גלגולו של 'גלגולו של ניגון': מסע שראשיתו בי"ל פרץ וברבי מטאלנה וסופו בדלידה וברומן פולנסקי

ב-19 בפברואר 2011, לפני שנה, עלה בלוג 'עונג שבת' לראשונה לאוויר העולם.

230 רשימות נכתבו מאז. מי היה מאמין? אני בוודאי שלא.

לרגל חגיגות יום השנה הגיעה העת לעסוק בגלגוליה של כותרת המדור האהוב (לפחות עליי) 'גלגולו של ניגון'...

המעקב אחרי גלגולים אלה הוא מפותל במיוחד וכרגיל יש לו כמה וכמה פנים, מהן משעשעות ומהן עצובות. הוא קצת ארוך מהרגיל, אבל היות שרק פעם בשנה יש יום הולדת (ובמקרה גם יום ההולדת הפרטי שלי חל השבוע), אז הרשיתי לעצמי...

ארתור קולניק, חיתוך עץ לסיפור 'גלגולו של נגון' (פריס תש"ט / 1948)

א. י"ל פרץ ורבי דּוּוִידְל מטָלְנָה

גלגולו של ניגון (ביידיש: אַ גלגול פֿון אַ ניגון; אִמְרוּ: A gilgl fun a nign) הוא קודם כל כותרתו של אחד מסיפוריו היפים של י"ל פרץ, הקלאסיקון הגדול של ספרות יידיש.

את הסיפור הזה כתב פרץ בעברית וביידיש, בשנת 1900, והוא נכלל בקובץ סיפוריו חסידות (ביידיש: חסידיש). הסיפור עוסק בכוח החיים הגדול של ניגון, שיש והוא מת ונשכח מן הלב, ויש והוא קם לתחייה ומקבל חיים חדשים:

כי כשם שהנגון חי, כך הוא מת ועובר ובטל מן העולם, ונשכח הנגון כמת מלב.

בעצם כוחו היה, רענן ומלא לשד, אך ברבות הימים פג טעמו ונמר ריחו, וילך הלוֹך ודל, הלוֹך ורפה, עד שפרחה נשמתו באויר, ונאסף - ואיננו.

ויש והניגון המת יקום לתחיה...

חזר הנגון ונעור ועלה פתאום על לב, ורגש חדש - נשמה חדשה נפח בו המנגן, ויחדש את נעוריו! אותם הקולות ואותו הסדר, ובכל זאת - בריאה חדשה, נגון חדש...

וזה הוא גלגולו של נגון.

כותרת המשנה של הסיפור היא 'שיחת חסיד מטלנא באזני חסידי פולין', ואפשר לקרוא אותו בשלמותו ב'פרויקט בן-יהודה' באינטרנט.

יצחק ליבוש פרץ (1915-1851)

הסיפור מובא מפיו של חסיד טלנאי, שמקדים ומספר לשומעיו על אהבתם של החסידים בפלך קייב למוסיקה ולניגונים. הנה דברי הפתיחה של הסיפור:

רוצים אתם שאזמר לכם מנגוני טאלנא?

ומדומה לכם, שהדבר קל מאד, ששאלה קטנה אתם שואלים, היינו: להעלות על לב אחד מאלפי הנגונים, הנשמעים בשעת 'שלוש-סעודות' ובכל שעת-כושר בטלנא, ולזמר אותו באזניכם! אבל דא עקא, שאך ברוב עם הדרת הנגון! ואם אחד יחיד אשוררנו, אהפוך את הודו למשחית.

חפצים אתם לעזור לי! אבל – הלא אין לכם אף מושׂג כל שהוא מן הנגינה.

שומע אני את חזניכם – את התרנגולים השחוטים, המשחיתים גם את הנגינה מסיני; ואת ה'כלי-זמר' שלכם – רבונו של עולם, הלא כל שיריכם וזמירותיכם פגרים מתים הם – פרחו נשמותיהם ואך פגרים מתגוללים...

בגליל קיוב מזמרים!

