לאחרונה גיליתי פינה מוזנחת ומפתיעה בקצה הדרומי של 'השוק העיראקי' שבשוק מחנה יהודה. איכשהו, דווקא שם, סמוך למסעדה הוותיקה 'עֲזוּרָה', צויירו על קירות ועל דלתות המתכת הישנות ציורי קיר צבעוניים ומרהיבים ועליהם שירים קצרים.
זו הזדמנות לסיור ספרותי-מוזיקלי קצר בשוק האהוב שמושך אליו מעריצים מכל הארץ.
א. במסעדה אצל עֲזוּרָה
במסעדת 'עזורה' עושים כבוד לשירו של יוסי בנאי. אפשר להבין למה...
כל הצילומים: דוד אסף (הקלקה על התמונה תגדיל אותה)
ב. קיר השירים
אם תעלו במדרגות שמובילות מ'עזורה' אל השוק העיראקי ותפנו ימינה עד הסוף, תגיעו ל'קיר השירים' (או שמא 'שיר הקירים'?). הקירות קצת נטושים ובלי כוחות, הדלתות הכבדות נעולות באין פותח, וזה מה שתמצאו שם:
וממול, על דלת נעולה, שכבר מזמן לא נפתחה, נרשמו שרידיו של שיר פוסט-מודרני...
ג. רחוב האגס
מי שימשיך משם, מרחק כמה עשרות מטרים בלבד, לרחוב האגס לשעבר (היום רחוב אליהו בנאי), יתאכזב לגלות שמילות השיר של אהוד בנאי, שעד לפני זמן לא רב היו תלויות בשלט מתכת שהשתלשל מן הגג, נעלמו ואינן. לא מכבר שופץ הגג של הרחוב, ובמקום לחדש את השלט ששיני הזמן כבר שחקו אותו, החליטו להעיף אותו. חבל.
רק מדריכי הטיולים יודעים להצביע על הכניסה לבית, שנבנה בשנת 1923 על ידי אבי המשפחה מאיר אליהו בנאי, ולספר על השיר היפה משנת 1989. הזיכרון היחיד שנותר הוא שֵׁם החומוסייה 'האגס 1'.
ד. מותק, אני מתגעגע
המשורר נחי וייס (Nachi Weiss), שאני מודה כי עד כה לא שמעתי את שמעו, מעטר ביצירותיו כמה קירות ברחוב האשכול. על פי שמו (נחמן) ולשונו ('להיות מתגעגע') אפשר להניח שנחי היה קשור פעם בחסידות ברסלב.
ככל הנראה נחי וייס מאוד גאה ביצירותיו, עובדה ששירו' מותק' מעטר שני קירות שונים.
ה. מוזיקה LIVE
קינוחים מוזיקליים והופעות חיות מזומנים למבקרים בשוק בימי שישי בבוקר.
כל מיני מוזיקאים חובבים, בעיקר בני עֵדות ברסלב, מתיישבים על הקרקע ברחוב מחנה יהודה ('השוק הפתוח') ומתחילים לפרוט עלי גיטרה ולהשמיע מנגינותיהם.
לצדם של החובבים והלא ידועים מופיע כאן קבוע הגיטריסט והמוזיקאי יהודה קיסר, שמוכר היטב לחובבי המוזיקה המזרחית. בימי שישי בבוקר נוהג הקיסר לשבת כמה שעות בכניסה לשוק (רחוב יפו פינת רחוב מחנה יהודה), להנעים בצליליו ולצפות להכרת התודה של המאזינים.
יהודה קיסר בכניסה לשוק מחנה יהודה
בעלי התוספות
בני עורי הפנה את תשומת לבי לשיר נוסף שצוייר במעבר (לשעבר) בין החנייה של כי"ל לבין רחוב עץ חיים ('השוק המקורה'). השמש קצת הסתירה את מילות השיר, ובהזדמנות אחליף את הצילום בטוב יותר.
למרות ששירו של פנחס שדה נכתב לפני עשרות שנים, הוא מאוד רלוונטי גם בימינו: 'למצוא מקום חניה ברחוב אגריפס'...
