יום חמישי, 19 ביולי 2012

גלגולו של ניגון: איך נולד השיר 'חיימקה שלי'?

רחל אטאס (2004-1934). איור: זאב
_________________________________________________________________

גולשים יקרים,

אם הגעתם לכאן בוודאי תשמחו לדעת שפרק זה קיבל פנים חדשות, מורחבות ומעודכנות, בספרי אמא יקרה לי: פרקי מסע בזמר העברי (הוצאת מאגנס, 2026). פרטים נוספים, פרק לדוגמה ואפשרויות רכישה ומשלוח כאן.

____________________________________________________________________

א. חיימקה שלי

מי לא מכיר את השיר 'חיימקה שלי', שכתב דן אלמגור בשנת 1964 והלחין משה וילנסקי, ומי לא מכיר את הביצוע המופתי של רחל אטאס?

לשיר זה, שהפך להמנון האולטימטיבי של הייִדישע מאַמע הישראלית, יש רקע שונה לחלוטין...

הבה ניזכר ברחל אטאס:


ועוד אחד (מ-1982):




וכאן היורשת הטבעית של רחל אטאס  יונית שקד-גולן בערב מחווה לדן אלמגור (אפריל 2012):


ואלה המילים מתוך ספרו של דן אלמגור 'הצ'ופצ'יק של הקומקום':



ב. איך שיר נולד? סיפורו של דן אלמגור

'המצעד קרב מריע הרמקול' – גדוד 22 של חטיבת כרמלי במצעד צה"ל בחיפה, 1949

לא רבים יודעים שאף לא אחד משיריה היפים של רחל המשוררת על הכנרת ונופיה נכתב על שפת ים כנרת. כמעט כולם נכתבו בחדרה הקטן והחם על הגג של בית משפחת לוינסון ברחוב בוגרשוב 5, בו גרה רחל אחרי שנאלצה לעזוב את דגניה ואת הכנרת בשל מחלת השחפת ממנה סבלה. אל הכנרת ואל נופיה חזרה רחל רק כשהובאה לקבורה בבית-העלמין של קבוצת כנרת.

לאה גולדברג, שהגיעה ארצה בשנת 1935, כארבע שנים אחרי פטירתה של רחל, גרה במשך שנים ברחוב ארנון (המוכר מסיפורי הילדים שלה), במרחק קצרצר מהבית בו גרה רחל. כשנשאלה פעם, בפגישת קוראים, איפה כתבה את אחד משירי הטבע היפים ביותר שלה, ענתה לאה גולדברג: 'בחדר ההמתנה של רופא השיניים שלי'...
בתחילת שנות הששים למדתי באוניברסיטה העברית בירושלים, בגבעת רם. המשוררת המופלאה ועתירת הידע (שעלתה לארץ בשנה שבה נולדתי) לימדה אז ספרות כללית (עדיין לא הכירו בזכות קיומו של חוג לספרות כללית), וראש המחלקה לספרות עברית היה המשורר, החוקר והמתרגם שמעון הלקין. הלקין, שנולד ברוסיה (1899) ונעוריו עברו עליו בארה"ב, עלה ארצה לראשונה ב-1932, שנה אחרי פטירתה של רחל, ולימד כשנתיים בבית ספר תיכון בתל אביב. הוא חזר לארה"ב ושב ארצה בשנת 1949, כראש החוג לספרות עברית באוניברסיטה היחידה שהייתה אז.

שמעון הלקין (1987-1899)

בסמינרים של הלקין שבהם למדתי ישבו לצדי המשוררים יהודה עמיחי, חיים גורי, דן פגיס, טוביה ריבנר, דליה רביקוביץ,  אברהם הוס, אנדד אלדן ואחרים; חוקרי ספרות צעירים כמו גרשון שקד, דן מירון, יוסף אבן, מנחם ברינקר ורבים אחרים. יום אחד, בשנת 1961, בשעת סמינר על ביקורת הספרות, אמר הלקין: 'כל חוקר, כל מבקר, חושב שרק הוא מבין את היצירה שאותה הוא מנתח. וזה מזכיר לי', הוסיף בחיוך, 'שיר אמריקני מתקופת מלחמת האזרחים, לפני מאה שנים בדיוק, ששרה אמא של אחד החיילים: כל החיילים דורכים ברגל שמאל, ורק ג'וני שלי דורך ברגל הנכונה'.
ביקורת ספרות או לא ביקורת ספרות... ברגע ששמעתי את דברי המורה הנערץ עלי, כמעט קפצתי ממקומי. בהפסקה, ניגשתי אל פרופסור הלקין ושאלתי איפה אוכל למצוא את השיר הזה?
'אתה חושב שאני זוכר?', ענה לי בפליאה, 'עברו כל כך הרבה שנים מאז שמעתי אותו. ודאי תמצא אותו באחד מהספרים על מלחמת הצפון בדרום. נדמה לי שהאם הייתה מאחת ממדינות הדרום'.        

התחלתי לחפש בספרים, באנתולוגיות (יוצרי ה'ויקיפדיה' אפילו לא נולדו אז), שאלתי חברים אמריקנים, עורכי תכניות זמר ברדיו (כמו יהודה לב), כתבתי מכתבים לכמה מחוקרי הזמר העממי בארה"ב, ביניהם אפילו פיט סיגר הגדול. אבל איש לא הכיר את השיר שהזכיר הפרופסור שלנו כבדרך אגב בסמינר על ביקורת הספרות.

רק ג'וני שלי דורך ברגל הנכונה

כעבור חצי שנה לערך ישבתי עם המלחין משה וילנסקי, ושאלתי אותו אם השיר הזה מוכר לו במקרה.

'כמה זמן אתה כבר מחפש אותו?', שאל אותי וילנסקי בחיוך.
'כמעט חצי שנה', עניתי.

'חצי שנה?!', חייך שוב וילנסקי. 'אני הרי מכיר את קצב העבודה שלך. הרי בחצי שעה יכולת לכתוב שיר כזה בעברית'. ומיד הוסיף: 'בוא. אתה כבר כאן. הפסנתר פתוח. קח נייר  וכתוב את השיר. אני מבטיח לך שאלחין אותו מיד'.
זאת היתה הצעה שלא יכולתי לסרב לה, כמובן. ואכן, תוך חצי שעה נולד השיר  מילים ולחן  בדירתו של משה וילנסקי.

משה וילנסקי (1997-1910)

וילנסקי היה אז מנהל מחלקת המוסיקה של 'קול ישראל'. הוא חיפש שירים לרחל אטאס הנפלאה, לאחת מתכניות הבידור בו היתה אמורה להתארח. ואני לא יכולתי לחלום על בחירה טובה מזאת.

