי פייטנים אבל עם בובות ענק של רבי נחמן...


ג. המפתחות בשווארמה

מה יותר ישראלי מזה?

בעפולה השירותים הם 'למהדרין' (כנראה שריד משילוט קודם), והמפתחות בשאוורמה 'לשובע'...

לפי מצבה של הדלת אפשר רק לנחש מה מסתתר מאחוריה. אני הייתי מנסה להתאפק עד מציאת שירותים אחרים.

צילום: מיקי מלכה

ד. צניעות חשמלית 

בבית הכנסת 'שירת אהרן' שבגבעת שמואל מפרידים בין נשים לגברים גם בתחום מערכות החשמל (טוב, זה סתם בצחוק).

צילומים: זאב וגנר

יום שישי, 13 ביולי 2018

'אלהים הוא לא קופת חולים': כאן גר ישעיהו ליבוביץ

ישעיהו ליבוביץ, 1984 (צילום: יעקב סער; אוסף התצלומים הלאומי)

ישעיהו ליבוביץ (1994-1903) היה אחד האנשים שהשפיעו בצורה מכרעת על חיי.

זה התחיל בקריאת ספרו תורה ומצוות בזמן הזה (שוקן, 1954), שהגיע לידי כאשר הייתי תלמיד בבית ספר התיכון המשותף בקבוצת יבנה ו'פתח לי את הראש', והמשיך עם ספרו יהדות, עם יהודי ומדינת ישראל (שוקן, תשל"ה), שקיבלתי כמתנה מאחותי עם גיוסי לצה"ל ואותו קראתי בלהיטות.

עמדותיו בסוגיות שהעסיקו אותי באותה עת, בענייני דת ומדע, חברה ומדינה, דיברו ללבי והסעירו את רוחי ודעתי. הכתיבה הייתה בהירה ונוקבת, רציונלית ומקורית. דעותיו על החברה הישראלית, על עתיד 'השטחים' והאסון המוסרי הכרוך בכיבושם, על ה'דיסקו-כותל' ועל התיקונים החיוניים בהלכה נוכח מציאות חדשה שלא נצפתה קודם לכן, היו קרובות למחשבות הנעורים הבוסריות שלי והקנו להן לבוש מנומק.

א. רחוב אוסישקין 62, ירושלים

צילום: דוד אסף
בראשית 1977, עת השתחררתי מהצבא, קבעתי את מקום מגוריי בירושלים. בשנה זו, ועוד טרם התחלתי את לימודיי באוניברסיטה העברית, טעמתי מכל הטוב שירושלים דאז יכלה להציע. זכיתי באין ספור חוויות אינטלקטואליות, שמזינות אותי עד היום, ובהן הסתופפות בצילם של האח והאחות ליבוביץ: חוג ללימוד פרשת השבוע בהנחייתה של נחמה ליבוביץ, שהתכנס בכל שבוע בדירתה ברחוב הצבי שבשכונת רוממה, מאחורי תחנת האוטובוסים המרכזית; וחוג ללימוד 'מורה נבוכים' של הרמב"ם, בהנחיית ישעיהו ליבוביץ, שהתכנס בכל שבוע בבנין הספרייה של בית הכנסת 'ישורון', בקרן הרחובות המלך ג'ורג' ושמואל הנגיד.

באותם ימים אפשר היה לשמוע את ליבוביץ חינם אין כסף ובאין ספור מקומות, ואני, כמעריץ צעיר ונלהב, עקבתי אחריו ככל שיכולתי: כאן הרצאה ב'בית הלל' שברחוב בלפור, ושם הרצאה בקמפוס האוניברסיטה העברית בגבעת רם. גרתי אז בבית הוריי, ברחוב בצלאל שבמרכז העיר, ופעמים אין ספור, בימות חול ובשבתות, ראיתי את ליבוביץ עושה את דרכו מביתו שברחוב אוסישקין אל בית הכנסת 'ישורון', שם נהג להתפלל. תמיד בהליכה רגלית מהירה, חבוש במגבעת, חמור סבר, נרגן וזועף, גבותיו מכווצות, ובידו תיק עור מרופט או ספר.

