קיר החטופים

כותב המאמר מרסס

כתב וצילם טל סגל

במסגרת יזמוּת נדל"ן בתל אביב הוקם ברחוב גאולה 42 (ליד רחוב אלנבי) קיר בטיחות שעוטף את הבניין – קיר לבן, חלק ומזמין (ובהזדמנות זו, כבוד ויקר ליזם אבנר גלעד, שמתמחה בתחום השימור והשחזור ומשתף פעולה ברצון עם אומנויות הרחוב). היה ברור שהקיר הטרי ייפול כטרף קל לבני נוער שמקשקשים על הקירות בתל אביב, וזה אכן מה שקרה כבר בלילה הראשון.

במקום הקשקושים הרגילים, חסרי המובן והטעם, חשבתי שאפשר לנצל את ההזדמנות וליצור משהו אחר. החלטתי להקדיש את הקיר לחטופים במחילות עזה ולאצור תערוכה של כעשרה ציורים ושירים שיוקדשו להם. מניסיוני, לציירי הרחוב הצעירים יש בדרך כלל כבוד ליצירות מסוג זה והן נשמרות לאורך זמן ללא חבלה.

ניצלתי אפוא את קשריי בעולמות הגרפיטי הישראלי ושכנעתי עשרה אמנים מובילים שיקשטו את הקיר במחווה לחטופים. כבר בלילה הראשון להצבת המיצג עמדתי על טעותי כשילד בן 13 חיבל בציורים. הילד אותר בקלות והכללים הבלתי כתובים של עולם הגרפיטי הוסברו לו באדיבות. הנה הציור שנהרס, אך בהמשך תוקן. 

הקלקה על התמונות בפוסט תגדיל אותן לצפייה נוחה

ציור זה הוקדש בעיקרו לענבר היימן ('פינק'), שרשימה מיוחדת עליה פורסמה בבלוג עונג שבת לפני מספר חודשים ('מי זאת פינק? לזכרה של ענבר היימן', 9 באוקטובר 2024). את הציור ציירה אמנית, אשת הייטק תל-אביבית, המכנה עצמה בשם the MissK. בדרך כלל משלבת MissK בציוריה מילים של שיר לועזי רלוונטי שאת מילותיו היא כותבת באותיות עבריות. כאן היא בחרה בשורה מתוך השיר Home Is Whenever I'm With You. הצבע הדומיננטי של הציור הוא צהוב והמילה  HOME וציורים של בית משולבים בו מספר פעמים. לדעתי זהו מאסטרפיס ואני ממליץ בחום לראות אותו בשטח.

סשה קלו, החותם KLO, מצייר ארנבונים חמודים בכל רחבי העיר. הארנבון החביב הזה מתעטף בצעיף צהוב, הצבע שמזוהה עם הדאגה לשלומם של החטופים.

דינה שגב בחרה לצייר שיר שאותו הקדישה לחטופה רומי גונן. למה דווקא רומי? ראשית, גם דינה וגם הקבלן שבונה במקום מכירים אותה בעקיפין; ושנית, אביה של רומי מתגורר בסביבה וראה את השיר. 

עבודות הגרפיטי של דינה מתאפיינות בשירת רחוב שאותה היא מציירת על קירות ועל ספסלים. שיריה מלווים על פי רוב בציורי פרחים ארוכי גבעולים. מקצת השירים מוקדשים לקורבנות פסטיבל 'נובה' ולחטופים. דינה גם איגדה סביבה חבורת נשים כמותה, שמכנות את עצמן 'אגודת משוררות הרחוב'.

גם הציירת, מיכל דוד הקדישה את עבודתה לרומי גונן. 

מיכל היא מורת דרך מרמת השרון שמציירת מאז החלה מגיפת קורונה. יש לה ציור מעניין אחר בקרית המלאכה שעוסק בנושא לקיחת האחריות על ידי גולדה מאיר (בעבר) ובנימין נתניהו (בהווה). 

גם הציירת המכנה עצמה 'כתיבה תמרה' (משחק עם כתיבה תמה) כתבה שיר שמילותיו מדברות בעד עצמן. 