רחל אטאס הקליטה את השיר, ששודר ונכלל מאוחר יותר בתקליטור שיריה, שיצא בשנת 1964, ומאז מצביעים כולם על עוד שיר אולטימטיבי של 'יידישע מאמע' קלאסית  אמו של החייל חיימקה  שבא בעקבות שירם היפה של אלתרמן ופרשקו, 'מכתב מאמא' ('שלום לך, ילדי, שלום מאמא'), שנכתב כעשרים שנה קודם לכן, בשנת 1941; שיר שהקדשנו לו כאן לאחרונה כמה עונ"שים. אבל רק אלה שישבו אתי באותו סמינר לביקורת הספרות של הלקין בשנת 1961 (ומספרם נידלדל מאז מאד, למרבה הכאב) יכולים היו להעיד שמדובר לא בעוד שיר על אמא יהודייה, אלא בשיר על אם בלתי-יהודיה בעליל, שמוצאה מאחת ממדינות הדרום; שיר שנכתב והושר במלחמת האזרחים האמריקנית עשרות שנים לפני שנולד שיר היידיש על האם היהודיה ממזרח-אירופה, שבנה נסע לאמריקה והבטיח לאמו לחסוך שם קצת כסף, כדי שגם היא ושאר בני המשפחה יוכלו להצטרף אליו, ומאז לא שמעה ממנו מילה.
במשך השנים נאלצתי לענות בשלילה להרבה פניות של ישראלים בשם חיימ'קה, שביקשו שאאשר את הסיפור שהם מספרים למשפחתם ולחבריהם, כאילו נכתב השיר עליהם. לעומת זאת, לא הגיעה עד כה שום בקשה דומה מאף חייל אמריקני העונה לשם ג'וני, שאחד מאבות-אבותיו נלחם במלחמת האזרחים.

הסכמתי לענות בחיוב לפנייה אחת הפוכה, שהגיעה אליי מהשדרן ובעל תחנת הרדיו הצפונית חיים הכט. חיים התחנן לפניי שאזים את השמועה המלווה אותו כל חייו, כאילו נכתב השיר אודותיו...
דן אלמגור מאשר: חיים הכט הוא לא חיימקה שלי!

ג. לאן התגלגלת חיימקה?


'חיימקה שלי' זכה להצלחה כל כך גדולה ואין פלא שנוצרו לו תרגומים, המשכים וחיקויים.

הנה אמוץ ברונטמן מקיבוץ אפיקים (בוגר להקת הנח"ל, שגם נזכר בספרו הנהדר של אסף ענברי 'הביתה'), שר את 'חיימקה שלי' 
 גרסת האבא.


ומה יותר מתבקש מאשר לתרגם את השיר ליידיש? בכל זאת אמא יהודייה...


הנה דוד עשת  גם הוא לא בדיוק אמא  מרעים בקולו: 'חיימקה מיין זון' (מתוך תקליטו 'די נייעסטע לידער אין ייִדיש', 1968).


ומתברר שבהפוך על הפוך, יש גם 'חיימקה של סיירת גולני'. השיר חובר על ידי עידו דגני לכבוד מלאת 60 שנה להקמת הסיירת. לא הצלחתי למצוא את שמה של הזמרת.


ד. בעלי התוספות: 'רק ג'ים' של אירווינג ברלין


עוד לא יבשה הדיו על הפוסט וגדעון לופז הזדרז והפנה את תשומת לבנו לשיר אמריקני ישן נושן של אירווינג ברלין, הפזמונאי והמלחין האמריקני הענק, שחיבר את God Bless America, את White Christmas ועוד מאות להיטים.

אירווניג ברלין (1989-1888)  צילום משנת 1920

ב-1918, לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה ושובם של החיילים האמריקנים הביתה, חיבר ברלין (שבעצמו גוייס לצבא באותה תקופה) פזמון משעשע שנקרא They Were All Out Of Step But Jim (כולם הולכים בקצב לא נכון, חוץ מג'ים). האם ייתכן שלשיר הזה התכוון הלקין?

ובכן, לא ג'וני אלא ג'ימי, לא מלחמת אזרחים אלא שיר חיילים ממלחמת העולם הראשונה...

הנה המילים, ואחר כך המנגינה (שמזכירה קצת את וילנסקי...)

[1st verse:]
Jimmy's mother went to see her son
Marching along on parade
In his uniform and with his gun
What a lovely picture he made
She came home that ev'ning
Filled up with delight
And to all the neighbors
She would yell with all her might

[Refrain:]
Did you see my little Jimmy marching
With the soldiers up the avenue?
There was Jimmy just as stiff as starch
Like his Daddy on the seventeenth of March
Did you notice all the lovely ladies
Casting their eyes on him?
Away he went
To live in a tent
Over in France with his regiment
Were you there, and tell me, did you notice?
They were all out of step but Jim

[2nd verse:]
That night little Jimmy's father stood
Buying the drinks for the crowd
You could tell that he was feeling good
He was talking terribly loud
Twenty times he treated
My! but he was dry
When his glass was empty
He would treat again and cry

[Alternate Lines In 2nd refrain:]
It made me glad
To gaze at the lad
Lord help the Kaiser if he's like his Dad

וכאן הזמר האמריקני בילי מוריי (Billy Murray) בהקלטה משנת 1918:



יום רביעי, 18 ביולי 2012

זיכרון בספר: שלונסקי החברהמן והילד רן

ציונה תג'ר, 'דיוקן אברהם שלונסקי' (1925)

הגר גולן מקיבוץ משמר העמק פשפשה בספרייתה ומצאה מרגליות יקרות. הקדשות חמודות להפליא שרשם אברהם שלונסקי על שניים מספריו שאותם העניק במתנה לנער רן. אלה הם שירי הקדשה קטנים, ולמיטב ידיעתנו הם מעולם לא פורסמו.

א. 'עלילות מיקי-מהו'


וכה כתב שלונסקי אברהם (משום מה הוא העדיף לכתוב כך את שמו על העמוד הראשון של הספר):

לְרָן 

כְּדֵי שֶׁיִשְׂמַח בַּקְרִיאָה וְיִצְהָל:

הַדְרָן!

וּכְדֵי שֶׁיֹאמַר: "הֲלֹא אֲנִי מַכִּיר

אֶת שְׁלוֹנְסְקִי אַבְרָהָם בַּעַל הַשִׁיר!"

וְיוֹסִיף וְיַכְרִיז בְּגָאוֹן:

הוּא חֶבְרֶהמַן  אַיְזֶן בֶּטוֹן!

בידידות

אברהם שלונסקי

אמנם ההקדשה איננה מתוארכת, אך הספר 'עלילות מיקי-מהו' נדפס ב-1947 ואפשר להניח בוודאות שזהו גם מועד כתיבת ההקדשה.

ומיהו הילד רן?

זהו רן גולן, בן קיבוץ משמר העמק (יליד 1934) וטייס קרב לשעבר בחיל האוויר, שחי עד היום בקיבוץ.

הנער רן גולן

הגר, רעייתו, כתבה לי כך:
אביו של רן, שמואל (מילק) גולן, למד פסיכואנליזה בברלין והיה מהוגי רעיון החינוך המשותף וממקימי המוסד החינוכי המפורסם של משמר העמק וסמינר הקיבוצים. יונה גולן (אמא של רן) הייתה פעילה במחלקת התרבות בקיבוץ הארצי / השומר הצעיר ושותפה להקמת המועדון לתרבות מתקדמת (מה שהיום קרוי 'צוותא'), ושם פגשה בין היתר גם את שלונסקי. בין שתי המשפחות נוצר קשר חברי עמוק. רן היה בן בית בביתם של אברהם ומירה שלונסקי, וכשהספר ראה אור, ב-1947, שלונסקי הביא לרן (אז בן 13) עותק עם הקדשה.
משמאל לימין: שלונסקי, יונה גולן ומשה סנה
ועידת הליגה לקשרי ידידות ישראל-ססס"ר, ראשית שנות החמישים


כידוע, ב'עלילות מיקי מהו' תיאר שלונסקי בחרוזי נונסנס (אִיגָיוֹן) שנונים ובהומור דמות אנושית של נער שובב ששמו רומז למיקי מאוס הידוע של וולט דיסני. שלונסקי לא היה הראשון, וגם לא האחרון, שהאניש את העכבר האמריקני החמוד והעביר אותו לארץ ישראל. רשימה מרתקת על תולדותיו וגלגוליו של מיקי מאוס בעברית, 'מיקי מאוז - תוצרת ארץ ישראל', פרסם אלי אשד בבלוג שלו ('המולטי יקום של אלי אשד').