כידוע בלוג עונ"ש עוסק מדי פעם גם בדברים של מה בכך, דברי הבאי, הבל ושטות. הרשימה הפעם מוקדשת למילה המופלאה 'תחת', שבסך הכל מבקשת לתאר את הישבן שיש לכל אחד ואחת מאיתנו, כולל ראשי ממשלות ורמטכ"לים בעבר ובהווה, גדולי ישראל, אדמו"רים ופוסקי הדור.
איכשהו המילה התמימה הזו ('תחת' זה לא ההיפך של 'על'?) הפכה בעצמה למילת טאבו, שעצם אזכורה מעורר גיחוך והיא משום מה נחשבת לגסה.
אספתי מן הגורן והיקב כמה ענייני תחת, מצחיקים ורציניים, והמשך בוודאי עוד יבוא.
א. מילה גסה כמו 'תחת'?
כדי להיכנס לנושא במצב רוח מתאים, הבה ניזכר בשיר 'מי מפחד ממילים גסות' של ז'ורז' בראסאנס, שתרגם דן אלמגור לתכניתו של יוסי בנאי 'אין אהבות שמחות' (1969):
אלה המילים (מתוך ספרו החדש של דן אלמגור, הצ'ופצ'יק של הקומקום'):
וכאן ז'ורז' בראסאנס – במקור בצרפתית Le pornographe:
ב. כוס עם חור בתחת
איתמר וכסלר שלח לי לפני זמן מה את התמונה הזו וטען בלהט שמדובר בעסקה יוצאת מן הכלל. בשקלול העלות (20 ש"ח בלבד) מול תמורה – זה בוודאי זול מאוד, משום שמקבלים שני מוצרים במחיר אחד.
ג. יופלה עם תות בתחת
כוס הפלאים הזאת הזכירה לי חשבונית שקיבלתי פעם:
אגב, בחשבונית הזו כללו גם 'גבינת קוטג בעלז'... אין לי מושג מה זה, אבל מעניין אם יש גם גבינות ויז'ניץ, צאנז או סדיגורה.
ד. 'והמון העם קורין לו תחת'
ואם הגענו לענייני תחת, הנה משהו רציני. האם ידעתם ממתי קוראים לישבן בשם 'תחת'?
ובכן, לפחות מן המאה ה-16!
התחת נזכר בשמו המפורש בספר 'התשבי' של הבלשן אליהו בחור, שנדפס בשנת 1541. הספר נקרא 'תשבי' משום שיש בו תשי"ב (712) שורשים עבריים שהמחבר מפרשם ומתרגמם ללטינית וללשון העם.
וכך נדפס בדפוס הראשון של הספר:
אחור – נקרא בית מוצא הריעי ... והמון העם קורין לו תחת.
לשון אחר, כבר בראשית המאה ה-16 הייתה זו מילת סלנג מקובלת בפי 'המון העם', לפחות באיטליה שם חי אליהו בחור...
האם יש קשר בין 'אחור' לבין 'חרא', שכבר במקרא נזכרת כקשורה לצוֹאה (ישעיהו, לו 12)?
בזמנו כתב לי על כך פרופ' חיים כהן מאוניברסיטת תל אביב, עורך המילון ההיסטורי של הלשון העברית:
לעניין אחור-תחת: אין צורך לומר שהתשבי גוזר אחור מן ח"ר/חר"א. אחור – כיוון שהוא באחורי הגוף, וכפי שהוא בפסוק במלכים שהואמביא (ואגב, פירושו ל'ויך צריו אחור' שבתהלים הוא כפירוש רש"י והתרגום שם), וכך גם בעברית המאוחרת והחדשה: אחוריים.
