יום רביעי, 27 בנובמבר 2013

חתונה בירושלים: עם מותו של אריק איינשטיין

שלישיית גשר הירקון – ישראל גוריון, בני אמדורסקי ואריק איינשטיין

אריק איינשטיין מת, ועמו, כדברי הקלישאה, מתה תקופה שלמה. וחילופי התקופות הללו, שמתחוללות על רקע פרשת 'הזמר המפורסם' וכל תת-התרבות ששיכת לעולמות הזמר החדשים שמטמטמים אותנו, מגבירה את העצב והגעגועים למי שרק אתמול עוד התהלך בינינו.

אז איך נפרדים מגיבור תרבות כה אהוב שהשפיע כל כך על חיינו? איך עושים זאת בים המלל והמנגינות שמציפים עכשיו את כל אמצעי התקשורת?

נתחיל בשירון הקצרצר והנחמד שחיבר השחקן והמשורר אברהם חלפי לרגל הולדתו של אריק, בנם היחיד של חבריו דבורה ויעקב איינשטיין. לימים ישיב לו אריק טובה תחת טובה ויכניס למחזור הדם של הזמר העברי רבים משיריו של חלפי, ובראשם את 'עטור מצחך זהב שחור'.


דרור שגב הפנה אותי ל'חתונה בירושלים'. סרטון קצר, שצילם הבמאי רנן שור בחתונת אפרים (הבן של אורי זוהר) ושירי (הבת של אריק איינשטיין). החתונה הייתה ב-1985, לפני שנים רבות, ומאז לזוג הצעיר יש כבר ילדים גדולים ואפילו נכדים.

למתבונן בסרטון הזה ממרחק השנים, שחש במבוכה העצומה של איינשטיין וחבריו שנקלעו לאירוע 'שלא מן העולם הזה', ברור שהפער בין העולמות הוא בלתי נתפס. יותר מכל, הצופה בסרטון חש עצב עמוק, והיום עצב זה גדול שבעתיים.

מפעלו התרבותי העצום של אריק איינשטיין ימשיך להזין, יש לקוות, את התרבות הישראלית החדשה ואת העגלה המלאה העצומה והכבדה שנוצרה כאן בעמל כה רב, ושכל כך הרבה טיפשים ומתנשאים ממעיטים בערכה.



על הסרטון הזה סיפר רנן שור, מתלמידיו ומעריציו של אורי זוהר (מתוך סינימסקופ – בלוג הקולנוע של יאיר רוה):
לאורך השנים שמרנו על קשר, אורי ואני. ב-1985 קראתי בעיתון על חתונתם הצפויה של אפרים ושירי. התקשרתי לאורי לקבל את אישורו לצלם, והוא נענה. לקחתי ציוד 16 מ"מ "מבית צבי", איתרתי את הצלם, שמואל קלדרון, שחזר גם הוא בתשובה, אך נשאר צלם. הקצבתי לכך 1,200 רגל בפילם, שזה 36 דקות. צילמנו לילה אחד, וערכתי במשך 3 משמרות עם שלמה חזן, בוגר טרי של "בית צבי".
עליתי עם מקרנת 16 מ"מ לביתו של אורי בשכונה חרדית בירושלים, הנחנו סדין לבן על הקיר, והקרנתי לאורי ולאליה, אשתו, את הסרט. אורי אישר את הקרנתו לקהל הרחב.
הסרט עורר עניין מיידי. היתה זו הצצה פומבית ראשונה לעולמו של אורי זוהר "החדש", פעם ראשונה חתונה חרדית. הוא נבחר לפתוח את פסטיבל חיפה, ובקהל הגדול באודיטוריום הענק היה המפיץ אלי גלפנד שהחליט לשלם לי 3,000 לירות, הרבה יותר ממה שהסרט עלה, להגדיל את הסרט ל-35 מ"מ ולהקרין אותו "כשחקן חיזוק" לפני סרט עלילתי באורך מלא, "רציחות קטנות", של זוג יוצרים חדש ולא מוכר… האחים ג'ואל ואיתן כהן.
אני מעריך שהרבה מן הקהל שהגיע לקולנוע "גורדון" בתל אביב, בא כדי לראות בפעם הראשונה על המסך חתונה חרדית שבמרכזה שניים מגיבוריו, זוהר ואיינשטיין. במהלך ההקרנה נשמעו התלחשויות על מראהו של אורי זוהר החרדי, ותהיות- השתנה או לא השתנה? היתה שם דאגה לאריק איינשטיין והערות על האופן שבו משתלבים שם שלום חנוך, דן בן אמוץ וכל הג'אז הזה. אם תרצו, "מציצים" על "מציצים".
אורי זוהר ואריק איינשטיין בסרט 'מציצים' (1972)

