יום חמישי, 27 במרץ 2025

פרנסות של יהודים: קל כנשר, כף זכות ועל החוט, דוד המלך, נדל"ן

א. קל כנשר

צילום: דוד שי

בפרס עונ"ש לשם המוצלח והמקורי ביותר של פרנסה זוכה הפעם חברת 'קל כנשר' שמתמחה בעבודות בגובה. 

מקור המליצה הוא בקינת דוד: 'שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִם בְּחַיֵּיהֶם וּבְמוֹתָם לֹא נִפְרָדוּ מִנְּשָׁרִים קַלּוּ מֵאֲרָיוֹת גָּבֵרוּ' (שמואל ב, א 23). ובפרקי אבות (ה, כ) נאמר בשם רבי יהודה בן תֵּימָא: הֱוֵי עַז כַּנָּמֵר וְקַל כַּנֶּשֶׁר וְרָץ כַּצְּבִי וְגִבּוֹר כָּאֲרִי לַעֲשׂוֹת רְצוֹן אָבִיךָ שֶׁבַּשָּׁמַיִם'.

גם עברית יפה מהתנ"ך וגם מתאים לסוג העבודה – כל הכבוד! ובשם המדור אנו מאחלים להם: היו עזים כנמר וקלים כנשר, רצים כצבי וגיבורים כארי.

ב. כף זכות

צילום: אבישי ליוביץ'

ועוד אמרו חכמינו בפרקי אבות (א, ו): 'וֶהֱוֵי דָּן אֶת כָּל הָאָדָם לְכַף זְכוּת'.

ולכן, כמה נאה ויאה יוזמתו של בעל הכלי ההנדסי הזה שהעניק לכף ההרמה שלו את השם 'כף זכות'.

כתב לי אבישי ליוביץ: 

שים לב שמתחת לכף יש גם כתובת 'לעילוי נשמת'. ועוד שים לב שהאות ז', שהיא אחת משבע האותיות שעטנ"ז ג"ץ, הזוכות לעיטור בידי סופרי סת"ם (פעולת העיטור נקראת 'זיון'), מעוטרת כראוי.


ג. על החוט ועל המחט

למתפרה הוותיקה של לימור, ברחוב כצנלסון 43 בגבעתיים, יש שם נחמד שמצלצל מן המקורות, אבל בעצם מתכתב עם שירה של נעמי שמר 'על כל אלה' ('על הדבש ועל העוקץ').

להיבט האירוני של השם מצטרפים חוטי החשמל השלומפריים שיורדים מבלי משים על השלט...

צילום: איתמר לויתן

ד. דוד המלך משלים הכנסה

צילום: יונית חגואל

גם 'דוד המלך' וגם 'דוד המהיר'. מתברר שגם מלכים צריכים להתפרנס...

צולם בפתח תקווה.

זה הזכיר לי פוסט ישן שבו הבאתי גם את התמונות האלה:

צילום: איתמר וכסלר
צילום: צבי זילברשטיין


ה. פינת הנדל"ן

הפרנסה הכי צומחת בישראל היא עסקי נדל"ן. הנה כמה עדויות ביזאריות מחיפה...

צילומים: איתמר לויתן

יום שישי, 21 במרץ 2025

קבלת שבת במנזר


 כתב וצילם: דנצ'וּ ארנון

מנזר הנשים בבית גִ'מָאל שוכן מדרום לבית שמש. לפי המסורת הנוצרית כאן היה כפר גמלא ובו אחוזתו של רבן גמליאל הזקן שעמד בראש הסנהדרין והיה גם רבו של פאולוס (שנקרא אז שאול התרסי). על פי מסורת זו רבן גמליאל, שהתנצר בחשאי, מנע מהסנהדרין לרדוף את הנוצרים החדשים ואף הצליח להביא לקבורה באחוזתו את סטפנוס הקדוש, המרטיר הנוצרי הראשון, שגם הוא היה תלמידו. המנזר, שהוקם במחצית השנייה של המאה ה-19, שייך למִסְדר הסלזיאני, שעוסק בחינוך. תחילה תפקד המנזר כמעון ובית ספר לילדים עניים ויתומים וכך פעל עד שנות השמונים. ב-1985 הגיעו למקום נזירות ממסדר בית לחם שבצרפת והסבו את מבנה הפנימייה למנזר.



