צילם וכתב איתמר וכסלר
 |
מזל דגים. שוק מחנה יהודה, ינואר 2012.
|
הדעה הרווחת היא שקשה למצוא אצלנו אנשים הגונים, בעיקר מכיוון שלכל אחד יש מדד הגינות פרטי, ובמיוחד כאשר מדובר ביחסי קונה-מוכר. שנים על שנים מתגייסים עוד ועוד אנשים טובים ומקדישים את חייהם לניסיון להפוך אותנו לאומה הגונה. די אם נזכיר מביניהם את אנשי המועצה הישראלית לצרכנות, את רפי גינת או את הממונה על ההגבלים העסקיים, אשר נוחלים גם לא מעט הצלחות.
השאלה היא מה קורה כאשר מישהו מחליט להיות הגון מדי, והאם יש בכלל חיה כזאת? התשובה נמצאת בירושלים, בשוק מחנה יהודה, בחנות הדגים של חיים אוחנה. על אוחנה אפשר לומר שאם ישנם אנשים שמרוב הגינות יורים לעצמם ברגל, הרי הוא שייך לאלה שמגדילים לעשות ויורים לעצמם בראש.
השלט מעל החנות שלו נעשה בעבודת יד, והוא למעשה ציור נחמד המתאר שלושה דגים שוחים במים עמוקים, בצירוף ההכרזה התמוהה, 'חיים אוחנה מספר 9 בדגים'. במקור נכתב שם 'מספר 1 בדגים', אבל בשלב כלשהו שינה מישהו את הסיפרה 1 לסיפרה 9. אני נוטה להאמין שהצייר הוא אחד מילדיו של חיים אוחנה (גם לפי הסגנון הכללי וגם לפי הכתוביות הקטנות המתארות משפחת דגים: הדג הימני הוא דג-ילד, הדג האמצעי הוא אמו, ואילו הדג השמאלי הוא דג-אמא, לא ברור של מי), אך השינוי נעשה בידי מישהו אחר, ייתכן שהיה זה אוחנה עצמו וייתכן שהיה זה מתחרה נקמני. ואולם, השלט אינו חדש וכבר הספיק להרטב בחורף ולהתייבש בקיץ, ולכן ברור שאין כאן שום הלצה. אוחנה, יש לומר בצער, השלים עם הדירוג הלא מחמיא הזה.
צריך להיות אדם הגון מאוד כדי להכריז בפומבי על כך שאתה מדורג במקום התשיעי מבין מוכרי הדגים בשוק. כל תינוק יודע שמוכר דגים נמדד בכמה וכמה פרמטרים - מבחר, טריוּת, התקנה לבישול וכו' - וכל אחד מהם מהווה נדבך חשוב בשיקולי הקונים, שהרגלי הצריכה שלהם הולכים ומתעדנים כל הזמן. וכאשר בדגים עסקינן, אין פשרות ואין הנחות! לו היה אוחנה טניסאי, מתאבק או שחיין, והיה מדורג במקום התשיעי בעולם, או אפילו במזרח התיכון, הוא היה זוכה לכבוד מלכים. אבל מקום תשיעי בדגים? במחנה יהודה?
בדרך כלל אני נמנע משיחות עם בעלי השלטים, גם כיוון שהשלט מדבר בעד עצמו וגם כיוון שאני עלול להתקל בתגובות לא צפויות ולא בהכרח נעימות. אוחנה שייך למקרים הנדירים שבהם הרגשתי שכדאי לברר פנים אל פנים כיצד הידרדר לאן שהידרדר, ובאותה הזדמנות לברר גם מי עלו למקומות הראשונים ועל פי אלו קריטריונים.
בניגוד חריף לחנות הדגים הסמוכה שהמתה מקונים, אצל אוחנה היה רק אדם אחד שניקה קרפיונים. שאלתי אותו איך קרה שהוא מספר תשע, והוא השיב שהוא רק פועל ואת השאלה צריך להפנות אל בעל הבית.
'ואיפה בעל הבית?' שאלתי.
'עוד לא הגיע', ענה.
'מתי יגיע?' התעקשתי.
'בתשע', הוא ענה וחזר אל הקרפיונים.
כיוון שהשעה הייתה כבר קרוב לשתיים החלטתי לוותר. יתכן שבביקורי הבא בירושלים אקפוץ לשם שוב, ואם יהיה לי מזל ואגיע בתשע, אולי גם אקבל תשובה.
ענק!
השבמחק