מטבע הדברים, העיתונות החרדית לא דיווחה על מותו של אריק ולו במילה. אך הישראליות חזקה יותר מכל, וההערצה ליוצר הנפלא הזה חוצה מגזרים. הנה למשל מה שקרה בחתונה חרדית, כאשר נודע על פטירתו של איינשטיין:



ניפרד אפוא מהאיינשטיין שלנו בחיוך של הכרת טובה.

'סע לאט' הוא אחד השירים האהובים עליי ביותר.

אריק איינשטיין כתב את המילים ומיקי גבריאלוב הלחין. כשאני מקשיב לשיר הזה, שיצא לאוויר העולם ב-1974, אני ממש יכול לחוש בטיפות הגשם שדופק בלילה על חלונות המכונית הישנה...



ולסיום, הנה 'עולים חדשים'.

מערכון אהוב זה, משנת 1973, עוסק בגלי העליות לארץ ישראל. אריק איינשטיין ואורי זוהר מחליפים דמויות של עולים חדשים, כשכל גל עלייה חדש סופג מנת בוז והתנשאות מן העולים שבאו רק כמה שנים קודם...



יהי זכרו ברוך.


16 תגובות:

  1. ר' דוד היקר,
    כתבת: "מפעלו התרבותי העצום של אריק איינשטיין ימשיך להזין, יש לקוות, את התרבות הישראלית החדשה ואת העגלה המלאה העצומה והכבדה שנוצרה כאן בעמל כה רב, ושכל כך הרבה טיפשים ומתנשאים ממעיטים בערכה".
    אני מוצא מקום לתהות, אם הביקורת על הביקורת, ההמעטה בערכה של העמדה הממעיטה בערכה של העגלה החילונית המלאה, היא עצמה אינה נובעת מטיפשות והתנשאות. ודי למבין.

    השבמחק
    תשובות
    1. אני מתלבט האם לענות כסיל כאיוולתו ("...פן תשווה לו גם אתה") או לא לענות כסיל כאיוולתו (..."פן ייחשב כחכם בעיניו"). כך או כך, כסיל הוא כסיל גם אם הוא "מסובך להחריד". צביקה.

      מחק
    2. צביקה "אנונימי",
      אין לך מושג איזה שירות מעולה עשית לטענתי בכך שהעדפת להתמודד עמה באמצעות גידופים מפוחדים. ולכן - יישר כוח!
      אם לא הבנת, הצגתי כאן סתירה לוגית פשוטה הרווחת בשיח חילוני-דתי. טענה חילונית נפוצה אומרת שקיים חוסר איזון מובנה בשיח, כאשר הדתי מצפה (בסתר לבו) לחזרה בתשובה של החילוני ויש לו ממנו ציפיות, בעוד החילוני (במוצהר) אין לו ציפיות כלל מבן-שיחו והוא "סובלני" כלפיו, הוא מסוגל לקבל אותו "כפי שהוא". החילוני אינו חש בנוח עם חוסר איזון זה, ובעצם עם תקוותיו של הדתי ממנו, והוא מצפה ומקווה מן הדתי שלא יצפה ולא יקווה כלפיו כלום.
      זהו פן נוסף לסתירה הלוגית המתפתחת בסובלנות הקדושה.
      עכשיו אתה יכול להמשיך להתלבט אם להגיב.
      שבת שלום