ובאשר לתוכן ההקדשה, דומני שהיום צריכים להסביר גם את הסלנג של פעם. חברהמן עוד איכשהו שרד, אך מה זה 'אייזן בטון'?

אייזן ביידיש  ברזל; אייזן בטון  ברזל+בטון, כלומר בטון מזוין, יציקה חזקה-חזקה. ובהשאלה: מחמאה למשהו מצוין; בחור טוב, למשל.

וכלשון השיר הידוע על 'הדודה כרמלה':
יש לי דודה אייזן דודה (רומבה-לה, רומבה-לה, רומבה-לה) 
היא שותה קפה עם סודה (כנ"ל)
מי היה מאמין שאפשר להשיג קפה עם סודה

ועוד מילה על סדרת המופת 'אנקורים' של ספרית פועלים, שלאה גולדברג הייתה העורכת הראשית שלה.


על תולדות הסדרה כתבה עינת אמיתי לפני כשנתיים בבלוג שלה  יומן מסע לחקר 100 שנות תרבות לילדים בקיבוצים. רשימה מרתקת ומומלצת.

ב. אני וטלי בארץ הלָמָה


עשר שנים מאוחר יותר, ב-1957, העניק שלונסקי הקדשה נוספת לנער רן (שכבר לא היה ממש נער). הפעם נרשמה ההקדשה בספר הילדים החדש שלו, שהתפרסם לא פחות, 'אני וטלי או ספר מארץ הלמה' שהופיע באותה שנה גם כן בהוצאת 'אנקורים'. בספר משיב המשורר על שבע שאלות 'למה' ששואלת הנערה הסקרנית.


לְרָן
גוֹלָן
מֵהַשַעֲרוּרָן
וְהַמְחוֹלְלָן,
הַקוּנְדֵס הַגָדוֹל וְ... הֶחָכָם,
שֶׁשְׁמוֹ 
שְלוֹנְסְקִי אַבְרָהָם

סוף חנוכה תשי"ז

המילה 'שערורן' פירושה מחולל שערוריות, סקנדליסט, ושלונסקי אכן עשה בה שימוש בכתביו. במילון אבן-שושן מצאתי: 'שַׁעֲרוּרָן זֶה לְפָנִים, רַבַּן כְּנוּפְיָה שֶׁל קַלְפָנִים' (שלונסקי, תר' פושקין 161).

'והמחוללן'  הכוונה מן הסתם למחולל שערוריות.

'הקונדס'  חומד לצון, שובב. אפשר לכתוב כשלונסקי קֻנְדֵּס ואפשר  כפי שרווח  קֻנְדַּס.

מעניין הדימוי העצמי של שלונסקי שמשתקף מההקדשות:

הוא היה רוצה שבני נוער כמו רן, שקוראים את ספריו, יחשבו כי הוא 'חברהמן  איזן בטון', ולהצטייר בעיניהם כמחולל שערוריות, ליצן גדול וחכם...

ואגב אורחא. 'טלי', שנלווית למחבר במסעו בארץ הלמה, היא נכדתו חמוטל כוגן (בתם של בימאית הטלוויזיה דנה כוגן ושחקן התיאטרון נתן כוגן, שנפטר ב-2009. דנה היא בתה של מירה, אשתו של שלונסקי, מנישואיה הראשונים לסופר יעקב הורוביץ).

חמוטל גרייף-ירון, שהוריה היו בקשר עם שלונסקי וגם היא זכתה ליהנות מקרבתו, הביאה בבלוג שלה צילום של הקדשה חיננית ששלונסקי כתב לה על ספרו זה (ותודה לה על הסכמתה וסיועה):


ג. שלונסקי בעונ"ש

תזכורת: כאן אפשר לראות ולשמוע את שלונסקי, בשר ודם, כשהוא מתראיין בטלוויזיה החינוכית.
וגם כאן (הזדמנות נדירה לראות גם את שאול טשרניחובסקי !!!).

ועוד ענייני שלונסקי בעונ"ש:

* על 'שחקי שחקי' של טשרניחובסקי שמנגינתו מיוחסת לטוביה שלונסקי.

על 'תכול המטפחת'

* על 'האינטרנציונל' 

* על 'שלום עירי נֻחָמָה'

* על 'שיר הפרטיזנים'

משה מבורך, אנשי רוח בישראל: דיוקנאות סופרים, מסדה תשט"ז

יום שלישי, 17 ביולי 2012

ברוך הבא: מתי התחילה העלייה השנייה?

בשיטוטיו בירושלים הגיע ברוך גיאן לשכונה התימנית הלא כל כך מוכרת 'נחלת צבי', שהיא חלק משכונת בית ישראל וממוקמת מצפון למאה שערים. השכונה הקטנטנה הוקמה ב-1889, בכספי תרומות של הברון הירש וביזמתו של ניסים בכר (מנהל בית ספר כי"ח), ואוכלסה במשפחות תימניות עניות.

תימנים כבר אין שם כל כך הרבה (גם בשכונת הבוכרים כבר לא נשארו הרבה בוכרים), אבל בחצר בית מספר 6 ברחוב תרמ"ב (באנגלית: TARMAB STREET !) הוא מצא שני שלטים הסותרים זה את זה. על הימני כתוב: 'ציון לשנה בה התחילה העליה השניה', ואילו על השמאלי כתוב: 'שנת עליית יהודי תימן'.


תרמ"ב, 1882-1881, היא השנה שבה עלו ראשוני היהודים מתימן לארץ ישראל (כ-2,500 נפשות), ולכן היא זכתה להתנאות בשם עליית אעלה בתמר, על פי הפסוק 'אמרתי אעלה בתמר' (שיר השירים ז, 9). 'בתמר' בשיכול אותיות = תרמ"ב.

העלייה המכונה 'העלייה השנייה' החלה כמובן מאוחר יותר, ומקובל לצרף אליה את אלה שהגיעו להתיישב בארץ ישראל בין השנים 1914-1904.

ואולי אין זה אלא שלט מחאה המבקש לנכס לעליית התימנים את כתר העלייה השנייה האמיתית? אבל זו כמובן טעות, כי אם כבר צריך לתקן, אז עליית התימנים היא העלייה הציונית הראשונה, שכן עלייתם לארץ קדמה בכמה חודשים לעליית חבורת ביל"ו, שזכתה לשאת את כתר 'העלייה הראשונה' בזיכרון הציוני הקולקטיבי.

ובהזדמנות זו הנה עוד כמה תמונות מהשכונה שברוך צילם:




רחוב חֵיבַּר שבשכונה, הוא לא על שם שמורות הטבע חי-בר, אלא על שם חייבר, הממלכה היהודית הקדומה שבחצי האי ערב, שמוחמד חיסל את קיומה במאה השביעית לספירה...

בעלי התוספות

מאיר טורניאנסקי מיהר להזכיר לי את שירו של דן אלמגור 'כל הכבוד לביל"ויים', שעוסק בדיוק בנקודה זו - מי קדם למי, הביל"ויים או התימנים?