שמו הרשמי של המִסְדר הוא 'נזירות בית לחם של האסמפטיון והקדוש ברונו'. המסדר נוסד בשנת 1950. הוא מחזיק 14 מנזרים בעולם וכפוף למסדר בן אלף השנים של ברונו הקדוש, שנזיריו הם קונטמפלטיבים ומתבודדים ותקנוניהם סגפניים במיוחד. בבית ג'מאל גרות כמה עשרות נזירות שמבלות את רוב זמנן בהתבודדות בתאיהן, בתפילה ובקריאה בספרי הקודש. פרט לסעודה משותפת אחת ביום ראשון, את כל שאר הארוחות (הצמחוניות) הן אוכלות לבדן בתאן. הן משכימות בארבע בבוקר, עובדות במשק החקלאי או בעבודות אחרות במנזר, ובשאר הזמן הן מתבודדות. למרות חייהן הסגפניים כולן נראות מאושרות וחייכניות. רובן דוברות צרפתית, אך לא מעטות מהן דוברות גם עברית. כמה נזירות מופקדות על הקשר עם העולם החיצוני, ואת החדשות מהארץ ומהעולם מביאה להן נזירה שזה תפקידה והיא מתעדכנת באינטרנט.

במרחק של כ-500 מטרים מהמנזר, בלב היער, שוכן מנזר הגברים של אותו מסדר, שכיום יש בו רק חמישה נזירים. הנזירים מתפללים עם הנזירות ואחד מהם משמש כומר שמנהל את הפולחן. עוד כמה נזירות מהמסדר חיות במבדד נטופה שבגליל התחתון.

בסדנת הקרמיקה הנזירות מכינות מוצרים עדינים ויפהפיים.


בחנות המזכרות מוכרות הנזירות את מוצרי הקרמיקה שלהן, עבודות יד ומוצרי משק (דבש, שמן זית, ריבות).

נתן אנדרה שוראקי (2007-1917) היה סופר ומשורר, מתרגם (תרגם לצרפתית את התנ"ך, הברית החדשה והקוראן), הוגה דעות ופעיל שלום, שעסק גם בקירוב לבבות בין-דתי. כששימש סגן ראש עיריית ירושלים סייע לנזירות בית לחם בקבלת היתר לבניית המנזר. 

אנדרה שוראקי, 1979 (צילום: קלוד טרואונג-נוק, ויקימדיה)

לאחר מותו הוקמה 'אגודת ידידי אנדרה שוראקי' להנצחת זכרו ולפעילות בין-דתית ברוח משנתו. ב-28 בפברואר 2025 קיימה האגודה אירוע במנזר הנשים בבית ג'מאל, שכלל סיור במנזר ופגישה עם כמה מן הנזירות. בדרך כלל אסור לצלם את הנזירות, אך הפעם הותר לי לצלם כדי לתעד את האירוע. בצילום הבא בנו של שוראקי נושא דברים במפגש.


במהלך הסיור סיפרה אחת הנזירות על החיים במנזר.


יש במנזר גם בית כנסת קטן. היה זה ערב שבת והמשתתפים, יהודים ונוצרים יחדיו, ערכו קבלת שבת והדליקו נרות.

לסיום התכנסו כולם באולם האורחים ושרו שירי שבת בהנחיית זמרות מבנות ה'יהודים המאמינים בישוע'. על קירות האולם מוצגת תערוכה יפה של צלמת ישראלית ששהתה עם הנזירות וקיבלה רשות לצלם את אורחות חייהן.