בלי ספק גם המקום גורם במקצת; אבל העיקר הוא – שמחזרת הנגינה על אכסניה שלה.

אצלנו – בפלך קיוב – אין בעל-בית בלי כנור; בן של בעל-בית הגון, או כמו שאומרים אצלנו – בר-אבהן, מזמר או מנגן.

כשאתה בא לבית ורוצה לדעת כמה זכרים יש בו – שׂא עיניך אל הקיר וספור את כלי-הזמר, התלויים עליו; מספר הכלים – מספר הזכרים.

והכול מנגנים: בעל-הבית, בנו ובן-בנו...

אך חבל, שכל דור ודור מנגן בפני עצמו ובאופן אחר.

דור דור ונגונו!

בעל-הבית מנגן: 'כל נדרי', 'שושנת יעקב', 'גדי קשור ידיים'... נשמת בנו החסיד משתפכת במנגינת צדיקים...

והנכד – מנגינותיו מנגינות חול... מעל התוים הוא מנגן.

הלא על כן אמרתי: דור דור ומנגינותיו!

– – –

אבל אם אין אנו יכולים לנגן, נדבר בשבח הנגינה.

גדולה נגינה!

טלנא כולה עומדת היתה על סעודת מלוה-מלכה, ועיקרה של מלוה-מלכה היה הנגון!

גדולה נגינה! אך הכול תלוי במנגן ובמה שהוא מנגן! [...]

נקח למשל את הזמר:

רַ' דַּוִד'יל הָיָה דָּר בְּוַסִילְקוֹב,

בְּוַסִילְקוֹב,

וְהַיּוֹם הוּא דָּר בְּטַלְנָא;

רַ' דַּוִד'יל הָיָה דָּר בְּוַסִילְקוֹב,

וְעַתָּה הוּא דָּר בְּטַלְנָא!

ושרים את השיר בוַסילקוב ושרים את השיר גם בטלנא. אבל בטלנא הוא שיר של שׂמחה, שיר של נצחון – שיר גבורים ממש; ובוַסילקוב הוא קינה מלאה צער ויגונים.

_________________________________________________________________

והנוסח ביידיש הוא זה:

אמנם, הניגון המתגלגל, שהוא עיקר עניינו של הסיפור של י"ל פרץ, אינו קשור במעבר של ר' דּוּוִידְל מווסילקוב לטלנה, אלא זהו ניגון 'מזל טוב' מברדיצ'ב, שהופך להיות ניגון 'אל מלא רחמים' בעיירה מחנובקה, ומשם מתגלגל ל'שירה של גיהנום', דהיינו לבמת התיאטרון בוורשה. משם הוא מתגלגל, על ידי יתומה ענייה, לעיירת הגבול ראדזיוויל, וסופו שהניגון חוזר למקורו ומוצא את תיקונו בטלנה, אצל ר' דווידל.

שיר זה – אם בכלל היה – אבד, אך דווקא השיר על ר' דווידל, שעבר מווסילקוב לטלנה, זכה לחיים מעניינים משלו.

מילות השיר קשורות בפרשיה היסטורית קונקרטית: האדמו"ר דוד טברסקי (1882-1808), בנו השישי של הצדיק מרדכי מצ'רנוביל, העתיק את דירתו מן העיירה וסילקוב (Vasilkov) – שם החלה הקריירה שלו כצדיק חסידי – אל העיירה הסמוכה טלנה (Talnoye), שעל שמה התפרסם לדורות. שתי העיירות אינן רחוקות זו מזו והן נמצאות בפלך קייב שבאוקראינה, לא הרחק מאוּמָן.

השנה המדויקת בה עזב ר' דוד את וסילקוב אינה ברורה. כבר בשנת 1847 יש לו אחיזה בטלנה, אך המעבר הסופי היה כנראה רק בשנת 1852. מאז חי ר' דוד בטלנה (פרט לשהות של שנה וחצי בברודי שבגליציה בין 1880-1878) ובה נפטר.