דן אלמגור, הצ'ופציק של הקומקום, עמ' 37

השיר נכתב להצגה 'ילדי הכרך' (1982) והולחן על ידי אלדד שרים. הנה הוא בביצוע הלהקה:




יום ראשון, 15 ביולי 2012

ספסל לשומרי נגיעה: תנו כותרת לספסל

את התמונה הזאת קיבלתי מכמה קוראים. אין לי מושג מי צילם אותה והיכן  מן הסתם זו יצירת פוטושופ אבל זו הזדמנות להכריז על תחרות שאינה נושאת פרסים למציאת כותרת הולמת.

ספסל שידוכים או ספסל גירושים?

את הכותרת שלי נתתי למעלה. הנה עוד כמה הצעות:

ספסל שידוכים (ישראל מידד)

ספסל בכניסה לרבנות (ברכה עפאים)

'הַמְסַפְסֵל  בְּמוּמוֹ מְסַפְסֵל' (גרימי גלעד).

הנה שני שירי ספסל שיעזרו לכם לחשוב ומתחברים באופן טבעי לכל תמונה של ספסל...

'הנשיקה הראשונה' (על הספסל בגן / עם עלם חן ביישן). מילים: אברהם בן זאב, לחן: אילן נובקוביץ', שרה גילה אדרי (לא להחליף עם גילה אדרעי מרכבת ישראל) בראשית שנות השישים.



וכמובן, 'ככה סתם' של ע. הלל וסשה ארגוב עם הבית הנפלא:

ככה סתם שוטטנו לנו בשדירות קק"ל
שם בחושך מתלחש זוג על הספסל,
אל מתחת תחתיהם זחול נזחל
בצריחה קפץ הזוג, אולי נבהל.

יאבאיה יאבאיה...

אוי, נורא נחמד, נורא,
אוי, זו תרצה המורה!

הנה שלמה ארצי הצעיר בהופעה:


ושולה אברמסקי הזכירה לי עוד שיר ספסל ידוע  'העיר באפור' של נעמי שמר, עם השורות הללו:

על ספסל אז נשבה ועם רדת האור,
אם תגידי עייפתי מן העיר באפור
אושיבך על כנף נשר ועל גב עננים
אל עירך שחיכתה לך בבתים לבנים.





ואיך אפשר, שאל גרימי גלעד, בלי 'הספסל שבגן' של ז'ורז' בראסאנס, שתרגם דן אלמגור בשנת 1961, ושרה יעל שרז:







בעלי התוספות

כפי שהעיר האנונימי שלמטה, מדובר בצילום אמיתי אבל לא אצלנו, אלא בטיילת של עיירה בלגית קטנה, שם הציב אמן דני שורה ארוכה של ספסלים מוזרים, ביניהם גם ספסלנו.

הנה עוד כמה דוגמאות:




וזה הספסל החרדי האמיתי של העיר עמנואל (מתוך העיתון נקודה טובה, ניסן תשע"ב, עמ' 3):




יום שישי, 13 ביולי 2012

לוח המודעות החרדי: צא אייפון!


ישראל מידד העביר לי את הפשקוויל הטרי הזה, שעושה שימוש יצירתי במוטיבים מ'הדיבוק' (דיבוק צא!)


כשקראתי את הכרוז לא יכולתי שלא לתהות אם החרם חל רק על מחזיקי 'אייפון' או גם מחזיקי 'סמסונג גלקסי' בכלל הגזירה? לשון אחר האם המילה וכדו' מתייחסת לדגמים השונים של אייפון, בני כל הדורות, או שמא לכלל הסמרטפונים שבעולם?

ומהמשפט 'ומשריץ את צחנתו על כל סובביו', למדתי שיש באייפון גם אפליקציה מסתורית שמפיצה ריח. מישהו שם לב?

ומיהו 'מרן פוסק הדור שליט"א'?

אולי זה יתברר בהמשך ('פרטים יבואו') ואולי לא.

בינתיים: ראו הוזהרתם!


יום חמישי, 12 ביולי 2012

פרנסות של יהודים: יש לכם יאָרצייט?

פיני גורליק צילם השבוע את המודעה הזו בשכונת מאה שערים בירושלים ומיהר לשלוח לי:


ברור שלאברכים החביבים הללו יש נטייה מורבידית מסוימת. עיקר עניינם הוא בבתי קברות, באזכרות ובעלייה (חס ושלום לא בהעלאה!) לציוּן הקבר, ולעזאזל הכסף  הם יסתפקו גם בסכום סמלי, שכן המצווה היא העיקר.

נדמה לי שהסכום הסמלי לא צריך להדאיג אותנו. הרי מצד אחד, יש כל כך הרבה מתים ולכל מת יש גם יום זיכרון; ומצד שני, יש כל כך הרבה יראי שמים שעדיין חיים וצריכים להתפרנס והם פנויים לקיום מצוות. זה נראה כמו עסק עם פוטנציאל צמיחה אדיר.

אבל אולי אפשר להרחיב טיפה את המיזם, וכך גם להעלות תרומה קטנה לדיון על גיוס בחורי הישיבות לצה"ל.

אני שואל את עצמי למה לא חשבו על זה קודם, למה לא להקים יחידות אברכים להשלמת מנין?

כל חייל שומר מצוות, שלא שירת ב'הסדר' או ביחידה דתית הומוגנית אחרת, נאלץ מדי פעם להתפלל לבד ולא במנין. אם הרעיון שלי יתקבל כל מה שנותר לעשות הוא לפתח את האפליקציה המתאימה. אתה צריך השלמת מנין? נתקעת בבסיס בדיוק ביאָהרצייט? חייג למספר ומיד יגיעו אליך אברכי השלמה מכיתת הכוננות הסמוכה לבסיסך או לבית הקברות המועדף עליך.

בעלי התוספות

הנה ה'אפליקציה' ששלח לי רמי נוידרפר:



יום רביעי, 11 ביולי 2012

גלגולו של ניגון: בין נהר פרת וּנהר חִדֶּקֶל לבין שמחת תורה

דוכיפת זהב (צילום: אילי אש)

למי שלא הסתפק ברשימה על 'הכניסיני תחת כנפך' שהופיעה אתמול, הנה עוד משהו על חיים נחמן ביאליק לציון יום פטירתו ה-78 שחל היום, כ"א בתמוז.

שירו הידוע 'בין נהר פרת ונהר חידקל' נכתב בשנת 1906 ונדפס לראשונה ב-1908 תחת הכותרת 'משירי עם'. ואכן, הוא חלק מסדרה של ארבעה 'שירי-עם' שחיבר ביאליק (האחרים הם 'יש לי גן', 'מנהג חדש' ו'תרזה יפה') וכולם גם הולחנו.

על שיר זה כתב אבנר הולצמן (חיים נחמן ביאליק: השירים, דביר תשס"ה, עמ' 336):
[זו] יצירה ביאליקאית מקורית המטמיעה בתוכה מטיבים עממיים טיפוסיים משירת יידיש (כמו הפניית המשאלה אל עוף הפלאים האגדי). זהו אחד מסדרת שירים המציגים בחיבה ובאירוניה נערה יהודייה כשרה הכמהה לזיווג מלא אושר ואהבה. הגיבורה משַווה בדמיונה את דיוקנו של בחיר לבה שחור הבלורית, ועורכת בלבה את תכסיסי הפיתוי והשידול שבעזרתם היא מקווה ללכדו. מתוך המונולוג התמים שלה נחשפים מאווייה הארוטיים הנואשים בפירוט ובתעוזה שקשה למצוא כדוגמתם בחלקיה הקאנוניים של שירת ביאליק.

