יום רביעי, 6 באוגוסט 2014

על דעת המקום: המנהרות אשר בהרים

קצין צה"ל בתוך ניקבת טרור של החמאס, מבצע 'צוק איתן'

מאת יהודה זיו

מעוז צור ישועתי, מבצר עיקש וקישח. 
עצי שקד ליד ביתי עומדים בלובן פורח. 
אבוא במנהרות ובמצדות ובמערות, 
ובנקרות צורים ובמחילות עפר. 

אי שם בלב הלילה, דרוך וחרישי, 
מביט בי מבקש נפשי.


(נעמי שמר, 'שבחי מעוז', 1970)

מבצע 'צוק איתן' העלה על סדר היום את מה שמכונה 'מנהרות הטרור' שנחפרו על ידי ארגון החמא"ס (ראשי תיבות: חַרַכַּת אֶל-מֻקָאוַמָה אֶל-אִסְלָאמִיֶּה; כלומר תנועת ההתנגדות האסלאמית) אל תוך שטחנו. זו הזדמנות לברר מהי בעצם מנהרה ומה בינה לבין ניקבה או ניקרה.

את מערכות ההשקיה הקדומות בהרי יהודה נוהגים לכנות בטעות בשם 'מעיינות ניקבה' או 'מעיינות מנהרה'. המונח הנכון, 'מעיינות ניקרה', נקבע בשנות השישים ושימש מאז בכל הפרסומים ובפי המדריכים והמטיילים עימהם בהרי יהודה. צבי רון, שהיה הראשון אשר החל לחקור אותן ('מדרגות שלחין בהרי יהודה', טבע וארץ, 1966, ח/8-7, עמ' 231-228; 'בתיר  הכפר ומערכת מדרגות השלחין', שם, 1968, י/2, עמ' 128-112), חשב תחילה לכנותן במונח המקראי 'מעין חתום', ואולי אף במקבילתו שבאותו פסוק – 'גל נעול' (שיר השירים, ד 12). ולפיכך כינה את עֵין אֶל-חַ'נְדַק (מעיין התעלה או השוחה), ליד מושב אבן-ספיר, בשם עֵין חָתוּם... (אגב, למעיין אין עד היום שם עברי רשמי ועל כן ראוי לקרוא לו: עין ח'נדק). בסופו של דבר, בעצת לשונאים וחוקרי מקרא, טָבַע הוא עצמו למערכות ההשקייה הקדומות בהרי יהודה את המונח 'מעיינות ניקרה'.


הכניסה אל הפיר של עין ח'נדק (מקור: ויקיפדיה)

בשנת 1988 ראה אור מאמר של ספי פורת, 'בני כמה נחלי המעיינות?' (טבע וארץ, ל/12-11, עמ' 45-42), ובו תהה המחבר על זמנם של 'מעיינות המנהרה'. את השימוש במינוח משונה זה למערכות ההשקיה החצובות הוא נימק כך: 'אנו מעדיפים את המונח מנהרה, ולא ניקבה או ניקרה, שכן מנהרה עשויה להיות מפולשת או בעלת נקב מפולש או פתח אחד בלבד (במקרה זה, פתח יציאת המים)'. כבר אז לא ירדתי לסוף דעתו: וכי אין ניקבה עשויה אף היא להיות מפולשת, כלומר בעלת פתחים משני עבריה, כדוגמת ניקבת השילוח?