תחת במשמעות זו נמצא כבר אצל רבנו חננאל ('שרי לעובד כוכבים למימר שקליה לעבודת כוכבים ואנחיה בשת שלך דכתיב וחשופי שת ערות מצרים ופירושו מקום השתנת מי רגלים ובתחת מקום הצואה' – מגילה' כה ע"ב). ומה שכותב כאן הבחור 'בפי המון העם' כוונתו כמובן לא לעברית (שהרי אין עברית בפי המון העם), אלא ליידיש (או הניב הגרמני הדרומי שבפי יהודים, שהוא יסוד היידיש). העברית שלנו לקחה לסלנג שלה מן היידיש וכך נסגר המעגל. ושים לב שהניקוד כאן הוא תָחת בקמץ דווקא, וכהגייה ביידיש: תוחעס. כך היא צורתה של המילההעברית הזאת ביידיש, אף על פי שבעברית היא בדרך כלל בפתח: תַחת (הצורה בקמץ היא צורת ההפסק כגון בראשית מט, כה).
הפסוק 'וַיִּסְעוּ מִמַּקְהֵלֹת וַיַּחֲנוּ בְּתָחַת' (במדבר לג, 26), שמתאר את תחנות הנדודים של בני ישראל במדבר, היה מקור ללא מעט דברי בדיחה וחדוד, כגון 'שַׁק לי במקום שאחרי מקהלות'... על הביטוי 'שַׁק לי בתחת' בכלל אפשר לחבר מגילות, ואפילו ערך מיוחד בויקיפדיה הוקדש לו. נסתפק כאן רק בכמה אנקדוטות הקשורות לפסוק המקראי.
באוסף הגסויות שהוציא לאור איגנאַץ ברנשטיין בשנת 1908 (יודישע שפּריכווערטער און רעדענסאַרטען: אויסגעלאַסענע און גראָבע שפּריכווערטער), הובא פסוק זה בעסיסיות יתרה:
'קוש מיך, ווו די יודען האָבן גערוהט! דהיינו: שק לי במקום שבו חנו היהודים (או שבו מצאו היהודים מנוח).
גם בסיפור הלא-גמור 'פסח שני' מופיעה בדיחה על פסוק זה. הסיפור פורסם לראשונה ב-1939, חמש שנים לאחר מותו של ביאליק, בקובץ הרביעי של 'כנסת' ולימים נכלל גם במהדורת הכתבים הגנוזים שקיבץ נוטר עיזבונו משה אונגרפלד: כתבים גנוזים של חיים נחמן ביאליק: מתוך העיזבון, דביר ובית ביאליק תשל"א.
השבוע יצוין יום הזיכרון ה-78 למותו של ביאליק (1934), וכדאי לזכור שגם זה חלק ממורשתו.
בדיחת תחת מפורסמת הביא אלתר דרויאנוב בספר הבדיחה והחדוד (כרך א, תשט"ו, מס' 363). מקובל לחשוב שנוסח זה צונזר, והמקור היה 'תשק לי וילנה במקום שאחרי מקהלות', אבל יגעתי ולא מצאתי זאת במהדורה הראשונה של ספר הבדיחה והחדוד. בעיבוד החדש של ספר הבדיחה והחדוד, שעשה דני קרמן, נכתב בפירוש (עמ' 150): שכל וילנה תנשק לי בתחת...
אותי זה נורא הצחיק, אבל זה כמובן לא מחייב את כולם.
הסברים: יודל אוֹפַּאטוּב היה ממנהיגיה התקיפים והעשירים של וילנה בשנות הארבעים של המאה הי"ט. אברהם מאפו היה מורה לילדיו ושמו נכרך בסיפורי פולקלור רבים. ראו עליו: מרדכי זלקין, 'יהודה אופאטוב והתמורות במעמדה של העלית בקהילה היהודית בווילנה במאה הי"ט', ציון, עא (תשס"ו); מרדכי (מוטקה) חבד, שדרויאנוב הקפיד לכנותו 'מדכי', היה ליצן וילנאי ידוע; שְׁנִיפִּישׁוֹק היא מפרברי וילנה, שם גם ממוקם בית הקברות הגדול של הקהילה.