בֵּין נְהַר פְּרָת וּנְהַר חִדֶּקֶל
עַל-הָהָר מִתַּמֵּר דֶּקֶל.
וּבַדֶּקֶל, בֵּין עֳפָאָיו,
תִּשְׁכָּן-לָהּ דּוּכִיפַת זָהָב.

צִפּוֹר זָהָב! עוּפִי, חוּגִי,
צְאִי וּבַקְּשִׁי לִי בֶּן-זוּגִי,
וּבַאֲשֶׁר תִּמְצָאִיהוּ –
כִּפְתִי אוֹתוֹ וַהֲבִיאִיהוּ.

אַךְ אִם-אֵין לָךְ חוּט הַשָּׁנִי
דַּבְּרִי שָׁלוֹם אֶל חֲתָנִי;
מַה-תַּגִּידִי לוֹ? הַגִּידִי:
נַפְשִׁי יוֹצֵאת אֶל יְדִידִי.

אִמְרִי לוֹ: הַגָּן פּוֹרֵחַ,
נָעוּל הוּא וְאֵין פּוֹתֵחַ;
רִמּוֹן פָּז שָׁם יֵשׁ בֵּין עָלָיו –
אַךְ אֵין מִי שֶׁיְּבָרֵךְ עָלָיו.

וְעוֹד תַּגִּידִי לוֹ: מִטָּתִי
אַשְׂחֶה לַיְלָה בְּדִמְעָתִי,
וּמִתַּחַת לִבְנַת בְּשָׂרִי
נִשְׂרָף מִדֵּי לַיְלָה כָּרִי.

וְאִם יְמָאֵן – שִׁמְעִי רָזִי:
הַכֹּל מוּכָן בְּאַרְגָּזִי –
שֵׁשׁ וָמֶשִׁי, וּבְמֶלְתַּחְתִּי
עֶשְׂרִים כְּתֹנֶת רִקְמַת מַחְטִי.

וְנוֹצָה רַכָּה שְׁמוּרָה עִמִּי,
מְרוּטָה בְּעֶצֶם יָד שֶׁל-אִמִּי,
מֵעֵינֶיהָ שְׁנָת הִמְעִיטָה,
לַעֲשׂוֹת כַּר לְאַפִּרְיוֹן בִּתָּהּ.

וּבְמַחֲבוֹאָה, זָהָב רְקוּמָה,
כְּבָר מְחַכָּה הַהִינוּמָה;
נְדָנִי מֻשְׁלָשׁ, נְכוֹנָה אָנִי –
וְלָמָה אֶחֱרוּ פַּעֲמֵי חֲתָנִי?

               *

רִיפַת דִּיפַת וּמוֹרִיפַת –
כָּכָה שָׂחָה הַדּוּכִיפַת:
לַיְלָה אָטוּס אֶל בֵּית דּוֹדֵךְ
וַאֲגַלֶּה לוֹ אֶת-סוֹדֵךְ.

אֶשְׁאַל לוֹ בִשְׁמֵךְ לִשְׁלוֹמוֹ,
דְּמוּתֵךְ אַרְאֶה לוֹ בַּחֲלוֹמוֹ;
פִּתְאֹם יִקְפֹּץ מִמִּשְׁכָּבוֹ
וְעַל מַטְאֲטֵא רָכוּב יָבֹא;

יָבֹא וְיֹאמַר לָךְ: הִנֵּנִי!
אַתְּ גִּיל חַיַּי, בָּבַת עֵינִי;
לֹא בְּמֹהַר וְלֹא בְמַתָּן –
כִּי בְאַהֲבָה בָּךְ אֶתְחַתָּן.

מַה-לִּי עָשְׁרֵךְ, מַה-לִּי רֵישֵׁךְ?
לָמָּה מִשְׁיֵךְ לִי עִם-שֵׁשֵׁךְ?
מִשְׁיִי שְׂעָרֵךְ, חֵיקֵךְ כָּרִי,
אַתְּ מַטְמוֹנִי עִם-אוֹצָרִי.

יֶשׁ-לִי מִשֶּׁלִּי רַב מֹהַר:
בְּלוֹרִית שְׁחֹרָה וְאֵשׁ הַנֹּעַר,
שְׁתֵּיהֶן לָךְ – וּבְרֶגֶל קַלָּה
לִקְרַאת דּוֹדֵךְ בֹּאִי, כַּלָּה!

אָתָא לַיְלָה, וּלְבֵין שִׁפְעַת
עָבִים פָּרְחָה הַדּוּכִיפַת,
עָלֹה עָלְתָה הַשָּׁמַיְמָה
וּנְבוּאָתָהּ לֹא נִתְקַיְּמָה.

לַיְלָה בֹּקֶר וַעֲרָבִים
אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶעָבִים,
עָבִים זַכִּים, הַעֲדַיִן
דּוֹדִי בְּחִיר לְבָבִי אָיִן?

על השורות המשונות 'ריפת דיפת ומוריפת / ככה שחה הדוכיפת', העיר הולצמן כי בנוסח הראשון כתב ביאליק: לחש נחש, כוס של ברכה / הדוכיפת ככה שחה'. ביאליק התלבט הרבה בקביעת צורתו של לחש הקסמים הזה, וצירף אותו לבסוף ממילת לחש תלמודית (מוריפת) ומשמו של אחד העמים הנידחים מבני יפת הנזכר במקרא בשתי גרסאות (ריפת ודיפת).

על לחש זה ועל 'השדים' של ביאליק כתב זאב גלילי בבלוגו.


בשנות השלושים, ובמיוחד לאחר הופעת המהדורה הקלאסית של 'שירים ופזמונות לילדים' מאת ביאליק ובה 79 משיריו (דביר, 1933) הסתערו מלחינים רבים ביישוב על שירי ביאליק. הגדיל מכולם נחום נרדי, שהלחין עשרות רבות של שירי ביאליק (כמדומני את כל שירי הילדים שלו).

המלחין נחום נרדי (1977-1901)
נרדי הוא שהלחין גם שיר זה (יש האומרים כי הלחן הוא עממי-מזרחי ונרדי רק עיבד אותו והתאימו לשיר), והראשונה ששרה אותו במנגינתו הידועה הייתה רעייתו, ברכה צפירה. אפשר לשמוע אותה כאן בהקלטה מ-1937.


והנה הוא בביצועה הקלאסי של נחמה הנדל:


וכאן שרים רוחמה רז, עוזי מאירי ועירית בולקא, בתכניתו של אליהו הכהן 'על הדשא' שהוקלטה בקיבוץ בית השיטה ב-1975. באותה תכנית הובאה גם להקה ערבית, בניצוחו של ז'וז'ו מוסא, ששרה בערבית את הלחן המקורי של השיר 'אדוק אל מיאס':


וכאן וריאציה מזרחית בפי להקת 'דבקה פנטזיה' (תודה לשמעון מהמגיבים דלמטה):


והנה, מתברר כי שיר זה חלחל גם אל הניגון החרדי ולחנו מושר בעיקר בסוכות, בחגיגות שמחת בית השואבה. בחצרות חסידויות רבות (וגם בקהילות שאינן חסידיות) שרים אותו בשמחת תורה בבוקר, בהקפה השישית, למילים 'עוזר דלים הושיעה נא, פודה ומציל הצליחה נא'.