 

אפשר לבקר במנזר בימים שני-שבת משעה 08:30 בבוקר ועד לשעה 17:00. הכניסה היא ללא תשלום והמבקרים יכולים לקבל הדרכה קצרה (בעברית, בצרפתית ובאנגלית) מפי הנזירה המארחת, לצפות בסרט מקסים על חייהן של הנזירות, להתבונן מהגלריה באולם התפילה וכמובן לרכוש מוצרים בחנות המנזר. זו גם הזדמנות לבקר במנזר השכן, הסלזיאני, שיש בו כנסייה יפה עם ציורי קיר מעניינים וגם חנות שבה אפשר לרכוש את יינות יקב כרמיזאן מבית ג'אלה (מחוץ לקו הירוק) שרוב הענבים שלו מגיעים מכרמים באזור בית ג'מאל. 

במהלך האירוע התכנסו הנזירות והנזירים לתפילת הערב באולם התפילה, והמבקרים הוזמנו לצפות בה. הנזירים והנזירות, בלבושם הלבן הכולל ברדס, מתפללים כשהם מופרדים במחיצות להדגשת בדידותם. כומר-נזיר מנהל את התפילה, והשירה הליטורגית של הנזירות (בצרפתית) פשוט נפלאה!


________________________________________ 

דנצ'וּ ארנון הוא צלם אתנוגרפי roshyarok@barak.net.il

יום חמישי, 20 במרץ 2025

סיפורי רחובות: פתח תקווה עיר המקובלים

צילומים: גונן זיק

בפתח תקווה יש רחוב הקרוי על שמו של הרב אלעזר אבוחצירא (באבא אלעזר), שנרצח בשנת 2011 בחצרו שבבאר שבע, בידי מתמודד נפש שביקש כביכול בעצתו. 

פרט לשמו של הרבי כל התיבות בשלט הן ראשי תיבות או קיצורים. גם אדמו"ר וגם רבי, גם זצוק"ל [זכר צדיק וקדוש לברכה] וגם זיע"א [זכרו יגן עלינו אמן]. 

ובנוסף, למה התואר Rabbi בלועזית נמצא אחרי השם?

הרב אלעזר אבוחצירא (צילום: דוד שביט, ויקימדיה)

יש ברחוב שלט נוסף, המרחיב את פועלו וסגולותיו של המנוח ומעתיר עליו שלל תארים כמי ש'נחשב בעיני חסידיו לבעל מופתים'. 

מה לרב זה, שפעל בכלל בבאר שבע ומנוחתו כבוד בהר הזיתים בירושלים, ולפתח תקווה שעושה לו פרסומי ניסא?

זאת ועוד, חיטוט קצר באינטרנט מראה כי בפתח תקווה נערכת מדי שנה 'הילולת סידנא בבא סאלי', ברוב פאר והדר ו'בהפקה מרשימה'. הנה למשל תיאור מפורט של ההילולה משנת תשפ"ג, לפני שנתיים. הבאבא סאלי פעל כידוע בנתיבות.

לגמרי במקרה, שר הבריאות וסגן ראש עיריית פתח תקווה לשעבר אוריאל בוסו, הוא קרוב משפחה של אותו אדמו"ר (אמו היא בתו של הרב יצחק אבוחצירא, שכונה 'באבא חאקי', ואחייניתו של הבאבא סאלי, סבו של הנרצח). 

במרחק כמאה מטר משם נמצא גם רחוב האדמו"ר איפרגאן שלום, שעל פי המוסבר בשלט הוא 'ידוע כעושה נסים על יסוד הקבלה' – הגדרה רציונלית השווה לכל נפש ומבוססת כמובן על עובדות בדוקות. 

אדמו"ר זה היה בעצמו אבי שושלת פעילה של רבנים, צדיקים ועושי ניסים (משפחות איפרגן ושריקי), שמתחרים אלה באלה ומוּכָּרים לציבור המאמינים בכינויים ציוריים כמו הרנטגן, הסי-טי, האולטרה סאונד, הבוררת, רב המנהרות ועוד. משפחה שכזאת...