בן-ציון קליבנסקי שלח לי תמונה של מוטקה חבד (או: כאַבאַד) מגביה כוס של יי"ש, מתוך הספר ווילנע: אַ זאַמעלבוך געווידמעט דער שטאָט ווילנע, בעריכת יעפים ישורין (ניו-יורק 1935):
גם הבדיחה על התחת של אופאטוב הובאה שם בעמ' 862, אך בנוסח מצונזר:
המשוררת הנחשבת אגי משעול פרסמה השנה ספר שירים, ה-15 במניין ספריה, ושמו 'סידור עבודה' (הקיבוץ המאוחד 2012), ובו כללה את השיר החביב 'דיוקן עצמי עם נוף בתצלום בזק':
'זהו שיר על תחת', היא צוחקת, 'לא הייתי יכולה לכתוב שיר כזה בגיל 30, לא היה לי את האומץ, והיום אני אומרת כן, זה הגוף שלי... כמו שניל ארמסטורנג נחת על הירח, אני נוחתת על הנוף המחורץ הזה ותוקעת דגל, וזהו. אני הגעתי לזה שאני יכולה לכתוב שיר כזה וזה בסדר גמור. אני חושבת שזה אחד הדברים שמרוויחים עם הגיל'.
ז. 'סיפורים מהתחת' של רמי פורטיס וברי סחרוף
נסיים בסעיף זין, אבל זה ממש מקרי.
הנה קליפ גנוז של רמי פורטיס וברי סחרוף – סיפורים מהתחת:
בעלי התוספות
התחת של וולפגנג אמדיאוס מוצרט
אל תחמיצו את התגובות המשעשעות שלמטה, ובמיוחד את ההפניה של 'אבול באנאת' לאורטוריה של מוצרט הגדול, ששמה הוא לא פחות ולא יותר Leck mich im Arsch, ותרגומה המילולי הוא: 'שק לי בתחת'!
סטיב ג'ובס, מייסד חברת 'אפל' וחוזה מדינת ה-i, הלך בשבוע שעבר לעולמו. לאלפי מאמרי ההערכה וההספד נלוו גם כמה קריקטורות מרירות-משעשעות. הנה כמה מהן (ותודה לחיים כהן, מתיה קם ומעיין אבינרי-רבהון):
פער הדורות - מ- I said ל-I paid
הקריקטורה שמתארת את המפגש בשמיים בין אדון הנביאים משה רבנו לבין ממציא ה'לוחות' החדשים סטיב ג'ובס, הזכירה לדן אלמגור מפגשים שמיימיים דומים, בעיקר של סופרים. הנה כמה דוגמאות:
שלום עליכם בשערי גן עדן
כאן מתקבל שלום-עליכם בשמיים על ידי חבורת מלאכים צחורי כנפיים, בהנהגת מלאך קשיש במיוחד (אלהים עצמו?).
על ילקוטו של הסופר הנערץ כתוב 'צוריק פֿון יאַריד' (בחזרה מן היריד), כלומר הוא מגיע מיריד ההבלים ששמו העולם הזה... אך זהו כמובן גם רמז לרומן האוטוביוגרפי הלא גמור שחיבר שלום-עליכם בשנים 1916-1913 - 'פֿונ'ם יאַריד' (מן היריד, או 'חיי אדם' בתרגומו של י"ד ברקוביץ)
הקריקטורה פורסמה בעיתון יידיש אמריקני לאחר מותו של שלום עליכם, במאי 1916.
אפרים קישון והג'ינג'י
וכאן מגיע אפרים קישון, שנפטר בינואר 2005, לדלפק הקבלה. הג'ינג'י - לדור שלא ידע את אפרים - הוא דמות מיתולוגית בסאטירות של קישון. הוא תמיד במילואים כשמחפשים את המפתח...
לאחר פטירתה של חנה מרון פרסם עמוס בידרמן בהארץ (2 ביוני 2014) את הקריקטורה הזו, שמרמזת לתכנית הטלוויזיה 'קרובים, קרובים', שבה השמיעה חנה מרון את קריאת הפתיחה 'פתוח!':