תמרה מזומן היא ילידת טבריה שגרה היום ברמת גן וכותבת ברחובות מעל עשור. היא כבר הוציאה שני ספרי שירה ועוסקת בכתיבת סיפורי חיים ובביבליותרפיה, טיפול בכתיבה בליווי אישי. 

שלי פרי ציירה את הציור המרגש הזה: התינוק כפיר ביבס משחק במעין ארגז חול שבתוך מנהרה, את החול ממלא שעון שנשבר והחול אוזל ממנו. שני חיילי צה"ל מנסים לחלצו מבור שביו. 

שלי, בת ראש העין, היא סטודנטית לשימור. יצירותיה פזורות ברחבי הארץ, מראש הנקרה ודרומה, וכמובן גם בממלכת הגרפיטי של ישראל, קרית המלאכה בתל אביב. בקרית המלאכה יש לה שני ציורים ושלישי, שהיא שותפה בו עם ציירים נוספים, עובר שיקום בימים אלה.

בתחתית התמונה אפשר לראות את פחיות הצבע ששימשו את הציירת.

האותיות TS בצד ימין הן ראשי תיבות שמו של מחבר הרשימה

שי כחלון (חתימתו בראשי תיבות מצד שמאל למטה) הוא מנתניה. עבודותיו מתאפיינות בשימוש בצבעים רבים ועזים ובהקפדה על כל גוון ותת-גוון. לבעלי החיים שהוא מצייר יש בדרך כלל עיני ענק.

בציור שלו נראה אַיִל שנאחז בסבך, ממש כמו בעקידת יצחק. האַיִל מחייך. הוא מאמין שעדיין יש תקווה שיחלצו אותו.

הציירת ID (ראשי תיבות של Imaginary Duck) היא אשת הייטק. בציוריה היא נוהגת לשלב שועלים אדומים (שועל! לא חתול). לעיתים קרובות מופיעה בציוריה גם ילדה עצובה שעיניה גדולות ושמלתה שחורה. ציור זה, המושפע מחג חנוכה (אומנם יש רק שבעה נרות, כמו במנורת בית המקדש), מנסה לשתף את המתבוננים בתקוות האור והנס. 

עדן בן ארי היא אמנית רחוב מיהוד, שעוסקת בכתיבת תוכן והוציאה כבר ספר שירה אחד (בימים אלה היא עובדת על ספר נוסף). היא שייכת ל'אגודת משוררי הרחוב' שהקימה דינה שגב. 'ברחובות אני ממש בתחילת דרכי, ולא מזמן הצטרפתי לחבורה', היא מספרת. 'מי שמשכה אותי לעולם הכתיבה ברחוב זו תמרה, שהכרתי בערבי שירה ביפו שהפקתי בעבר'. עדן לקחה את המשפט הכל כך ישראלי (שהגה כמדומני יאיר לפיד), 'מה ישראלי בעינייך?', ונתנה לו תשובה מתבקשת: 'לצפות במהדורת החדשות ולבכות'.

אחד הציירים היותר ססגוניים, המכונהARC DLP. , הוא אדריכל במקצועו שמאוהב בהיסטוריה של ימי הביניים ובספרות מדע בדיוני. שני התחומים מוצאים ביטוי בעבודותיו ואף בחתימתו (למטה מימין). בציור – ששולב בעבודתה של עדן בן ארי – ניתן לראות את החטופים צועדים במנהרה מחורבות עזה (משמאל) אל ישראל הבנוייה (מימין). אחת הדמויות ניכרת בצבעה הוורוד – זוהי 'פינק', ענבל היימן שנזכרה לעיל.

Monkey RMG הוא אמן צעיר שמרבה לצייר דמויות עם מסכות אפריקאיות. למה 'מונקי' (קוף)? כנער הצטיין מונקי בבריחה משוטרים, והיטיב לטפס על קירות ולקפץ על גדרות. RMG היא עיר מגוריו רמת גן. בציור רואים שני חטופים יוצאים ממנהרות החמאס, כשאחד מהם נתמך בידי חברו. בצד נרשמה התפילה-התביעה: !!!Bring them home now

________________________________________

טל סגל הוא מורה דרך ומומחה לגרפיטי  tal.segal2@gmail.com