      מחק
    3. אני אנונימי עם שם פרטי. אתה אנונימי שעדיין מסובך. אז מה ההבדל בעצם? ובתחרות על כתר "האנונימי המפוחד" לא ברור מי גובר. לכן כדאי לנטוש את הוויצים ולהתרכז בתוכן.
      מה שאתה מגדיר כ"סתירה לוגית" הוא למעשה חוסר איזון. אסימטריה.
      דימוי "העגלה המלאה" מול "העגלה הריקה" הנוסעות אחת מול רעותה על גבי גשר צר כשאחת צריכה לתת זכות קדימה לאחרת, החל במפגשים ובחילופי הדברים בין החזון אי"ש (אברהם ישעיהו קרליץ מבני ברק; סבי המנוח טמון אגב באותו בית עלמין) ובין בן גוריון. מאז, יש חוסר סימטריה מובהק בין אלה החרדים לדבר ה' ועושים כל שביכולתם (אמונית, פוליטית, כלכלית, חוקית ולא חוקית) להגן על עגלתם המלאה ובין אלה מהמחנה ההפוך (שאני נמנה עימו) שאינם עושים מספיק ולמעשה אינם עושים כלום להגן על עגלתם שלהם הואיל והם חושבים שהעגלה ומשאה מובנים מאליהם ואינם טעונים הגנה.
      והאמת היא שלצערנו הסתבר שגם המטען היקר מפז הנמצא על גבי "העגלה הריקה" ראוי להגנה בחרוף נפש ברמה הדומה לאמונה דתית סוחפת. מקרה אריק איינשטיין ז"ל יוכיח.
      טענתך כי הביקורת על הנמכת העגלה המלאה נובעת מהתנשאו וטפשות

      מחק
    4. אנונימי עם שם פרטי29 בנובמבר 2013 בשעה 11:02

      צביקה,
      אני מסכים לכל דבריך, ואני מוצא כי למעשה ברמה המהותית מתקיימת כאן סימטריה מוחלטת בין הדת היהודית לדת החילונית. חוסר האיזון הוא רק ברמה התודעתית, כאשר בני הדת החילונית משוכנעים משום-מה לעליונות סובלנית, כאשר זו סובלנות למראית עין בלבד, כפי שתיארתי לעיל.
      אין סובלנות כלפי מי שאינו מוכן לקבל את עקרי האמונה הסובלנית (אם הוא למשל לא מוכן שלא לקוות לחזרה בתשובה של החילוני שלפניו). אין פחות קנאות דתית כלפיו, מאשר הקנאות הדתית היהודית המסורתית.
      דבריך כאן - המצטרפים לדבריו של פרופ' אסף - שעל החילוניות ללמוד לעמוד על שלה, להגן על העגלה המלאה שלה ולהכיר בעליונותה, הם אישוש מלא לדבריי על הזהות המהותית בין הדת החילונית לדת היהודית, כאשר ההבדלים הם בפרטים בלתי משמעותיים.
      טענתי היא ש"אם" הביקורת על החילוניות נובעת בהכרח מהתנשאות וטיפשות, אם כן גם הביקורת על הביקורת מהתנשאות וטיפשות. אני לכשעצמי אוהב את הביקורת, משני הצדדים.
      אני נורא מקווה שהבנת, ואמשיך לאהוב אותך גם אילו לא הבנת.
      שבת שלום,
      חיים יענקל

      מחק
    5. רק זה עוד חסר לי, שנוסף לכל גם תאהב אותי...
      חג אורים שמח!

      מחק
  2. שימו לב שבברכתו של המשורר אברהם חלפי לדבורה ויעקב איינשטיין לרגל הולדת צאצאם אריה (הלוא הוא אריק איינשטיין) ב-1939, הוא מזכיר כבר את "מדינת ישראל", תשע שנים לפני הקמתה בפועל !!!
    בשביל זה צריך להיות נביא, או לפחות משורר !

