יום שישי, 12 באוקטובר 2018

נגדע הארז בלבנון: הפואטיקה של מודעות האבל בחברה החרדית


הפואטיקה החרדית, כפי שהיא באה לידי ביטוי במודעות הקיר (פאשקווילים), אינה מכירה בלשון המעטה, מה שקוראים הגויים 'אנדרסטייטמנט'. כאן הולכים תמיד בגדול, גם בגודל המודעות, הגופנים והפונטים וגם בהעצמת כל עניין למימדים חסרי פרופורציה. בין אם מדובר בקריאות שבר נגד 'גזירות' הגיוס, הפגנות להגנת כבוד השבת הנרמסת בראש כל חוצות, או מחאה שלא הייתה כמותה בשל עצמות קדושים המחוללות בידיהם הטמאות של הארכאולוגים ימ"ש.

גם למודעות האבל יש פואטיקה משלהן, ובמיוחד כשמתאבלים על מותם של תלמידי חכמים ורבנים, רועים ומנהיגים. מנסחי המודעות נותנים דרור לתועפות של מליצות מכל הבא ליד: מהתנ"ך ומן המדרשים, מסידור התפילה ומן הפיוטים. פה ושם גם משתרבבים לתוך המודעות גם צירופי מילים מן 'הישראלית', היא העברית בת ימינו ('פטרון הנדכאים', 'מערכת הצדקה רבת ההיקפים'). דומה שהאתגר הגדול ביותר עבור מנסחי המודעות הוא כיצד לא לחזור על עצמם...

המונחים השגורים הם 'שבר גדול', 'אסון' ו'זעזוע'. השמש בא בצהריים ונר המערבי כבה, עמודי תבל מתמוטטים והארז בלבנון נגדע. לספינה כבר אין קברניט, הנזר הורם והוסרה העטרה, אין לנו תמורתו, חשך מאור עינינו, לקינו כפליים וכולנו מדוכאים, שבורים ורצוצים. לא סתם שבורים, אלא שבר על שבר. בקיצור, אוי ואבוי.

המתים עצמם היו בחייהם לא פחות מאשר תלמידי חכמים שאין כיוצא בהם, משיירי כנסת הגדולה, עמודי צדקה וחסד שעליהם עמד העולם, אנשי אשכולות ונשות חיל.

הלשון המוגזמת והמליצית נוטעת בלב הקורא שאינו מורגל בכגון זה את הרושם כי אכן אסון קוסמי גדול קרה עם הסתלקותו של פלוני או פטירתה של אלמונית, ולוּ גם במיטב שנותיהם ובגיל מופלג או לאחר מחלה רבת שנים. ונשאלת השאלה, איך בכל זאת חוזרים אחרי כן לשגרת החיים, ליום קטנוֹת?

מתברר שזה אפשרי ועולם כמנהגו נוהג, לפחות עד הגדעו של ארז הלבנון הבא...

מורה הדרך יואב אבניאון צילם לקט מקרי של מודעות אבל מקירות ירושלים והן מדברות בעד עצמן להנאת חובבי השפה העברית.



19 תגובות:

  1. פולנים;היסטרים!

    השבמחק
  2. "אין עושין נפשות לצדיקים שמעשיהם הטובים הם זכרונם" (ירושלמי שקלים פ"ב ה"ה. שו"ת הריב"ש סתכ"א).

    השבמחק
  3. כחרדי גמור (לפחות כך אני נראה...) עלי לציין כי מלבד כותב המודעות ואולי המשפחה הקרובה - אין אף אחד שטורח לקרוא את ערימת הקשקשת של מודעות האבל. זה נראה בומבסטי וגדול אבל זה פשוט לא מעורר אצלנו עניין.

    השבמחק
    תשובות
    1. טוב לשמוע! שבת שלום לך

      מחק
  4. מבכים את מותו? מבכים את פטירתו? אנחנו מבכים את המת, ולא את העובדה שהוא נפטר. שבת שלום.

    השבמחק
    תשובות
    1. על פי הגישה ההלכתית, אכן הבכי והמספד הוא עלינו, שחסרנו את האיש הנפטר, ולא עליו, במיוחד אם הוא צדיק, שכן עלתה נשמתו לגנזי מרומים לאור באור פני מלך עולם. "הספד" אותיות "הפסד".

      מחק
  5. בפוסט שבכאן מצולמות מודעות לזכר יהודים פשוטים. אילו רק נקרתה למצלמה מודעה לזכר רב גדול, היינו מתבשמים בניחוחות ה'זצוק"ל', (זכר צדיק וקדוש לברכה) ונגזרותיו - זצוקל"א, זצוקל"ב, זצוקל"ה ועד זצטולה"ה (זכר צדיק טהור וקדוש לחיי העולם הבא) ובעקבותיהם לשונות הפלגה לאין שעור.