בית הכנסת בווסילקוב, 2003 (צילום: דוד אסף)

ר' דוד מטלנה שכונה גם רֶבּ דוּוִידְ'ל או רֶבּ דוּדִינְיוּ, בלט בין צדיקי שושלת טברסקי. הוא היה אדם אמיד מאוד וחצרו שבטלנה נודעה כ'מלכותית'. מנהיגותו היתה תקיפה, אך באופן אישי, כמו שאומרים, ר' דווידל היה כנראה אדם נחמד ובעל חוש הומור ('איש טוב לב, תמיד אהב מהתלות, חמד לצון לו, ולא חשך פיו מלדבר "חכמות" אשר לא ישָמעו על פי צדיק' – איש-נעמי, 'מתהום הנשיה', רשומות, ב, תרפ"ב, עמ' 179-178). ההומור הזה נעלם בכל מה שהיה קשור לחסידי ברסלב, שאותם תיעב. לחסידיו הורה לרדוף את הברסלבים בחמת זעם ובאלימות קשה (הקדשתי לכך דיון מיוחד בספרי נאחז בסבך, מרכז זלמן שזר, תשס"ו, עמ' 199-187).

טלנה, 1995 – למטה משמאל: ציון קברו של רבי דוד טברסקי (ארכיון בית לוחמי הגיטאות)

זיכרונות יפים על ר' דווידל ועל תאוות הנגינה והחזנות שלו רשם החזן פנחס (פיני) מינקובסקי, שהיה בעצמו חזן בחצר:

הצדיק ר' דוד'ל היה צדיק מיוחד במינו, מלא רוח חיים, רחוק מכל העקמומיות וההתרשלות הבטלנית החסידית, אשר שררו אז בכל 'חצרות' הצדיקים. בסקירה אחת הבין את נפש חסידיו עד כדי להבדיל בין החסידים התמימים, המאמינים באמת בצדקתו ובכחו, ובין החסידים אשר החניפו לו והעריצוהו לתועלתם. ר' דוד'ל היה האופטימיסט היותר גדול שבין צאצאי ר' מוטילי [מצ'רנוביל] ומרוחו זה אָצַל גם על חסידיו. הבכיינות והעצבות היו שנואות נפשו, ובין קהל חולי-הרוח, אשר הביאו אליו לרפאותם, בחר להראות את השפעתו על המשוגעים הצוהלים, ויתיאש תמיד מבעלי המרה-שחורה ... ר' דוד'ל היה רגיל לתבל את שיחותיו בחדודים והתענג על דברי מהתלות, והבדיחותא היתה כל-כך חביבה לו, עד כי החזיק אצלו את החסיד המתלוצץ ליבילי-מיכאל'ס בתור 'בדחן החצר' ...

הוא אהב את הזמרה והנגינה אהבת נפש. במיטב כספו שלם לבעל-תפלה מצוין בשעתו בנועם קולו, הירשילי טולצ'ינר, שיבוא אליו להתפלל כל הימים הנוראים, גם החזיק חזן תמידי לצרכי 'השלחנות', 'יוסילי דעם רב'ס', שעליו היה מוטל לחבר לכל שבת ושבת נגון חדש לאיזה פיוט מזמירות השבת, ואותו הנגון נתקבל ונתפשט אחר כך כעין מסורת קדושה בין החסידים הטאלנאים בכל המקומות ...

ומלבד אלו שני החזנים הקבועים היה לו מחנה של חזנים מנגנים מכל העיירות, אשר זכו להספיק להצדיק איזה מזון זמרתי חדש כמעט לכל שבת ומועד, וחסידיו היו משתדלים תמיד לפתות גם החזנים מחצרות הצדיקים האחרים, אם אך ברכה בזמרותיהם, שיבואו לבקר גם את טאלנה ... גם המנגנים על כלי-הזמר היותר מצוינים, כסטֶמפניו מברדיטשוב ופדהצור מזיטומיר, שעמדו בשעתם בראש נגינת כלי-הזמר בישראל, כבדו את הצדיק בכנורותיהם. וכך היתה 'החצר' מלאה תמיד תנועה וחיים...