השלט כשלעצמו הוא פלא על פלא, ושום נס לא קרה לו. 

נתחיל במוזרות של סידור השם: כמו בצבא גם כאן מתחילים עם שם המשפחה ואחר כך השם הפרטי; נמשיך בכתיב הלא מדויק של השם העברי שצריך להיות איפרגן (Ifargan) ולא איפרגאן, ונסיים בתארוך השגוי של שנות חייו. אומנם אין על אדמו"ר מלוב"ן (מלומד בניסים) זה ערך בוויקיפדיה, אבל ממקורות אחרים למדתי שנולד במרוקו, עלה לארץ בשנות החמישים, התגורר בנתיבות ונפטר לבית עולמו בשנת 1994 (ולא 1944). אחוזת קברו נמצאת בנתיבות, מול קברו של הבאבא סאלי.

פרטים נוספים על בני המשפחה המופלאה: 

יום שישי, 14 במרץ 2025

מי שנכנס הדר: אוזני המן

מילא השגיאה ('מי שנכנס הדר'), אבל הטעם? בוטיק סנטרל, רעננה 2022 (צילום: משה הררי)

'משנכנס אדר מרבין בשמחה', והשנה, לאסוננו, עדיין אין לנו הרבה סיבות לשמוח... אך כדי לצאת ידי חובת שמחת החג נתמקד כהרגלנו בזוטות: במאכל החביב המוכר לנו כאוזני המן.

'אוזני המן' הן צורת הריבוי של 'אוזן המן', אך מדי שנה בשנה מופיעה באמצעי התקשורת המודפסים והמקוונים השגיאה 'אוזני ההמן', בה' הידיעה. זה קורה בדרך כלל במצעדי הדירוג של אוזני המן הטעימות ביותר במדינה.

נניח לרגע לשאלת מקור השם, ונשער שאכן מדובר באוזניו הסמליות של הָמָן המקראי ממגילת אסתר (אף על פי שאין הדבר כן), האם נגיד 'עוגיות העבאדי', 'ביף הסטרוגנוף', 'עוגת הנפוליאון'? טובה הרצל, שהציגה בפניי את השאלה הנוקבת, טרחה והביאה לי שלוש דוגמאות אקטואליות של השיבוש:



אבל האם באמת מדובר בהמן המקראי ובאוזניו? 

הרבה דיו שפכו חוקרי הפולקלור היהודי ולשונות היהודים סביב מאכל זה, המוכר גם בשמו ביידיש 'המן-טאַש' ובלשון הדיבור 'הוֹמֶנְטָש'. דומני שרוב רובם של החוקרים סבור שהקישור להמן, ובטח לאוזניו, הוא מאוחר ומדרשי. 'טאַש' בשפות רבות הוא כִּיסָן, ו'מוֹהְן' (Mohn) בגרמנית הם זרעי פֶּרֶג, ובמילים אחרות: כִּיסָני פרג. פרג הוא אפוא המילוי המקורי, ולא כל מיני המצאות של שפים וקונדיטורים שאוהבים לחדש ולמלא את ה'אוזניים' בטעמים שונים ומשונים.

הנה מה שסיכם הפולקלוריסט יום-טוב לוינסקי בספר המועדים שערך (כרך ו, דביר תשט"ז). שמונת הכרכים של ספר המועדים (ועוד כרך מיוחד: ספר השבת), שראו אור בהוצאת 'עונג שבת' (אוהל שם) על ידי דביר בשנים 1956-1946, עמדו פעם בגאון בספרייתו של כל אדם משכיל. היום כבר סר חינם (גם אם לא פג טעמם), ומן הסתם ניתן להשיגם בפרוטות בחנויות לספרים משומשים. למרות עשרות השנים שחלפו מאז פרסומם, ערכם בעינו עומד ועד היום הם מקור שופע להכרת חגי ישראל מכל צדדיהם.