ליבוביץ, מגדולי אנשי הרוח והמחשבה שהתהלכו בקרבנו, גר בירושלים במשך עשרות שנים, אך לא זכה להנצחה ראויה בעירו. עמדתו החד-משמעית נגד הכיבוש והחזקת 'השטחים', מסקנותיו באשר להשחתה המוסרית הכרוכה בכך ואמירותיו המכעיסות  כלפי חיילי צה"ל והמתנחלים, כלפי בן-גוריון, גולדה ודיין, כלפי רבנים וכלפי הדת הממוסדת, העמידו לו שונאים רבים, כולל במחנהו שלו, בחייו וגם לאחר מותו. אלה הצליחו לטרפד את הניסיונות לקרוא רחוב על שמו בירושלים. בעיר שבה עסקנים ורבנים מליגה ג' ומטה זוכים להנצחה ברחובות ובכיכרות לא נמצאה דרך מכובדת להנצחתו של האיש הגדול הזה. אפשר להניח שמי שוויתר מרצונו על פרס ישראל היה מבטל גם דיבורים על הנצחתו, תוך שאולי היה מצטט את דברי התלמוד הירושלמי במסכת שקלים: 'אין עושין נפשות לצדיקים, דבריהם הם הם זכרונם'.

כך כתב בשעתו העיתונאי יעקב אחימאיר, שלא הסכים עם דעותיו ולא נמנה עם מעריציו, ובכל זאת סבר שזו בושה וחרפה שהעסקנים הקטנים של העירייה מתנכרים לזכרו וממשיכים במלחמותיהם עמו גם לאחר מותו:

מעריב, 13 ביוני 2007 (אתר ליבוביץ)

 רק בשנת 2014 – בדיוק עשרים שנה לאחר מותו – אותר סוף סוף רחוב פנוי בכניסה הדרומית לקמפוס האוניברסיטה העברית בגבעת רם והוא נקרא על שמו של ליבוביץ. הרחוב נחנך בטקס חגיגי, בנוכחות ראש העיר וראשי האוניברסיטה, והצדק לא רק נעשה אלא גם נראה.

צילום: דוד אסף

לפני שנתיים צילמתי את מקום מנוחתו האחרון של ישעיהו ליבוביץ, בחלקת האוניברסיטה העברית שבהר המנוחות בירושלים. אין על המצבה אף לא מילת שבח אחת על מי שנטמן תחתיה. ביובש אופייני נחקקו על המצבה רק שמו של המת ושמות הוריו, תוארו האקדמי, מקומות הולדתו ופטירתו ותאריכיהן על פי הלוח העברי.

צילום: דוד אסף

לא מכבר עברתי ברחוב אוסישקין 62, ליד הבית שבו חיו ישעיהו ליבוביץ ורעייתו גְּרֶטָה. כאן הם גידלו את ששת ילדיהם ומכאן יצא ליבוביץ ברגל, באוטובוס או במונית לאלפי ההרצאות והחוגים שבהם השתתף בכל רחבי הארץ.

על גדר האבן שבחזית הבניין מצאתי כתובת מטושטשת שמעריץ אלמוני שרטט לפני שנים רבות, והיא העדות היחידה המסמנת את עברו של מקום זה:

צילום: דוד אסף

א-לוהים הוא לא קופ"ח 
בבית זה גר פרופ' 
ישעיהו ליבוביץ 

מן ההקפדה לכתוב 'א-לוהים' ברור שמדובר במעריץ דתי.

נכנסתי פנימה לחצר הירושלמית מרוצפת האבן. חצר טיפוסית לשכונת רחביה, ששִׁנֵי הזמן כמעט ולא נגסו בה.

צילומים: דוד אסף

באינטרנט מצאתי תמונה אחת ויחידה שבה רואים את ליבוביץ בפתח דירתו שבחצר.

(אתר ליבוביץ)

הכניסה לדירתו של ליבוביץ. מבנה הכניסה המטויח, שני החלונות בשני צדי הדלת, הסורגים האנכיים בצד שמאל – כל אלה נותרו כפי שהיו.

צילומים: דוד אסף

האם לא ראויים בית זה וחצר זו לשילוט קצת יותר מכובד?

ב. ריגה: בין סֵר ישעיה ברלין לרבי יוסף יצחק שניאורסון

היסטוריה מעניינת פקדה את בית משפחת ליבוביץ בעיר הולדתו ריגה, בירת לטביה.