הבה נבחן אפוא את משמעותה המילולית של 'ניקרה'. כדברי אליעזר בן-יהודה, ב'מילון הלשון העברית' שלו, הריהי 'מקום פחות או יותר עמוק בתוך הסלע, כעין מערה קטנה'. ככתוב: 'וּבָאוּ בִּמְעָרוֹת צֻרִים וּבִמְחִלּוֹת עָפָר ... לָבוֹא בְּנִקְרוֹת הַצֻּרִים וּבִסְעִפֵי הַסְּלָעִים' (ישעיהו, ב 21-19; וראו בשירה של נעמי שמר שהובא בפתח הרשימה). השורש נק"ר משמש גם בהוראת 'חצב', ככתוב: 'הַבִּיטוּ אֶל צוּר חֻצַּבְתֶּם וְאֶל מַקֶּבֶת בּוֹר נֻקַּרְתֶּם' (שם, נא 1). כך הדבר אף בערבית, שבה 'נַקְר' היא חציבה או נקב חצוב; 'נֻקְרָה' היא חפירה, בור וגם ארובת העין; 'נַקָּאר' הוא חוצב, סתת אבן; 'נַקָּארָה' היא מלאכת הסתת; ולפועל 'נַקַרַ' או 'חָצַבַּ' גם שימוש מושאל נוסף   'נַקַרַ עַן', כלומר 'חקר, חיפש אחרי...', כעין 'הִנֵּה אֲנָשִׁים בָּאוּ הֵנָּה הַלַּיְלָה מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַחְפֹּר אֶת הָאָרֶץ' (יהושע, ב 2).

מכאן, שאין לך שם יפה יותר מ'מעיין ניקרה' למערכת זו, שבה הוגדלה ספיקת נביעתו של המעיין באורח מלאכותי, על ידי חציבה ונקירה אל תוך השכבה הנושאת את מי התהום ו'חליבתה'. בדרך זו מרחיבים את שטח 'ההזעה' של הָאַקְוָה (שכבת הסלע החדירה, המכילה ומוליכה את המים, מה שמכונה בלועזית Aquifer) ומחישים את פעפוע המים אל תוך חללה החצוב של הניקרה. שיפועה המתוכנן מוליך את המים אל עבר מאגר בין שהוא אולם נביעה תת-קרקעי, שהורחב במכוון תוך כדי הנקירה, ובין שהוא בריכה חיצונית, אשר המעיין פתוח אליה ושם הם נאגרים בשעות הלילה, שעה שאין עושים בהם שימוש להשקיית בית השלחין. כך עומדת לרשות החקלאי מלוא ספיקת המעיין במשך כל היממה כולה ומאפשרת השקיית שטח מרבי של מִדְרָגִים ('טֶרָאסוֹת').


עין ח'נדק. משמאל נראית השוחה שנתנה למעיין את שמו (מקור: ויקיפדיה)

אמת המים החצובה של מעיין הניקרה, טרם צאתה ממעמקים לאוויר העולם, עשויה לרוב בשתי דרכים: בעוד 'ראש הניקרה' חלקה הפנימי, הכולל לעיתים אף את אולם הנביעה התת-קרקעי חצוב כולו בסלע; חלקה הקדמי, הסמוך אל פתחו של המעיין, נחצב תחילה כתעלה פתוחה. רק משנסתיימה נקירת המערכת כולה היו מניחים קורות אבן על גבי אמת המים שבקרקעית התעלה הפתוחה, בגובה קומת אדם מעליה, כדי לאפשר תנועה נוחה בתוך הניקרה לצורך בדק ותחזוקה. את חלקה העילי של התעלה, מעל הקורות, היו ממלאים באבנים ועפר משפך הנקירה, כדי להחזיר לפְּני השטח את צורתם הראשונית ואת רציפותם, להסיר מהם מכשול ולהקל על עיבודם.

השם 'מנהרה' מתאים אפוא לחלקה המקוּרה של ניקרת המעיין, שלרוב מותירים בתקרתו גם פירים אחדים, היורדים מפני השטח אל תוך הניקרה. רבים רואים את מקור השם 'מנהרה' במלה 'נְהָרָה', שמשמעותה 'אור', שהרי מלכתחילה נחצבה תחת כיפת השמים, באור מלא. על הכתוב: 'מִפְּנֵי מִדְיָן עָשׂוּ לָהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַמִּנְהָרוֹת אֲשֶׁר בֶּהָרִים וְאֶת הַמְּעָרוֹת וְאֶת הַמְּצָדוֹת' (שופטים, ו 2) כבר אמר הפרשן ר' דוד קמחי (רד"ק): 'כמו מערות. ויש להם חלון למעלה, שתיכנס ממנו האוֹרָה, ומפני זה נקראו מנהרות'. 'מַנְהַר' פירושה 'מנהרת מים' גם בערבית, שבה 'נַהַר' הוא 'אור' ו'נַהָאר' הוא 'יום' (חלקה המואר של היממה), אף כי לפועל 'נַהַרַ' גם משמעות (מושאלת?) של 'חָפַר את'.        