('מספר חיי', רְשֻמּוֹת, א, תרע"ח, עמ' 115-114; נדפס שוב אצל עקיבא צימרמן, פרקים בשיר: ספר פנחס מינקובסקי, תשע"א, עמ' 20-19).

בית הכנסת מעץ בטלנה שהיה פעיל עד ראשית המאה ה-20 (תודה לאליעזר לסובוי)

הניגון, שאותו שרו בטלנה בשמחה ובווסילקוב בעצב, השתמר, ובאתר 'זמרשת' הוקלטו שני ביצועים קצרים שלו כפי שהשתמרו דווקא בקרב ותיקי תנועת הנוער הדתית 'בני עקיבא', בעברית וביידיש. 

ב. ר' דודל ניגון

ציור עממי של האטדמו"ר דוד טברסקי מטלנה

השיר שציטט פרץ בסיפורו נתן השראה למחבר אלמוני, שלקח את שתי השורות הראשונות והפך אותן לשיר חדש שנקרא 'ר' דודל ניגון'. בכמה מקורות מיוחסות מילות השיר לפ' פוקס (F. Fuchs), אך לפי שעה לא מצאתי מידע עליו. המילים נכתבו כנראה בשנת 1924 ובמלחין נעסוק בהמשך.

ר' דודל, ר' דודל, דער וואַסילקאָווער

וווינט שוין הײַנט אין טאַלנע

ר' דודל, ר' דודל, איז מיט אונדז צוזאַמען

קומט שויין גיכער צו זײַן טיש

די תּורה ניט פֿאַרזאַמען.

ר' דודל, ר' דודל, דער וואַסילקאָווער

וווינט שוין הײַנט אין טאַלנע

תּורה פּערל איז זײַן תּורה

פֿאַר אונדז די בעסטע סחורה.

ובתרגום לעברית:

ר' דֻּוְדְל מווסילקוב  / עכשיו גר בטלנה / ר' דודל נמצא בינינו / בוא מהר לשולחנו / שלא תפסיד את תורתו.

ר' דודל מווסילקוב / עכשיו גר בטלנה / פנינים יקרות הן דברי התורה / לנו הן הסחורה הכי טובה.

לשיר יש ביצועים רבים. הנה כמה מהם ותחילה החזן ג'וני גלוק:

המקהלה היהודית של ברזיל (CORAL ISRAELITA BRASILEIRO) בהופעה מ-2009:

וכאן כליזמר שחור שמפליא לנגן את השיר:

וכאן כמה ביצועים מוקלטים באדיבות Judaica Sound Archives, אתר שימור של תקליטים נדירים המופעל על ידי אוניברסיטת אטלנטיק פלורידה (FAU):

סיימור שוורצמן                                  לואיס דנטו                                    בינה לנדאו ומקהלה

ג. אברהם גולדפדן ו'הרבי ציווה להיות שמח'

בביצועים של כליזמרים מכל רחבי העולם אפשר לשמוע את שירו של ר' דווידל מטלנה תחת שמות שונים ומשונים: 'מה-יפֿית' (אִמְרוּ: מַיוּפֵס), 'אַ ייִדישער טאַנץ' (ריקוד יהודי), 'טאַנץ, ייִדעלאַך' (רקדו, יהודים), 'יאָשקע, יאָשקע' (יושקה, יושקה), ועוד. אבל ככל הנראה המקור לכולם – כולל 'ר' דודל ניגון' – הוא השיר 'דער רבי האָט געהײסן פֿרײלעך זײַן' (יש נוסחים שגורסים 'לוסטיק זײַן'), כלומר 'הרבי ציווה להיות שמח'.

זהו למען האמת שיר לצון אנטי-חסידי, שנכתב והולחן על ידי אברהם גולדפדן, אבי תיאטרון יידיש המודרני.