ריגה עיר יפהפיה. כשסיירתי שם לראשונה הוביל אותנו המדריך המקומי אל רחוב אלברט – רחוב מפורסם שבו יש ריכוז מרשים של בתים שנבנו בסגנון אר-נובו, רבים מהם תוכננו על ידי מהנדס העיר מיכאל אייזנשטיין, נכדם של יהודים גרמנים שהתנצרו ואביו של במאי הקולנוע הסובייטי המפורסם סרגי אייזנשטיין. רחוב אלברט הוא אטרקציה תיירותית בלתי רגילה והוא מומלץ בחום לכל מי שמזדמן לעיר היפה הזו.

וכך עצרנו ליד הבית המפואר שברחוב אלברט 2, שגם הוא תוכנן על ידי איייזנשטיין, ובו נולד וגדל מי שיהיה לימים ההיסטוריון והפילוסוף הנודע סֵר ישעיה ברלין (1997-1909).

צילומים: דוד אסף

בכניסה לבית דאגה עיריית ריגה להציב שלט המכבד את האיש הדגול שגדל פה (עד גיל שש!), בשנים 1915-1909.

השילוט עצמו מעניין: מצד אחד הוא כתוב בלטבית, באנגלית וגם בעברית, מצד שני יהדותו כלל לא נזכרת: הוא פילוסוף בריטי...

ישעיה ברלין (מימין) ומנחם בגין בעת קבלת 'פרס ירושלים', 1979. משמאל: טדי קולק
(צילום: חנניה הרמן; אוסף התצלומים הלאומי) 

ואז סיפר לנו המדריך המקומי כי בכניסה ליד, גדל ישעיהו אחר – ישעיהו ליבוביץ – וכך יכלו ישעיהו ב' וישעיהו ל' להיפגש בגינת המשחקים שבפתח הבית.

הסיפור הזה נשמע לי 'יפה' מדי, מה גם שפער הגילים בין השניים היה שש שנים... זה נשמע לי כמו אגדה שעוברת ממורה דרך אחד לשני ללא שמישהו טורח לבדוק אם יש בה ממש.

לאחר ששבתי ארצה פניתי לידידי, העיתונאי הוותיק אבי כצמן, שכבר שנים ארוכות עוסק בכתיבת הביוגרפיה של ליבוביץ, וביקשתיו שיברר אצל בני המשפחה מהי הכתובת הנכונה.

אבי חזר אליי מיד עם תשובה (ובתור בונוס גם רשם את עצמו לסיור הבא): הכתובת המדויקת היא רחוב פולקווז'ה בריז'ה (Pulkveža Brieža iela), מספר 10. ובנוסף על כך, לדירה מספר 5, שבה הם גרו, הייתה היסטוריה מעניינת גם לאחר שעזבו בני משפחת ליבוביץ את ריגה, בימי המהפכה הקומוניסטית, ועברו לברלין.

מתברר כי לא אחר מאשר הרב יוסף יצחק שניאורסון (ריי"ץ), האדמו"ר החב"די השישי (וחותנו של הרבי האחרון), שחי בריגה בשנים 1933-1927, שכר את הדירה מבני המשפחה והתגורר בה כשש שנים.

שוב זה נשמע לי 'יפה' מדי. הייתכן, שהרבי גר בדירה שבה גדל וצמח אחד ה'מתנגדים' הכי גדולים שלו? הנה ראו מה חשב ליבוביץ על הרבי החב"די האחרון ('לא ברור לי אם הוא פסיכופט או נוכל', הוא אמר לבן-שיחו).



ניסיתי לבדוק מה חסידי חב"ד עצמם יודעים.

במכתב שכתב הרבי לאחד מחסידיו בשלהי שנת 1927 הוא מתאר את הדירה החדשה ששכר בז"ך מ"ח, כלומר בכ"ז במר חשון תרפ"ח:

אגרות קודש מאת כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ, טז, 2010, עמ' קלט-קמ

ובמכתבו מה' באייר תרפ"ח צוינה בפירוש כתובתו (באותיות קיריליות):

אגרות קודש מוהריי"צ, ב, הדפסה שלישית: 2005, עמ' נא

והוכחה סופית נמצאה לי בשטר מכירת חמץ, שמכר הרבי בערב פסח תרפ"ח, ובו ציין בפירוש את הכתובת ואת שמם של בעלי הבית: 'בית לויבאוויץ' (סימנתי בצהוב). אין הכוונה לעיירה ליובאוויץ' אלא למשפחת ליבוביץ...