כאן שר הרב דוד קוויאט, מזקני חסידי סלונים שהקליט ניגונים רבים של חסידות זו, את הניגון (בלי מילים):


ידידי 'אחשתרן', שהעמידני על מקבילה זו, ציין כי ההקפה השישית של שמחת תורה מתייחסת לספירה התשיעית, מידת 'יסוד', שמסמלת את הזכריות ומקושרת לאבר הרבייה הגברי. אינני יודע מהיכן נולד המנהג  הוסיף וכתב  אך מקובל אצל החסידים, שמי שמזיע בהקפה זו יכול בזיעתו לתקן את 'פגם הברית'. התוצאה המעשית היא שערב רב של זקנים וצעירים רצים בטירוף בתא שטח קטן יחסית, וכל המרבה לדחוף את זה שלפניו הרי זה משובח. העיקר שבסוף כולם יוצאים מרוצים, כולם נקיים מפגמים וצחים כשלג...

יום שלישי, 10 ביולי 2012

מסע מן הכורסא: בעקבות 'הכניסיני תחת כנפך'

העמוד הראשון של 'דבר'  כ"ב בתמוז תרצ"ד ( 5 ביולי 1934)

מחר, כ"א בתמוז לפי הלוח העברי, יחול יום השנה ה-78 לפטירתו של חיים נחמן ביאליק. בעבר זה היה יום אבל לאומי שהתחבר ליום הזיכרון להרצל שנפטר יום קודם, בכ' בתמוז, אך מאז השתנה העולם וגם אנחנו השתנינו, והיום רק נאמני בית ביאליק עוד מציינים יום זה.

נציין זאת אפוא על פי דרכנו, במסע עולמי בעקבות אחד השירים היותר ידועים של ביאליק, שזכו לחיי נצח, לפחות עד היום: הכניסיני תחת כנפך.

א. על השיר


שירים נצחיים כאלה נכתבים פעם בדור או פעם במאה. רק גאון שירה יכול היה להוציא מקולמוסו יצירה כזו, וביאליק היה גאון, וכפי שאמרו פעם: 'ביאליק  לית מאן דפליג' (אין מי שחולק).

השיר, שנכתב באודסה בשנת 1905 (ביאליק היה אז בן 32), הפך מיד לטקסט מוכר ומצוטט בפי כל מי שנכסף לחיקה של 'אם ואחות' כדי להתוודות, שחיפש את נעוריו ושאל מה זאת אהבה  ומי לא שאל או שואל?

ורבו גם רבו הפירושים והפירושונים, למי התכוון המשורר ומה היה קשה לו. אבל השיר עצמו עומד במלוא טהרתו ונצחיותו, ולמי איכפת אם התכוון לאירה יאן אהובתו, למניה רעייתו, או שמא לצער אומתו.

על השיר כתב אבנר הולצמן בקיצור (חיים נחמן ביאליק, מרכז שזר, תשס"ט, עמ' 128-127):


ב. על הפסלים

לשירים המולחנים נגיע בהמשך, וקודם כל משהו שקשור ל'הכניסיני' ונדמה לי שרבים כלל לא יודעים עליו.

בשנים 1965-1964 יצר הפסל יגאל תומרקין פסל שקרא לו 'הכניסיני תחת כנפך'. זוהי מעטפת של ברזל ממנה מגיחים קנים שונים ומשונים של רובים וכלי נשק.

יגאל תומרקין, הכניסני תחת כנפך (1965-1964)

בשנת 1988 החליט תומרקין ליצור פסל נוסף באותו שם, קצת יותר מעודן וקצת פחות אנטי-מיליטריסטי. הוא קרא לו 'הכניסיני תחת כנפך מס' 2' והציב אותו במדשאות קיבוץ הראל.

'הכנסיני תחת כנפך מס' 2' - פסל של יגאל תומרקין בקיבוץ הראל

במכתב שפורסם בעלון הקיבוץ הסביר תומרקין למה החליט לקרוא ליצירתו בשם 'הכניסיני תחת כנפך':


והנה, יש בארצנו עוד פסל הקרוי 'הכניסיני', והוא נוצק מתוך עמדה פוליטית שונה לגמרי.

בשנת 1989 הציבה הפסלת שוש חפץ בכניסה להתנחלות אלפי מנשה שבשומרון פסל ברונזה המנציח את עפרה מוזס ובנה וטל בן החמש, שנרצחו בשנת 1987 כאשר בקבוק תבערה הוטל למכוניתם. שאר בני המשפחה שהיו ברכב נותרו בחיים, אך נכוו קשות. שם הפסל: 'אמא, הכניסיני תחת כנפך'.