ספר המועדים, ו: ימי מועד וזכרון, דביר, תשט"ז, עמ' 154-153


בלוד מכינים אוזני אמן, 2021

ומעניין לעניין באותו עניין.

בשירי המגילה (מגילה-לידער) הנפלאים של איציק מאנגר (ראו אור לראשונה בוורשה, 1936), שמהדורה דו-לשונית מתורגמת, מוערת ומאויירת שלהם הוצאתי לפני חמש-עשרה שנה (הוצאת חרגול, עם עובד ובית שלום עליכם, תשע"א), יש שיר נהדר על סעודת ההודיה לפורים שהכין האומן הזקן פוֹנְפָתָא. בתפריט יש כמובן 'אזני המן, שקדים, והעיקר – דגים'.

הנה השיר בתרגומו לעברית מתוך שירי המגילה (לחיצה על האיור תגדיל אותו לקריאה נוחה):

שירי המגילה, עמ' 119-116 (איורים: נעם נדב)

וכאן הנוסח ביידיש:

שירי המגילה, עמ' 186

שלושת הבתים האחרונים של השיר גם הולחנו על ידי דובי זלצר והושרו בהצגה 'מגילה-לידער' (תקליטור ההצגה מצורף לספר ועדיין נותרו עותקים אחרונים לרכישה). הנה הביצוע המקסים (תתעלמו מהכותרת. מי שהעלה את שירי המגילה ליו-טיוב שגה בכותרות של כל השירים):

 


פ ו ר י ם   ש מ ח


יום חמישי, 13 במרץ 2025

בורא מיני מזונות: נטול סיגריות, פיצה הר סיני, הקרפּלעך של מסעודה

א. ללא סיגריות

פרסומת לסיגרים, 1905 (אמזון)

שפשפתי את עיניי נוכח תמונה זו שצולמה השבוע במרכול 'ויקטורי' ברחוב דיזנגוף בתל אביב:

צילום: איתמר לויתן

כבר התרגלנו לעופות חופש, לעופות אורגניים או לעופות שגדלו ללא אנטיביוטיקה, אבל כזה עוד לא היה לנו: עוף שלא עישן סיגריות!

הפתרון המשוער לחידה: חזה העוף הוא 'במבצע', כלומר נמכר בהנחה שמותנית בקנייה מינימלית של 100 ש"ח, לא כולל חפיסות סיגריות או עופות מחולקים. 

הבה נאמר שאפשר היה לנסח את זה בצורה קצת פחות מטומטמת.

מה שאי אפשר כנראה להסביר הוא את הסתירה מניה וביה: איך המבצע יכול להתייחס ל-3 ק"ג, כאשר הקנייה מוגבלת ל-2 ק"ג... 

ב. מה אכל משה בהר סיני?

דורות על גבי דורות התלבטו פרשנים, חוכמולוגים ונודניקים בשאלה מה אכל משה כששהה ארבעים יום וארבעים לילה על פסגת הר סיני. התירוץ הרווח: משה על הר סיני היה כמו מלאך, ומלאכים, כידוע, אינם אוכלים או שותים.

תשובה חלופית ניתנה מבלי משים בקניון 'ביג' הגדול במתחם גלילות ('בית המקדש החילוני', כפי שכינה אותו בלעג רוגל אלפר), שנפתח לפני כמה שבועות בקול רעש גדול: פיצה!

צילום: גדעון פליישמן


ג. קרעפּלעך אותנטיים

צילום: דוד אסף

אלעק 'אוכל אותנטי'... 

מן הסתם על פי מתכון סודי של קרעפּלעך שעבר במשפחה של 'סבתא מסעודה' במרוקו מדור לדור.

משל למה הדבר דומה? לחריימה אותנטי של 'סבא מנחם מנדל'.