העיתון היומי הנפוץ בלבנון נקרא 'א-נהאר' (היום)

מכל מקום, אם בשל היותו תחילה תעלה פתוחה ואם בשל הפירים שנקבעו בתקרתו, מן הראוי שחלקה הקדמי של ניקרת המעיין תיקרא 'מנהרה'. מנהרות (תעלות מְקוּרוֹת) מרשימות מימי קדם נראות עד היום במפעל המים בתל גבעון (בצד הכפר אֶל-גִ'יב) וכן ב'מנהרות הכותל', שלא לחינם הוכתרו בשם זה. 

'מנהרת משרד הדתות' במנהרות הכותל (צילום:תמר הירדני; ויקיפדיה)

וכיון שבדרך כלל יש לה לניקרה, כאשר ראינו, שני חלקים, מתבקש כינוי מייחד גם לחלקה הפנימי, שכולו חצוב בתוך הסלע. היפה ביותר ולענייננו אף היחיד  הוא 'ניקבה'.

אמנם, המילה 'ניקבה' אינה מובאת אפילו פעם אחת במקרא, אך אנו לומדים אותה מ'כתובת השילוח' הנודעת, שם היא מופיעה שלוש פעמים. 


כתובת השילוח שהנציחה את מפגש החוצבים בשנת 703 לפני הספירה (מקור: ויקיפדיה)

עד היום חלוקות הדעות איך הגו אותה חוצביה, והיו שהציעו לקרוא: 'הַנְּקִיבָה ... וזה היה דבר הִנָּקְבָהּ'. לפיכך, עדיין ספק הוא אם הצורה 'נִקְבָּה' אכן הייתה קיימת באוצר לשון המקרא ושמא לא הופיעה אלא רק מאוחר יותר, בלשון חז"ל. אבל שימושו של השורש נק"ב (חצב) כבר מצוי במקרא, כמו במילה 'מַקֶּבֶת'.

למילה 'מקבת' שתי משמעויות: מחצבה, ככתוב: 'מַקֶּבֶת בּוֹר' (ישעיהו, נא 1). גם מילון בן-יהודה אומר, כי נִקְבָּה היא 'מחילה, תחת האדמה, למעבר דרך או מים', ואין ספק כי זו ההגדרה הקולעת לחלקה הפנימי של ניקרת המעיין; פטיש החוצבים הכבד ('וּמַקָּבוֹת וְהַגַּרְזֶן כָּל כְּלִי בַרְזֶל לֹא נִשְׁמַע בַּבַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ'  מלכים א, ו 7). פטיש כבד זה הוא שהוליד את כינויו של יהודה המקבי (כך, באות ק', יש לכתוב את שמו, ולא באות כ', על פי המדרש המאוחר: 'מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם יְהוָה שמות, טו 11). מסתבר, שבאותה מידה שמשה משמעות זו אף את יעל אשת חבר הקיני, ככתוב: 'וַתִּקַּח יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר אֶת יְתַד הָאֹהֶל וַתָּשֶׂם אֶת הַמַּקֶּבֶת בְּיָדָהּ וַתָּבוֹא אֵלָיו בַּלָּאט וַתִּתְקַע אֶת הַיָּתֵד בְּרַקָּתוֹ [של סיסרא]' (שופטים, ד 21). מעשה זה של יעל מקנה גם לה את התואר 'לֵיידִי מַקֶּבֶת'...


ליידי מַקֶּבֶת – יעל הורגת את סיסרא, ציור שמן של גרגוריו לזריני, מאה 17 (מקור: ויקיפדיה)

לסיכום: המונח הנכון הוא 'מעיין ניקרה', שניקרתו – חלקה ניקבה וחלקה מנהרה. ו'ראש הנקרה' יוכיח: לא לחינם כינוהו כך הקדמונים, שהרי חלקן הקדמי של ניקרותיו הריהו מנהרה מוארת, תחת כיפת השמים, בעוד המשכן התת-קרקעי הריהו ניקבה לכל דבר.

