שלטים מקומיים / משהו על חטטנות

צילם וכתב איתמר וכסלר

החטטן מצ'לנוב. רח' צ'לנוב 53, תל אביב, דצמבר 2011

מבטם של העוברים ושבים ברחוב סלמה, שפונים שמאלה לצ'לנוב, חייב לעבור על פני העסק של נסים, שממוקם ישר ממול. ואם בעל הבית משאיר את הדלת פתוחה, הם אינם יכולים שלא לקרוא את הכתובת המרוחה על צדה הפנימי של הדלת, שאומרת כי נסים עוסק שם בחריטה ובחִטוט. גם אם מהותם המדויקת של עיסוקים אלה אינה נהירה להם לגמרי (אם כי ברור שאינם קשורים בשום דרך לטיפוגרפיה), הרי שיש להם בוודאי מושג כלשהו על עבודתו של החרט – משהו שקשור לעיבוד שבבי – אבל מה בדיוק עושה החטט, או שמא המחטט?

כי איך שלא מסתכלים על המילה הזאת – חיטוט – מרבית ההקשרים שלה נמצאים בטווח שבין דחיפת האף לתוך ענייניהם של אחרים לבין דחיפת האצבע לתוך אפך שלך. גם המילונים אינם רואים את החיטוט באור חיובי במיוחד, ובמקרה הטוב הם מגדירים אותו כניקור, פשפוש, גירוי או גירוד. לא מפתיע שאף מילון לא מעלה על הדעת להגדיר את החיטוט כעיסוק שאפשר להתפרנס ממנו.

משום כך, בכל פעם שהזדמנתי לשם מצאתי את עצמי תוהה על טיבה של הפעולה הזאת ועל טיבו של הפועל שמאחוריה, כי נראה לי שאתה צריך להיות לגמרי שלם עם עצמך כדי להודיע לעולם שאתה עוסק בחיטוט. וכך, יום אחד, אחרי שצילמתי את הדלת מכל הכיוונים, הרהבתי עוז סוף סוף ונכנסתי כדי לפגוש את נסים פנים אל פנים.

המקום מבפנים נראה בדיוק כפי שהוא נראה מבחוץ – קטן ומבולגן. בתוך הבלגן הזה ניצבו שלוש מכונות שנראו כמו מקדחים בגובה אדם. על יד אחד המקדחים עמד נסים שנעץ בי מבט חוקר, כי זו הייתה הפעם הראשונה שנכנס אליו מישהו עם מצלמה, באזור שגם ככה אין בו אף לא תייר אחד לרפואה.

בירכתי אותו לשלום, הצגתי את עצמי ושאלתי: 'את החריטה הבנתי פחות או יותר, אבל זה שנים שאני שובר את הראש, למה, איפה ואיך בדיוק אתה מחטט?'

נסים כלל לא הופתע מן השאלה, וענה שבאמת זה נשמע קצת משונה ושכולם חושבים שהוא מחטט באף, אבל לו זה בכלל לא אכפת. הוא הצביע על אחד המקדחים והסביר בתמציתיות: 'חיטוט זה סוג של כרסום, וזאת המכונה שמבצעת את החיטוט'. לי היא נראתה בדיוק כמו המקדחים האחרים והיה ברור לי שמדובר כאן בדקויות הנסתרות מעיניו של הדיוט כמוני.

'אבל למה חיטוט?', ניסיתי בכל זאת, 'למה לא לומר כרסום, או עיבוד שבבי, שזה לפחות נשמע מוכר וגם יותר... ניטרלי?'

נסים לא בדיוק הבין מה אני רוצה ממנו, אבל הבין טוב מאוד ששום דבר מעשי לא יצא לו ממני. הוא ניתק מגע וחזר למקדח שלו, ואני נפרדתי ממנו בהרגשה חמצמצה, שמשמעותה היא שזה עתה תויגתי אצלו כחטטן מן הסוג שמוצאים גם במילון וגם בחיים.