בול לכבודו של אברהם גולדפדן (1908-1840)

ככל הנראה, גולדפדן כתב והלחין את השיר עבור האופרטה שלו 'ני בע, ני מע, ני קוקוריקו, אָדער קאַמף צווישן בילדונג און פאַנאַטיזם' (לא בֶּה, לא מֶה, לא קוּקוּריקוּ, או המלחמה בין השכלה לקנאות), שכנראה הוצגה לראשונה ביאסי שברומניה בשנת 1878. השיר הוקלט לראשונה בשנת 1912 ומני אז עבר שינויים רבים ויש לו כמה נוסחים.

על גלגוליו של השיר כתבו חנה גורדון-מלוטק ויוסף מלוטק בספרם 'פנינים משירת יידיש':

Eleanor Gordon Mlotek and Joseph Mlotek, Pearls of Yiddish Song, New York 1988, p. 136

ואלה מילותיו הלא-מתוחכמות במיוחד של השיר, שמתארות משחק שבו משתעשעים הרבי וחסידיו:

ווויל איז דעם רבין און די חסידים,

און די חסידים אויך דערצו,

ווויל איז דעם רבין און די חסידים,

און די חסידים אויך דערצו.

 

דער רבי האָט געהייסן פֿריילעך זײַן

טרינקען בראָנפֿן, ניט קיין וײַן,

טא-די-די-די... 

טא-די-די-די...

שטופּ זשע, שטופּ זשע,

שטופּ דעם לאָשעק,

שטופּ אים, שטופּ אים גיכער.

דער רבי אַליין שטופּט אויך דעם לאָשעק,

שטופּ אים, שטופּ אים גיכער.

ובתרגום:

הרבי שמח וטוב לב, וכך גם החסידים / הרבי ציווה לשמוח / לשתות יי"ש לא יין.

דחוף, דחוף את הסְיָח (הסוס הצעיר) / דחוף אותו מהר.

הרבי בעצמו גם הוא דוחף את הסייח / דחוף אותו, דחוף אותו מהר.

בשנת 1912 צורף לשיר בית נוסף, המיוחס לפולקלוריסט יהודה ליב כהן (1937-1881), והוא נקרא 'יאָשקע, יאָשקע':

יאָשקע, יאָשקע שפּאַן דעם לאָשעק,

לאָמיר גיכער לויפֿן,

טאָמער וועט ער זיך אָפּשטעלן,

וועלן מיר אים ניט קויפֿן.

ובתרגום:

יושקֶה, יושקה, רתום את הסייח, / תן לו לרוץ מהר, / ואם הוא יעצור, / לא נרצה לקנות אותו.

ויש גרסה עוד יותר פשוטה:

דער רבּי האָט געהייסן פֿריילעך זײַן

טרינקען בראָנפֿן, ניט קיין וײַן.אונזער רבי אלימלך האָט געהייסן זײַן פֿריילעך

וואָס דער רבי הייסט אונדז טאָן

דאָס דאַרפֿן מיר אַלע טאָן.

ובתרגום:

הרבי ציווה להיות שמח / לשתות יי"ש ולא יין

רבינו אלימלך ציווה להיות שמח / מה שהרבי מצווה עלינו לעשות / כך נעשה.

הנה הזמרת ההולנדית רולינה קרוס (Rolhina Kross) ולהקת כליזמרים (כלי פריטה ואקורדיון):

וכאן להקת כליזמרים פולנים (אני מניח שלא מדובר ביהודים),מהעיירה זֶשׁוּב (רישא) שמנגנים את יושקה (בלי מילים). קצת מוזר ומפתיע אבל מוצלח מאוד (הקלטה משנת 2008):

וכאן להקה אחרת של כליזמרים בשם The Bloomers

ד. הקשר הצרפתי

האלבום הראשון של סלין דיון (1981) שבו נכלל השיר 'Tire, tire l'aiguille'

לא ייאמן אבל הניגון של ר' דוידל התגלגל גם לשנסון הצרפתי...

בשיר שנקרא 'Tire, tire l'aiguille', כלומר 'משכי את המחט', אין שום דבר יהודי או חסידי. הוא עוסק באמא המדברת עם בתה התופרת את שמלת חתונתה.

הנה דלידה, זמרת מצרית ממוצא איטלקי שפעלה בצרפת והיתה מפורסמת מאוד בשנות השישים (ואף ביקרה והופיעה בארץ), בהקלטה משנת 1968.