ומשהשכלנו בדבר 'מעיינות הניקרה', על ניקבותיהם התת-קרקעיות ומנהרותיהם, שנחצבו בעבר לאור השמש וכוסו לאחר מכן, נשאלת השאלה: כיצד יש לכנות את 'נשקו הסודי' של החַמָא"ס – אותם נתיבים תת-קרקעיים, שנחפרו מהלך רב ובעומק גדול מתחת לפני הקרקע ורק בסופם סמוי פיר סודי המוליך אל פני הקרקע? דומני שהשם הראוי להם אינו 'מנהרות' אלא 'נִקְבּוֹת', אבל חוששני שבמאבק לשוני זה הדרך עוד ארוכה...

עמוס בידרמן, הארץ, 4 באוגוסט 2014

6 תגובות:

  1. ניקבות סובבות ירושלים. ניתן להלך בחלקן ובחלקן לזחול. מרביתן נקבות הולכה למים. שורשה של מילה בנקב יסודה. נקוב הוא מלשון מחורר. אבל קיים גם אצל הנביא חגי בפרק א פסוק ו "וזרעתם הרבה והבא מעט ואין לשבעה ואין לשכרה לבוש ואין חום לו והמשתכר משתכר אל צרור נקוב". ומשמעותו: מרוויח סכום זעום וליתר דיוק: חוסר ברכה בעמלו כיוון שבצרור יש נקב כך שבסופה של דרך לא יוותר בו מאומה. והצרור הוא המקום בו צוררים=שומרים דברים חשובים -יקרי ערך וייתכן וארנק הוא בימינו. ואשר לאיור שהובא מאותו עיתון שביטלתי המינוי לו, טוב שיש לחייל היושב על רכב האש "מעיל רוח" שיוכל לשמש את נציבת ארגון האו"מ שמום לזכויות האדם (חוץ מקבוצה ספציפית הידועה בכינויה יהודים או ישראלים שלהם אין זכויות עלי אדמות כיוצא מדבריה) כדי לתבוע מאתנו שנעניק הגנה לזוחלים במחילות ובנקבות שכל מטרתן עלי אדמות היא שלום ולהביא מנוחה ליגע ולחופר יען כי חורשי שלום המה...
    סתם כתבתי זאת כי נחה עלי הרוח.


    אגב צרור היא מילה די נפוצה בתנ"ך והמקרה הזכור ביותר הוא יוסף ואחיו במצרים:






    .







    ב

    השבמחק
  2. שוב, תודה ליהודה זיו שמוצא תמיד נושא נוסף להשכילנו, ומצליח לחבר את ידיעת הארץ לידע השפה, להנאת חובבי שני התחומים האלו.
    מכאן למדנו שהניקרות חצובות בסלע, ואילו ברצועת עזה מדובר במנהרות הכרויות באדמת החול-לס. לטעמי, גם המונח 'מחילה' אינו מתאים כאן, כי מחילה מצטיירת אצלי כמעבר בו יש להדחק ולעבור בקושי, ולא כך נמצא בעזה.
    אולי ראוי לציין מה ששדרנים רבים נכשלו בו: פיר הוא חפירה אנכית (shaft או ארובה) ולא פתח מנהרה. לאורך מנהרה יש פירים אחדים, שנועדו להוצאת החומר החפור, לאספקת אויר טרי, וגם לכניסה ויציאה בנוסף לאלו שבקצוות המנהרה.
    ידועות גם המנהרות שנחצבו בסלע במהלך מרד בר-כוכבא. (גם כאן חלוקים החוקרים האם להתייחס לזה כ'מרד' או כ'מלחמה', ממש כמשרד האוצר היום...) אני מבקש להכות על חטאי על הכינוי "מערכות המסתור". כאשר גילינו לראשונה את המערכות התת-קרקעיות האלו, שנחצבו בסלע הרך בשפלת יהודה, מצאנו בסיס סודי אקטיבי, ממנו גחו המורדים לתקוף את הצבא הרומי. השם 'מסתור' שמובנו פסיבי אינו נכון! המנהרות האלו היו נסתרות מאיתנו עד לגילוי (1979) וכך נגררנו למלה שאינה מציינת את מטרת החציבה וההכנה שלהן.
    ועכשיו בא החמאס, למד היטב את ההיסטוריה שלנו, ומשתמש בשיטותנו הקדומות: מערכת מנהרות שמטרתה לשמש בסיס התקפה אקטיבי, ללא קשר למנהרות ההברחה מתחת לציר פילדלפי. זו מנהרה וזו מנהרה.
    כך או אחרת, אל תצפו למשהו חיובי מהן, כבר נאמר שמה שמתחיל ב"מין", ומסתיים ב"הרה", נגמר בכך שהוא "רואה את הנולד",