ג. על הלחנים

ל'הכניסיני' נכתבו לחנים רבים  יותר מתריסר!  ושרו אותם הטובים שבאמני ישראל. הנה קטעים ממאמר קצר של המוסיקאית ד"ר אַסְתְרית בַּלְצָן, 'הכניסיני תחת כנפך  הרהורים סביב ארבע הלחנות לשירו של ח"נ ביאליק' (אני מודה לאסתרית על רשותה לצטט מתוכו):
שיר אחד בלבד, 'הכניסיני תחת כנפך' (1905) הולחן שוב ושוב, גם בעברית וגם ביידיש וזכה ליותר מתריסר הלחנות שונות. השיר הולחן בידי קומפוזיטורים קלסיים אקדמיים כמו פאול בן חיים, מנחם אבידום ואלכסנדר קריין; בפרקי חזנות של וויזר, הלוי, שמואל אלמן וישראל ברנדמן; בקובצי שירים חינוכיים לבית הספר של אידלסון, ומקום כבוד שמור לו אף בפופ הישראלי, מעידן נחמה הנדל ז"ל ועד ריטה, בלחניהם ובעיבודיהם של מוניו אמריליו, נורית הירש, מיקי גבריאלוב ורמי קליינשטיין ...  
הלחן שחדר לתודעה הקולקטיבית הוא לחן עממי ממזרח אירופה שהוקלט בהקלטה מסחרית על ידי נחמה הנדל ובעיבודה ב-1960. ההקלטה הייתה במסגרת תכנית הרדיו 'מרדף' על אנשי מחתרת ניל"י. השיר הוקלט ל'קול ישראל' ביוזמתם של העורך נקדימון רוגל והמוזיקאי גיל אלדמע, מאחר שהיה הלחן האהוב ביותר על יוסף לישנסקי מניל"י, ובהקלטתו היה בבחינת מימוש של צוואה בלתי כתובה של גיבור המחתרת שהוצא להורג. השיר הוקלט כשיר סולני, אישה אחת עם קול פעמונים צלול ורענן המלווה עצמה בגיטרה בעיבוד חופשי שלה, ובטמפו רובטו אישי בסגנון זמרי העם של התקופה (ג'ון באאז, ג'וני מיטשל, בוב דילן) ... 
נחמה הנדל נפטרה ממחלה קשה. בת 63 הייתה במותה (1998-1935), אולם 'הכניסיני תחת כנפך' בביצועה ייזכר תמיד כאחת הפסגות בזמר העברי של מה שאנו מכנים 'ארץ ישראל היפה'...  
לאחר פרויקט ביאליק של נחמה הנדל חלה שתיקה בתחום, ואפילו סירוב כלשהו להלחין שוב את 'המשורר הלאומי'. יוזמה חדשה העלו גלי צה"ל בערב שירי משוררים בשנות השבעים. נורית הירש נענתה לאתגר והלחינה שוב את 'הכניסיני תחת כנפך'. בביצוע הבכורה שר הזמר יוני נמרי, ולאחר מכן הוקלט השיר ובוצע בידי שלישיית המעפיל בעיבודו של צ' כספי עם עירית סנדנר, דן שרון ואהוד שחם.  
1980. הפעם אין צורך לבקש ולעודד  ביוזמתו מוציא אריק איינשטיין תקליט חדש, 'חמוש במשקפיים'. יחד עם מיקי גבריאלוב מולחנים שלושה שירים של ביאליק  'היא יושבה לחלון', 'תאמר אהיה רב' ו'הכניסיני תחת כנפך'. זאת לצִדם של שירי משוררים כלאה גולדברג ('תוף בודד') ונתן אלתרמן ('סיום', 'ילדי ההפקר'). ההלחנה והביצוע של איינשטיין-גבריאלוב מכריזים על מהפך של ממש. 
נעלמו השטייגר החסידי, המינור האובססיבי וההטעמה האשכנזית, ואת מקומם תופסים הסולם המז'ורי (לה במול מז'ור), ההטעמה הבלוזית וההיגוי הצברי המחוספס (אם ואחחות). רק מקום אחד מזכיר עדיין מינוריזציה והברה אשכנזית כשורשים רחוקים מבית אבא - 'ובעת רחמים'. כל השאר  במז'ור. 
התזמור כולל קבוצה מורחבת של תופים, קלידים, גיטרה חשמלית, גיטרה בס, טרומבון ומיתרים, ובין הבתים מופיעים אלתורים אינסטרומנטליים בהשראת הג'אז. שיאו של השיר בסולו גדול לגיטרה חשמלית לפי מיטב המסורת הרוק-אנד-רולית, העוקב אחר השאלה 'מה זאת אהבה' ומוביל למחאה ישירה  'הכוכבים רימו אותי'. 'הכניסיני' של אריק איינשטיין ממיר את התפילה הזכה (נחמה הנדל) ואת האהבה הנכזבת (יוני נמרי) במחאה עכשווית כועסת וצורבת. הצבר מתנתק מן הרחם האודיסאית ומ'גלותיות' מזרח אירופית ונושא עיניו ללא בושה אל אמריקה כבירת תרבות וביטוי חדשה.  
ומעבר לכול - יש כאן היפוך מופגן של הקו המלודי. לא עוד התרפסות האני-המשורר בפני הנשיות השמימית, אלא חגיגה של האני כמרכז ביטוי. רגעי השיא במנגינה של גבריאלוב הם בדיוק רגעי השפל במנגינה העממית המסורתית. 'הכניסיני'  אני במרכז ואילו 'כנפך' היא רק אמצעי למטרה. המילים 'ראשי' ו'נידחות' הופכות להיות נקודות שיא במנגינה, וגם המקומות שבהם מצטרפות זמרות הרקע כחיזוק קולקטיבי ללגיטימציה של הגשמת האני (כאן  בקולותיהן של יהודית רביץ ודפנה ארמוני). 
המהפך של איינשטיין לא עבר בשתיקה. המורות לספרות התלוננו קשות על פרט קטן אחד: מדוע 'קֵן' תפילותיי (בצרה) ולא 'קַן' תפילותיי בפתח, כמקובל בסמיכות? כיצד מעז איינשטיין לשנות את הניקוד המקורי של המשורר הלאומי? אבל השיר ישודר ברדיו ואנשים יקשיבו לו מבלי לראות את המילים. בתרבות זו, תרבות של תקשורת משודרת ולא תרבות של ספרות וקריאה  עדיף שיחשבו על 'קן לציפור' ולא על כן להנחת חפצים בטעות... וגם מהפך זה עברנו בשנות השמונים  מתרבות הכתב לתרבות המשודרת.  
במודע או שלא במודע מבטא כאן אריק איינשטיין באמצעות מילותיו של המשורר הלאומי, את מהפך הערכים בחברה הישראלית בשנות השמונים: לא עוד תרבות קולקטיב, מיתוס חלוצי ושירת רבים, אלא עידן האינדבידואליזם, שירת היחיד, השאיפה להגשמה עצמית ולמיצוי רגשי לא כ'פינוק בורגני' אלא כערך בסיסי ואמיתי בחייו של כל צבר.  
איינשטיין וגבריאלוב השכילו לפרוץ דרך לפרשנות חדשה, מודרנית, של 'הכניסיני תחת כנפך'. עצם האפשרות לפרש את הטקסט מאודסה של  1905 גם כמחאה אינדבידואלית בעידן הרוק-אנד-רול ב-1980 מרחיבה ומעשירה את גדולת הטקסט המקורי כמבטא רגשות יחיד בכל תקופה ובכל סדר עדיפויות. והרי זהו חותמה של קלסיקה אמיתית  שלא רק עומדת במבחן הזמן אלא אף משתבחת עם השנים.  
1986. תקליטה הראשון של ריטה. והנה שוב  'הכניסיני תחת כנפך', בלחן העממי הישן אך בעיבוד חדש של רמי קליינשטיין. הביצוע מופיע גם בקלטת הווידאו שהוציאה ריטה ב-1998, המתעדת את המופע 'אהבה גדולה'. והנה שם, במקום שבו מחליפה ריטה את שמלת המיני הקצרצרה בחצאית הלבנה הארוכה, והתאורה מתחלפת מצבעי אש וארגמן לכחול חיוור וכסוף  שם, נוכח קהל אלפים באמפיתיאטרון בקיסריה, ח"נ ביאליק עדיין חי וחוגג את נצחיותו... 
הטמפו איטי. איטי יותר מנחמה הנדל. גם הרובטו חזר. אבל העיבוד – חדש ומקורי. הסלסול המזרח-אירופי מורחב בטכניקת אולפן דיגיטלית לדגימות צלילי סיטאר הודי וחיקויי ציפורים ושחפים. מזרח אירופה נושקת למזרח הרחוק, וכולם חוברים למזרח התיכון. עולמנו הוא כפר קטן, כפר גלובלי, שבו עורגים מזרח ומערב זה לזה וים צלילים מאינסוף מסורות סובבים בחלל ... העיבוד החדש נותן ממד חשמלי ומנוכר לחלל הצלילי האדיר סביבנו - תמונת עולם גדול וריק, שכולו הדהודים וסלסולים ממזרח וממערב, ובמרכזו זעקה של אישה בודדת אחת.  
ריטה מביאה לשיר את איכותה ועוצמתה הדרמטית. וכאשר היא שרה 'מה זאת אהבה', משהו בשיטוט בזמן ובחלל מזכיר לי שיר אחר של ביאליק: 'בני, נשמתך אייה?/ שוט בעולם, בקשנה, מלאכי./ ועדיין היא טסה ומשוטטת/ ותועה ואינה מוצאת תנחומין/ מתרפקה בכנפה עלי שער האהבה/ מתרפקת, דופקת ובוכיה בחשאי/ ומתפללה על האהבה' (ואם ישאל המלאך).  
גם אנחנו השתנינו בינתיים, מסתבר. כאשר אריק איינשטיין שינה ניקוד במילה 'קן' זעקו המורים לספרות. אך כאשר ריטה השמיטה בית שלם, דילגה על כל המחאה של 'הכוכבים רימו אותי' וחזרה ישר ל'הכניסיני'  מי בכלל שם לב? איך שהוא הפעם היה ברור לכולם שזכותה של ריטה, כזמרת של 'אהבה גדולה', לתחום את השיר בתחום הרגש ולהשמיט את האכזבה והמחאה ...  
ארבע גרסאות לשיר אחד של ביאליק. חמישה עשורים בתולדות המדינה.
אסתרית בלצן

ד. על הביצועים

ועכשיו לשירים עצמם. הנה מה שהצלחתי לדוג במרשתת.