וכאן הזמרת הקנדית סלין דיון בהקלטה משנת 1981 (אז ילדת פלא בת 13), עם המילים בצרפתית ותרגומן לאנגלית. השיר נכלל באלבום הראשון של דיון שפרסם אותה בעולם:

ה. 'מה יפית' (מאיוּפס) ו'הפסנתרן'

ריקוד 'מאַיוּפס' מתוך הסרט 'הפסנתרן'

כפי שהוזכר למעלה, אחד השמות שדבקו בשיר שלנו היה 'מה-יפית', או כפי שאומרים דוברי יידיש: 'מה יוּפֵס'.

'מה-יפית', הוא כידוע אחד מזמירות השבת ('מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים'), אך ברור שהניגון שלנו אינו המנגינה של מזמור זה.

ועם זאת, מן המאה ה-18 ואילך (ואולי אף קודם לכן) קיבל הצירוף 'מאיוּפס' מובן חדש והושאל לתיאור של ריקוד חנופה נלעג שאותו נאלץ היהודי הגלותי לערוך לפני אדונו הפריץ כדי למצוא חן בעיניו.

פרופ' חנא שמרוק כתב מחקר מקיף ומרתק על נושא זה, וממנו עולה עד כמה חדר המושג 'מאיוּפס' לעומקה של התרבות הפולנית. שמרוק ראה בגלגוליו השונים של  'מאיוּפס' ובפרשנויות שהוענקו לו, במקורות ביידיש ובפולנית, תמונת ראי ליחסים בין יהודים לפולנים, שלאורך מאות שנים ידעו עליות ומורדות. המחקר של שמרוק, 'מאיוּפס – מושג מפתח בתולדות היחסים בין יהודים לפולנים', פורסם בעברית, באנגלית ובפולנית. בעברית הוא נדפס בספרו הקריאה לנביא: מחקרי היסטוריה וספרות (מרכז זלמן שזר, תש"ס).

הסרט 'הפסנתרן' (The Pianist), סרט חובה, מרשים ועטור התהילה (שלושה פרסי אוסקר) של רומן פולנסקי משנת 2002, מתרחש בוורשה הכבושה בידי הנאצים ומתאר את סיפור ההישרדות האמיתי של הפסנתרן היהודי-הפולני ולדיסלב שפילמן. בפתיחת הסרט מוצגת סצינה ובה מכריחים חיילים נאצים כמה מתושבי הגטו לרקוד בפניהם את ריקוד ה'מאיוּפס', לצלילי חבורת כליזמרים שמנגנת את הניגון של ר' דודל (מעניין שבזיכרונות של שפילמן, שעליהם התבסס סרטו של פולנסקי, מדובר בסתם וַאלְס, ולאו דווקא ב'מאַיוּפס').

כאן אפשר לראות את הגרסה המלאה של 'הפסנתרן' (שעתיים ועשרים דקות!).

הסצינה של ריקוד המאיוּפס היא בערך בתזמון 17:45, ואפשר לראות אותה כאן.

אצל המתנחלים, 'מה יפית' הוא עדיין מושג רלוונטי גם ביחסם למדינת ישראל (איור: שי צ'רקה)

תודה לדב-בער קרלר ובמיוחד לחוה ק' מרחובות.

בעלי התוספות

כתב צבי (גרימי) גלעד מקיבוץ עין גדי:

אבי ע"ה, היה שר את השיר בניגון אחר. היה שר בהשתפכות, מבליט את הצער של ואסילקוב ואת שביעות הרצון של טאלנה. היות שהסיפור מקורו באוקראינה ואבא היה בן ליהדות מתנגדית-ליטאית מצפון-מזרח פולין, לא נראה לי ששיר זה הביא מעיירתו. קרוב לוודאי שלמד אותו בגדוד העבודה.  

חיפשתי חיפשתי, (אני אוסף 'שירים ששמעתי בבית, לא מתקליטים'), וכל מה שמצאתי, היה בדל ביצוע קצר וחסר חן ורגש של פלוני ושמו אהרן לירן.   