    השבמחק
    תשובות
    1. תגובתו של אבי נבון – נבונה, אך מן הדין להזכיר כי רצועת עזה איננה רק חול ולס, כדבריך: מערכת רכסי הכורכר, המאפיינת את מערבו של מישור החוף בארצנו, ניכרת גם כאן – בעוד דיונות-החול מצויות רק בדרום הרצועה (איזור רפיח).

      מחק
  3. שלום יהודה, הנה כמה תוספות לדברים, על פי מיטב ידיעתי:
    א. אני סבור שיש לחלק את השורש נה"ר לשני שורשים או שני מובנים: (1) זרימה, ומכאן המילה נהר. (2) זריחה, קרינה של אור. השורש נה"ר במובן (2) הוא במקורו שורש ארמי שחדר לעברית. הוא מופיע בלשון המקרא המאוחרת, למשל בפסוק: אָז תִּרְאִי וְנָהַרְתְּ, וּפָחַד וְרָחַב לְבָבֵךְ (ישעיהו ס ה). כלומר פנייך ינהרו, יאירו.
    ב. את המילה מנהרה המופיעה בפסוק: אֶת-הַמִּנְהָרוֹת אֲשֶׁר בֶּהָרִים וְאֶת-הַמְּעָרוֹת וְאֶת-הַמְּצָדוֹת (שופטים ו ב) אנו מבינים היום פחות או יותר מההקשר בפסוק. אבל אני לא חושב שאפשר להכריע מאיזה מבין שני המובנים של השורש נה"ר היא נוצרה. הפירוש של רד"ק לא מאוד משכנע לדעתי, במיוחד עקב נדירות השורש נה"ר במשמעות של אור. יש פירוש נוסף למילה, של מעבר שנוצר על ידי זרם מים (כמו נהר), וגם הוא לא מאוד משכנע בעיניי. בכל אופן, היום כבר התגבשה למילה המשמעות של tunnel, ואינני סבור שאפשר עוד לשנות משמעות זו.
    ג. אני חושב שמבחינת הלשון, לשורש נק"ב ולמילה נקבה יש קונוטציה של מים. כך גם על פי כתובת השילוח, וגם באכדית: nakbu - מעיין. למילה נקרה לעומת זאת אין קישור למשמעות של מים. הנקרה היא חציבה בסלע באמצעות כלי חד, ויצירה של חלל - ולא של תעלה. לכן, אם מחפשים מילה שתתאר "מנהרה" ארוכה חצובה בסלע להולכת מים, אני חושב שמקובל היום שהמילה המתאימה לזה היא נקבה.
    ד. למיטב הבנתי, ספי פורת התכוון לומר שהמילה מנהרה יכולה לתאר מעבר תת קרקעי שיש לו פתח חיצוני אחד בלבד (הוא אינו סופר את מקום החיבור למקור המים בתוך הסלע). המילה נקבה לדעתו חייבת כנראה להיות בעלת שני פתחים חיצוניים מעשי ידי אדם.

    השבמחק
  4. אבישי ליוביץ'יום שבת, 09 אוגוסט, 2014

    שרש נה"ר במשמע זריחת אור, משמש כאחיו למשמעות בין המלים הנרדפות להבנה: נהיר, ברור, להבהיר, להאיר, ללבן.