אגרות קודש מוהריי"צ, טו, הדפסה שנייה: 2011, עמ' מז

כמקובל, במהירות התלקטו החסידים המקומיים סביב ביתו של הרבי והקימו מניין בסמוך. בספר לטביה: בתי כנסת ורבנים, 1940-1918, ריגה תשס"ה, עמ' 163, צוין כי 'בית הכנסת צמח צדק' פעל ברחוב פולקווז'ה בריז'ה מספר 9. שמונים ושמונה חברים היו רשומים בו.

דרכון לטבי שהונפק לרב יוסף יצחק שניאורסון בשנת 1933 (ויקיפדיה)

בקיץ 2017 ביקרתי שוב בריגה והפעם הכתובת הנכונה ברשותי. אמנם הבית ברחוב פולקווז'ה בריז'ה אינו רחוק מביתו של ישעיהו ברלין, אבל ברור שאין מדובר בבתים סמוכים.

רחוב פולקווז'ה בריז'ה 10 (צילום: אבישי ליוביץ')
ואת אבי כצמן העמדנו בשער הבית... (צילומים: דוד אסף)

בבית הקהילה היהודית של ריגה, ברחוב סקולאס 6, חזרו שני הפילוסופים לשכון זה ליד זה...

צילום: אבישי ליוביץ'

יום רביעי, 11 ביולי 2018

להדליק לֶד של שבת ועוד חידושים

המון חידושים ופטנטים יש בתחום השבתות והחגים, שנועדו להקל על שומרי השבת ולאפשר להם ללכת 'עִם' ולהרגיש 'בלי' (או ההפך).

א. לֶד של שבת

הנה למשל ה'שבלד', המצאה יוצאת מן הכלל (וראה זה פלא, מכון 'צֹמת' אינו מעורב בה): מנורת לֶד שמותרת לשימוש בשבת 'לכל הדעות'. הבית מלא אורה ואין 'שום חשש של מוקצה'.

אין לי מושג מה בעצם החידוש כאן ומה ה'פקפוקים' שהועלו לגבי שיטות התאורה המוכרות, שעמן הסתדרו ומסתדרים שומרי שבת כבר עשרות שנים.

צילומים: זאב וגנר

ב. חַגָּז של חג

לעומת זאת, הפטנט 'חגז' – טיימר לגז ששמיועד לשימוש בחגים (שבהם, שלא כבשבת, ניתן לבשל) – הוא כולו פרי הראש היהודי של אנשי מכון צֹמת.

צילום: דוד אסף

ג. מזגן של שבת


ובימי הקיץ החמים הללו, מה יותר חשוב ממזגן יהודי?

'לאחרונה', כתב לי אחשתרן, 'פתחו חברות המזגנים בקמפיין על לבו של הצרכן החרדי, תוך שימת דגש על מאפיינים הלכתיים, לא פחות, ואף יותר, מאיכותו של המוצר שאותו הם רוצים למכור לנו. מזה כמה שבועות שחברת 'אלקטרה' מפרסמת על גבי לוחות המודעות בחוצות הערים החרדיות, שרק לה יש מזגן המעוטר בכשרות מהודרת.

ואם תשאל: מה ענין כשרות למזגן? ובכן, הדבר קשור למערכת החישה, שגורמת למזגן לפעול חזק יותר כשהוא 'מרגיש' התחממות, והרי זה פתח פתוח למחמירים ולדווקנים למיניהם לטעון שיש בעיה בשבת להיכנס לחדר שפועל בו מזגן, כי פתיחת הדלת עשויה להשפיע על תהליך החישה. ה'כשרות' באה אפוא להעיד כי במזגן שלהם אין בעיה כזו...

לאחרונה ראיתי כי חברת 'תדיראן' לא נשארה חייבת. כשרות מהודרת אמנם אין להם, אבל 'נקודה יהודית' יש ויש: 'תדיראן ושאינו תדיראן, תדיראן קודם', וזהו כמובן רמז למאמר חז"ל ידוע: 'תדיר ושאינו תדיר – תדיר קודם' (ברכות, נג ב). 

צילומים: אחשתרן

'מלי' שלחה לי פרסומת של מזגן סמסונג, שגם היא קשורה עמוק למה שנדמה למפרסמים שמשדר 'יידישקיט' או 'שטעטל'. כיוון שאין להם כשרות מהודרת עליהם להסתפק ביידיש רצוצה שלא מבחינה בין לשון דיבור (ייחֶס, נחֶס) ללשון כתיבה (ייחוס, נחת).