    השבמחק
  3. היו דיווחים שהעיתונות החרדית דווקא התייחסה לפטירתו של אריק איינשטיין וציינה בכותרות את העובדה שהוא מחותן של אורי זוהר. כמו כן הוזכר שיש לו מעמד מיוחד בקרב הקהילה החרדית. מסתבר שגם שם אוהבים את שיריו. יהיה זכרו ברוך.

    השבמחק
  4. אגב, יוצאת לי הנשמה עד שאני מצליחה להכניס תגובה .... בסוף נואשתי והפכתי לאנונימית .....

    השבמחק
    תשובות
    1. לפום צערא אגרא (לפי הצער - השכר)...

      יש בתחתית הפוסט הוראות מדויקות איך להגיב, ואם זה לא עולה בידייך את מוזמנת לשלוח לי את תגובתך ואני אעלה אותה במקומך.

      מחק
    2. תודה. כנראה שהפנמתי. מקווה שלא אשכח עד הפעם הבאה ....

      מחק
  5. ילדותי, במעט השעות שהוקדשו למוסיקה בקול ישראל או גלי צה”ל, שמעתי כמובן את שירי להקת הנח”ל ואת אריק כסולן.
    בעת לימודי התיכון בנתניה, נסענו לבית הגדודים באביחייל להופעת שלישיית גשר הירקון.
    כסטודנט, צפינו בשקיקה בתכניות לול ובסרטי זוהר/איינשטיין.
    הספקתי עוד לראות מספר הופעות של אריק לפני שחדל להופיע.

    מעניין לציין שאיינשטיין אחר, אלברט איינשטיין , מת גם כן מפריצת מפרצת של אבי העורקים.

    השבמחק
  6. תוספת קטנה - ללא מוסר השכל - לימים האלה בהם אנחנו מדברים על אריק איינשטיין (ועל עצמנו).
    "הביצה" הארצישראלית קטנה כידוע.
    ב-1963 נשא אריק איינשטיין לאישה את אלונה שוחט המנוחה, בתו של גדעון (גדע) שוחט ונכדתם של מניה וישראל שוחט. גדע שהיה טייס בחיל האוויר ושגריר באפריקה, שלח יד בנפשו, ככל הנראה אחרי שלא מונה למפקד החיל. מרתק לחשוב על המהלך הזהותי שעשו מניה וישראל שוחט בזמנם לעומת זה, ההפוך במידה ידועה, של נכדתם ונינותיהם.

    השבמחק
    תשובות
    1. ציונות היתה 'זריקת מרץ' שהספיקה לשעה קלה, למי שחפש ומצא מוטיבציה לנוע ממקום כלשהו לארץ ישראל. אך אי אפשר לחיות על 'אדרנלין הציונות' לאורך זמן. כדי לחיות בארץ ישראל על בסיס של קשר אהבה לארץ ולאדם באשר הוא, יש צורך בתוכן מהותי ועמוק יותר. טוב ויפה עשתה אלונה כאשר חתנה את בנותיהם עם בניו של אורי זהר, אין איש יודע אילו שושלות חסידיות עמוקות ומפותחות השאירו מאחוריהן משפחות איינשטיין, זהר ושוחט, וכמו שאמר איינשטיין אלברט, שום דבר אינו אובד (חוק שימור האנרגיה) רק פושט צורה ולובש צורה.
      נ.ב
      האתה הוא מוטי גולני מאוניברסיטת חיפה?

      מחק
  7. משהו אנכרוניסטי משך את עיני בסיפורו של רנן שור. ב-1985 כבר היינו עמוק בתקופת השקל אלא אם 3000 לירות מתייחסות לליש"ט.
    בברכה,
    דוד תירוש, רחובות

    השבמחק
  8. לאנונימי: הלירה הוחלפה בשקל ישן ב-1980 והוא הוחלף בחדש ב-1985. אך עדיין היו במשך כמה שנים אנשים שעוד חשבו בלירות

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול – זהו.

מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.

תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.