    בנוסף לליידי מקבת ראוי לציין גם את מר מקבת, הוא סא"ל (מיל') אלימור מקבת, האחראי לתרגום ספרו המאלף של ד"ר פליכס טיילהבר על טייסים יהודים בחיל האויר הגרמני במלה"ע הראשונה.

    השבמחק
  5. עלי כהן, קופנהגןיום חמישי, 14 אוגוסט, 2014

    כדברי הפסוק 'מוטב מאוחר מאשר לעולם לא' --- נעדרתי מביתי בקופנהגן משך שבוע, שכלל כמובן את יום ששי--זה של עונ"ש, כאשר ראיתי את הכותרת באשר למנהרות עלה בראשי מיד העניין של מערת צדקיהו, הזכור לי מימי ילדותי הרחוקים בעיה"ק ירושלים. אולי אני מתפרץ לדלת פתוחה (קורה.....) אבל גם כאן מדובר במנהרה למרות השם "מערה".
    אז הנה מה שכתוב בויקיפדיה ואני מקווה שזה בכל זאת לעניין---

    מערת צדקיהו היא מערת ענק, החצובה כולה בסלע הגיר הקשה האופייני לעיר העתיקה. שטחה הוא כ-9,000 מ"ר, אורכה הוא כ-300 מטרים, רוחבה המרבי כ-100 מטרים, וגובהה המרבי כ-15 מטרים. פתחה היחיד של המערה קטן יחסית, והוא שוכן בין שער שכם לשער הפרחים. המערה משתרעת מתחת לבתי הרובע המוסלמי, בין חומות ירושלים הצפוניות עד אזור רחוב ויה דולורוזה שברובע המוסלמי, מצפון להר הבית. נראה כי היה המשך למערה מצד דרום-מזרח, אך הוא חסום במפולות סלעים, ויש המשערים כי המערה הגיעה בעבר עד להר הבית.

    המערה חצובה בעומק של תשעה מטרים מתחת לבתים שנבנו מעליה, והיא מחולקת לחללים ולאולמות גדולים. בעומק המערה יש נביעה קטנה, אם כי ייתכן כי זוהי תעלת ניקוז שניזוקה בעת חציבת המערה ומימיה זולגים פנימה. על קירות המערה ניתן להבחין בסימני חציבה, וכן בכתובות גראפיטי מהעת החדשה, בערבית, אנגלית, יוונית וארמנית (אחת הכתובות, למשל, היא: "W. E. Blackstone Jan. 1889").

    שימוש[ מערת צדקיהו הייתה בתחילתה מערה טבעית קטנה, כפי שמעיד פתחה, שהוא המרכיב הטבעי היחיד בה. המערה הפכה מחצבה, וחללה רחב הממדים נוצר בעקבות פעולות החציבה הרבות שנערכו בה במשך מאות שנים. החללים במערה מופרדים בקירות ובזקיפי סלע שהשאירו החוצבים כדי לתמוך בתקרת המערה עם התקדמות החציבה והעמקתה. מפלס רצפת המערה יורד מעט ככל שמתרחקים מן הפתח, ונראה כי היא הועמקה כך עם השנים, כדי למנוע ערעור של יסודות בתי העיר שמעל למערה. מפלס אולם הכניסה למערה היום גבוה בהרבה משהיה בעבר, בעקבות הצטברות שפכי עפר ופסולת שלא פונו ממנו.

    שמות המערה[עריכת קוד מקור]

    מסורת יהודית, שמופיעה לראשונה במפורש במקורות מן המאה ה-16, קושרת את המערה לבריחת צדקיהו, מלכהּ האחרון של ממלכת יהודה, אל ערבות יריחו מירושלים הבוערת מפני צבא בבל. האירוע מתואר בספר ירמיהו פרק נ"ב:

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית 'הגב בתור:', לחצו על 'שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי' אם לא הצלחתם להתגבר על הבעיה – רשמו את השם בתוך התגובה.
לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול ואז 'פרסם' – זהו.
מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.
תגובות לפוסטים ישנים מועברות לאישור ולפיכך ייתכן שיהוי בפרסומן.
תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.