ד. ספוג של שבת

ועכשיו, כשהבית ממוזג ונעים, מה יותר כיף מלסבן כלים בשבת, ובמיוחד שגם הרבנים הגאונים מסכימים!

צילום: שמואל גביש

ה. גוי של שבת

המודעה הזו, שהודבקה בחוצות המועצה המקומית רכסים (עמק זבולון) ועליה חתום ראש המועצה הנוכחי, מתייחסת אמנם לחג השבועות שכבר עבר, אבל ניחוחותיה עמנו, 'כבכל שבת'.

מסתבר שכך תיראה השבת ב'מדינת הלכה' מדומינת. 'מוקדים' ובהם גויים יטפלו בכל הבעיות...


ו. ידית של שבת

בטרקלין 'דן' בנתב"ג יש כמובן מכונת קפה משובחת, ומתוך התחשבות בקהל הטסים שומרי שבת יש גם אפשרות להכין קפה של שבת עם ידית מיוחדת, בבחינת 'שבת בבוקר יום יפה, אמא שותה המון קפה'.

אבל הלו, לא התבלבלתם קצת? מי שאין לו בעיה לטוס בשבת, אכפת לו מחילול שבת קטן במכונת הקפה?

צילום: מנחם רוזנברג

יום שני, 9 ביולי 2018

מעורב ירושלמי: ילדים, רחובות, מנהטן, קונגרסים, זיתים ודגים

א. שותפות לחיים

בתחנת הרכבת הקלה, ליד כיכר ספרא, הטביע מישהו (ושמא מישהי) את החותמות הללו: 'דרושה שותפה לעשות ילדים'. הוא גם השאיר מספר טלפון.

צילום: ישראל ויינגולד

אם זו בדיחה שאני לא מצליח להבין, זה לא ממש מצחיק; אם זה רציני – כך אתה מצפה למצוא שותפה לעשות ילדים?

ב. קיר הרחובות

הצילום הזה מתאים גם למדורנו הוותיק 'סיפורי רחובות'. זו התפאורה החיצונית היפה של מסעדה ששמה הוא .Jacko's St, ומסתבר שאין לה בכלל שם בעברית. בלשון הדיבור קוראים לה: ג'אקו סטריט.

היא ממוקמת ברחוב אגריפס 74 (מול סטקיית חצות) ובהתאם לשמה – שם רחוב במקום כלשהו – על הקיר החיצוני שלה הודבקו שלטי רחוב מקוריים וגם מספרי רחוב אקראיים.

זה בהחלט יפה ומרשים, ואומרים לי שהמסעדה טובה והאוכל טעים (לא בדקתי), אבל מה הבעייה למצוא גם שם עברי נאה למסעדה בלב ירושלים העברית?

צילום: דוד אסף (ותודה למנחם רוזנברג)

ג. מנהטן

ואכן, אולי אנחנו בכלל לא כאן, במזרח התיכון?

'לרגע חשבתי שאני במנהטן, ולא בדאונטאון ג'רוזלם, רחוב המלך ג'ורג', או שמא קינג ג'ורג', כתבה לי טובה הרצל. 'גם אדום ושחור דרמטי, גם ,Thanx גם מותגים, גם .Metro City ואז שמתי לב לא רק לסיומתIL , אלא גם לכתובת על התריס הסגור ליד המשאית והתמקמתי סופית'.

צילום: טובה הרצל

ד. קונגרסים בשני אֶסִים (SS)

ואם כבר מנהטן, אז לפחות שייכתבו בשלטים כמו במנהטן...

מילא שעושים אצלנו שגיאות בשלטים בעברית, אבל באנגלית?! לא יכול להיות...

ובכן את המילה קונגרס כותבים כך: Congress, בשני S.

צילום: חיים וקסמן

ה. הזיתים של נחמן מאומן

בחנות הטוסטים הזו שבשכונת גאולה הסתדרו הזיתים שעל הגבינה בדרך פלא על פי הסיסמה הידועה של נ-נח-נחמן מאומן.


ו. דייג אוהב דגים?

בשוק מחנה יהודה יש לא מעט חנויות דגים, קפואים וטריים.

החנות של 'דוד דגים' ידועה במיוחד באיכותה, אבל אף פעם לא שמתי לב שלדגים שם יש חיוך...

צילום: מנחם רוזנברג