1. 'הכניסיני' הקלאסי

כאמור, איש אינו יודע מי אחראי ללחן 'הקלאסי' המוכר. ככל הנראה מדובר בלחן 'עממי' מזרח-אירופי, וצריך לקוות שיום יבוא וייתגלו שורשיו. הביצוע המופתי והנקי ביותר  ודומני שיש על זה קונצנסוס  הוא של נחמה הנדל:


גם אסתר עופרים שרה נהדר (ההקלטה כנראה משנות השבעים או השמונים):


ולא נשכח את ריטה, שגם היא שרה את הלחן הקלאסי ברגש רב (ראו לעיל במאמרה של אסתרית בלצן):


מכל הביצועים החדשים, אני אוהב במיוחד את שירתה של החזנית עדי ארד:


גם הזמרת ענבל גרשקוביץ הרשימה אותי בשירה עוצמתית במיוחד:


אם תלחצו כאן תוכלו לשמוע את אילנית שרה בתכנית 'שרתי לך ארצי' (התכנית שהנחו, בשנות השבעים, דן אלמגור ואליהו הכהן).

וכאן ביצוע משולב של עברית וערבית של מרים טוקאן במסגרת המיזם 'כשביאליק ופיירוז נפגשים':

 


2. גרסת החזן

החזן ישראל אלטר (1979-1892)

בלחיצה כאן (מס' 9) אפשר לשמוע את החזן ישראל אלטר, במנגינה שככל הנראה הוא עצמו הלחין.

ישראל אלטר, יליד לבוב (שנת לידתו אינה ברורה. יש גורסים 1892 יש גורסים 1901), היה חזן ומלחין שקיבל את הכשרתו המוסיקלית בווינה. הוא החל את הקריירה החזנית שלו בשנת 1925 בהנובר שבגרמניה, ומשם היגר בשנת 1935 לדרום אפריקה. הוא ערך מסעות קונצרטים מסביב לעולם, כולל בארה"ב, וב-1961 עבר לגור בה.

מועד חיבור והקלטת 'הכניסיני' אינו ידוע, אבל אני משער שהוא משנות הארבעים או החמישים.

3. שנות השבעים: הלחן של נורית הירש

נורית הירש

בראשית שנות השבעים הלחינה נורית הירש את 'הכניסיני' וכאן שר יהורם גאון הצעיר:



וכאן חברי שלישיית המעפיל (הסולנית היא עירית סנדנר), בהקלטה מ-1975:


4. שנות השמונים: הלחן של מיקי גבריאלוב

מיקי גבריאלוב

בשנת 1980 הלחין מיקי גבריאלוב את השיר מחדש עבור אריק איינשטיין, שהצליח להרגיז את כל קנאי הלשון העברית כשהחליט לשיר 'קֵן תפילותי' ולא 'קַן'...


5. הדור הבא

לשמחתנו, השיר 'הכניסיני' ממשיך להעניק השראה ליוצרים ומבצעים צעירים. הנה הלחנה חדשה של דנה אהרן וטל מוזס, שנעשה כעבודת סיכום בקורס שלימד ארי אלון בסמינר הקיבוצים. שרה דנה אהרן.


ה. 'הכניסיני' ביידיש

בזכות הערתו של 'אבול באנאת' למטה הגעתי לארבעה תרגומים ליידיש של 'הכניסיני', שהובאו כאן, בקובץ 'עונג שבת' (!), גיליון 22, שערך נועם סטאריק. המתרגמים הם: י"ל פרץ, אברהם רייזן, אהרן צייטלין ויעקב שטרנברג. שלושת התרגומים הראשונים נדפסו בעיתון היינט (ורשה), 31 באוגוסט 1934, והנה הם בפרסום המקורי:

1.  י"ל פרץ

התרגום של המספר הדגול י"ל פרץ נקרא 'זיי מיר גוט...':



2. אברהם רייזן

התרגום של המשורר אברהם רייזין נקרא 'זיי אַ שוץ מיר...':



3. אהרן צייטלין

אהרן צייטלין, 'שפּרייט, פאַרשפּרייט אויף מיר דיין פליגעל':


4. יעקב שטיינברג

התרגום של המשורר יעקב שטיינברג פורסם בעיתון 'גוט מאָרגן' (אודסה), 28 בינואר 1911:



כאן אפשר לשמוע את זמרת הסופרן בינה לנדאו שרה את התרגום של שטרנברג בתוך תקליט המוקדש לשירי ביאליק:



תודה למרק לוי ולגרימי גלעד

ו. תרגומי ז'בוטינסקי לרוסית ולאנגלית

זאב ז'בוטינסקי, 1918

אחד ממעריציו הגדולים של ביאליק היה זאב (ולדימיר) ז'בוטינסקי. מפרויקט בן-יהודה למדתי כי בשנת 1916 הופיע לקט תרגומים של שירי ביאליק לרוסית עם הקדמה של הסופר הדגול מקסים גורקי (כאן אפשר לקרוא את תרגום ההקדמה לעברית).

את 'הכניסיני' תרגם ז'בוטינסקי כך:

Приюти меня под крылышком,

Будь мне мамой и сестрой,

На груди твоей разбитые

Сны-мечты мои укрой.


Наклонись тихонько в сумерки,

Буду жаловаться я:

Говорят, есть в мире молодость –

Где же молодость моя?


И ещё поверю шёпотом:

И во мне горела кровь;

Говорят, любовь нам велена –

Где и что она, любовь?


Звёзды лгали; сон пригрезился –

И не стало и его;

Ничего мне не осталося,

Ничего.


Приюти меня под крылышком,

Будь мне мамой и сестрой,

На груди твоей разбитые

Сны-мечты мои укрой…

והנה, מתברר כי ז'בוטינסקי תרגם את השיר גם לאנגלית, עבור רונלד סטורס (1955-1881), המושל הבריטי של ירושלים. כך כתב תום שגב בספרו ימי הכלניות, עמ' 113:


ואפוא נמצא תרגום זה? בזיכרונותיו של סטורס עצמו!
The memoirs of Sir Ronald Storrs, New York: G.P. Putnam, 1937,  pp. 448-449




תודה לרמי נוידרפר על גילוי התרגום לאנגלית.

ז. שונות ומשונות

במחלקת הביזאר אפשר למצוא את 'הכניסיני' (של ריטה) כרקע לריקוד בתכנית 'רוקדים עם כוכבים'... (בקרוב 'על השחיטה' כפתיח ל'אח הגדול').


הנה ביצוע בלדינו ובעברית של שמואל אבגנים:


ולסיום, לא תאמינו, יש אפילו תרגום לערבית של משה חורש. הנה הוא בפיה של סנדרה חורש:


ואחרי ככלות הכל, מישהו בקהל יודע מה זאת אהבה?