    השבמחק
    תשובות
    1. אל דאגה, ראשי התיבות הנ"ל הופיעו גם הופיעו, ללא שמץ ספק-ספיקא, ובהידור גדול, בכל המודעות.
      הצלם פשוט חסך מאיתנו את שמות הנפטרים, שבד"כ אחריהם באים ראשי התיבות האמורים.

      מחק
  6. זה במקום "קראו למקוננות". בעבר זה היה תפקיד הנשים אך גם את זה נטלו מהן.

    השבמחק
  7. היה יהודי נחמד בירושלים שהיה מכריז על לוויות כשהיו מגיעים אליו על פטירת איש חשוב היה שואל אתם רוצים שוקו או קולה = שקעה השמש בצהריים (בהברה אשכנזית) או ירושלים תתן קולה.....

    השבמחק
  8. שבחו של "הארז" שבמודעת האבל, ש"כיתת רגליו ופשט ידיו", כלומר היה "שנורר" מדופלם, שכל השנוררים פושטים ידם (האחת) והוא לא הסתפק בפשיטת יד אחת, עד שפשט את השתיים.

    השבמחק
    תשובות
    1. פשט ידיו הכוונה שנתן לעניים לא שפשט ידו ליקח צדקה, אלא להיפך

      מחק
    2. ברור שלזה התכוונו המספידים (שנתן) דא עקא, כאן הם גילו את בורותם, שכן פשיטת יד בלשון חז"ל משמעה נטילה מן הצדקה ולא נתינה, כגון: "....כל הפושט ידו - נותנים לו". בשבח האשה הצדקת נאמר ב"אשת חיל" (משלי ל"א) "כפה פרסה לעני, וידיה שילחה לאביון". פשיטת כף היד עניינה פתיחתה כדי שהעשיר יניח את נידבתו בתוכה.)

      מחק
  9. אכן , כל דור ודורשיו וכל שכונה וסגנונותיה.
    וכי מה יעשו חברי קרובי ומבדי כאשר אלך לעולמי?! יכתבו זאת הייתה כמו נמלה , כל היום התרוצצה ועבדה כאילו אין מחר , און כאילו כל יום זה יום שישי?!יגידו עלי . "הנה נלקחה מאיתנו זאת שרצתה לקונן אבל נולדה מאוחר מדי?!" ואי להאי שופרא דבלי ארעא?!!!

    השבמחק
  10. אני מודה שאינני מבין מה הבעיה? הפואטיקה הזו היא נפלאה בעיני. מקסימה ושובת לב, גם אם יש בה (ויש בה) מעטה מסוים מלאכותי, שגרתי ואף מאולץ. כאלה הם החיים וכנראה ראוי שכך גם יהיה, במחילה, המוות. אולי לכך כיוון קהלת באמרו: " 'טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב, וְיוֹם הַמָּוֶת מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ"? שבת שלום.

    השבמחק
    תשובות
    1. מסכימה עם האנונימי המתפעל! המודעות מאזכרות את שירת ימה״ב מפלגי הדמעות ועד לשמש הבא, עברית שאנחנו, בעוונותינו, זנחנו.

      מחק
  11. הבעיה היא בהפרזה ובגוזמא. אם כך נכתב על כל רב מדרגה שלישית - רביעית, מה יניחו לגאון וצדיק אמיתי כמו הרב אלישיב או הר שטיינמן? ואולם אין להתפלא, הפרזות וגוזמאות מאפיינות ככלל ציבור זה, על כל פלגיו. כל עסקן חרדי (כולל כאלה שהתעסקו בפוליטיקה ובעסקנות בישיבות) קרויים "הרב", כל רב דרג ג' הוא הרב הגאון, ואצל החסידים, כל אדמו"ר שהכריז על עצמו וקיבץ סביבו 12 חסידים, הוא(למצער) "כ"ק אדמו"ר שליט"א...." ורק רבנים דגולים מופלגים בתורה שאינם מחוגם (ספרדים, כיפות סרוגות וכד'), נקראים אצלם בקושי ר'..., ולעיתים בשם המשפחה בלבד.

    השבמחק
  12. it's a shame you wiped out the names of the dead

    that's often (usually) a whole other level of exaggeration, when you realise who the exaggerated words apply to

    השבמחק
  13. שכחת את הקלישאה הכי מפוצצת "ניצחו אראלים את המצוקים ונשבה ארון הקודש" על כל מלמד דרדקי

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול – זהו.

מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.

תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.