פניתי לידידי מיכה עמית בשאלה והוא הפנה אותי אל משה ליבסון, שהוא לדבריו מומחה גדול בשירה היידית. גם כאן נתאכזבתי, וכל מה שהכיר מר ליבסון, היה הניגון שהבאת.  

איך נזכרתי בכלל בטאלנה ? מצאתי באתר של תקליטים רוסיים ישנים תקליט של 'מיין שטעטעלע בעלז'. אלא מאי? בתקליט הוחלף שם העיר, והזמר שר 'מיין שטעטעלע טאלנה'... קשה לי לשער את סיבת ההחלפה, אבל כמו שאמר אבא בשם הרבי: 'וואס פרעגסטו קאשס אויף א משוגענער?' כך אינני שואל שאלות על התקופה הסובייטית...

*

נילי בן ארי מקיבוץ טירת צבי כתבה לי:

תודה! התרפקנו, אחי ואני, על הניגון הזכור לנו מהבית (כולל הסיפור), אלא שאבא שלנו ז"ל היה שר:

רב דוידול פין זלעטפולע

היינט איז איר אין טאלנע.....

*

הרב יהושע מונדשיין הביא לתשומת לבי את הגרסה שנקלטה בספר החרדי-החסידי נצח שבנצח: תולדות חייו ופעלו של ... דוד מטאלנא  מאת שלמה זלמינא וינברג (ירושלים תשנ"ד).

מחבר הספר, שככל הנראה לא הכיר את סיפורו של י"ל פרץ (או שהכיר וטשטש היכרותו בכך שקבע כי דבר זה הוא 'מן המפורסמות'), הביא מקורות כשרים משלו לסיפור הניגון: שני רבנים שאינם חסידי טלנה (הרב ש"י זוין שהיה חסיד חב"ד, והרב יחזקאל אברמסקי שלא היה חסיד כלל).

מתברר שרבנים אלה הכירו היטב גם את הסיפור של פרץ וגם את המנגינה...

*

ישעיה לנדא הביא לידיעתי מנגינה שהוקלטה לפני כחצי שנה בחתונת בתו של האדמו"ר מרחמסטריווקה (ענף חסידי מבית צ'רנוביל, הקשור גם כן לטלנה). לדבריו, זהו הניגון המקורי כפי שהשתמר אצל החסידים. יושבי וסילקוב, שהצטערו על עזיבת רבם, ביטאו את כאבם בשיר נוגה שחובר במיוחד לרגל האירוע, ויושבי טלנה ששמחו, קיבלו את פני רבם בניגון שמח שאף הוא הולחן במיוחד לכבוד האירוע. לימים צורפו שני הלחנים הללו ללחן אחד שאפשר להבחין בקלות בשני חלקיו: חלק אחד איטי ונוגה, וחלק שני שמח ורוקד...

הנה הניגון היפה (קצת ארוך – כתשע דקות):

כדאי לשים לב, שעל פי מסורת זו מדובר במנגינה ולא במילים (המילים הרי 'שייכות' לסיפורו של י"ל פרץ...)

*

הקורא אברבנא"ל הפנה אותי להקלטה ביידיש של ישראל וליכנסקי (Israel Welichansky), ששר יפה את 'אַ גלגול פֿון אַ ניגון'.

על וליכנסקי (או שמא וליצ'נסקי?) אינני יודע מאומה פרט לימי שני חייו (1998-1905) וכן שנפטר בניו יורק. ההקלטה היא כנראה מסוף שנות השלושים.

*

השחקן רפאל גולדווסר מצרפת הפנה את תשומת לבי (וראו גם בתגובות למטה) להצגה 'אַ גלגול פֿון אַ ניגון', שהוא עצמו ביים ומשחק בה מאז סוף 2008:

*

נעמי (ראו בתגובות למטה) הפנתה את תשומת הלב לסרט הצרפתי 'רכבת החיים'  (1998), שגם בו 'מככב' ניגונו של ר' דווידל: