 |
| אליקום צונזר (ראשון מימין בשורה הראשונה) עם משפחתו המורחבת, ניו יורק 1910 |
הרשימות הקודמות של אליהו הכהן על שירי הזמר העבריים של צונזר:
'שּׁוֹשַׁנָּה חַכְלִילַת עֵינָיִם' (א)
'שּׁוֹשַׁנָּה חַכְלִילַת עֵינָיִם' (ב)
עריכת רשימותיו של אליהו הכהן על שירי הזמר של
אליקום צונזר (1913-1841) השתלבה להפליא עם חודשי השבתון שבהם שהיתי בניו יורק (אוגוסט-דצמבר 2017). בספריית ייִוו"א שבמנהטן עיינתי בשרידי ארכיונו של צונזר השמור שם, וכמה 'מציאות' שנקרו על דרכי שולבו ברשימותיו של אליהו. בד בבד, יצאתי לחפש את עקבותיו של צונזר בניו יורק היהודית, עקבות שנותרו עד היום. הנה לפניכם מה שראו עיניי.
א. דירת המגורים: East Broadway 171
צונזר ובני משפחתו הגיעו לניו יורק בשנת 1889, טיפה בתוך ים המהגרים היהודים ממזרח אירופה שהציפו את העיר. רק טבעי היה שהוא ורעייתו יתגוררו בלב-לבו של 'הגטו' היהודי, מקום ריכוזם של 'מהגרי העבודה' בני כל העמים – שכונת לואר-איסט סייד שברובע מנהטן. את דירתם קבעו בני משפחת צונזר ברחוב איסט ברודוויי מס' 171.
בארכיונו של צונזר גיליתי גזיר עיתון ביידיש (שם העיתון לא נרשם), שכלל מאמר שנדפס זמן-מה לאחר מותו ובו הספד ארוך ומפורט. למאמר צורף צילום שמראה היכן בדיוק הייתה דירת המנוח, שממנה יצא מסע הלוויה ב-13 בספטמבר 1913.
בהסבר שמתחת לתמונה נכתב ביידיש (תרגום שלי):
הבית ברחוב איסט ברודוויי 171 (משמאל הבניין של פֿאָרווערטס), שבו מת אליקום צונזר. החץ הלבן מצביע על חלונות דירתו של צונזר. מתחת נמצאת עכשיו מסעדה, ובעבר שכן כאן בית המסחר המפורסם ליין של יצחק גולדברג.
חנות היין המפורסמת של גולדברג אכן הייתה באותו בניין, כפי שאפשר ללמוד מפרסומות רבות שנדפסו בעיתוני הזמן:
 |
| חנות היין של גולדברג באיסט ברודוויי 171 (מימין); מודעה בעיתון די אידישע וועלט, 13 במרץ 1903 |
הנה כך נראה הבניין היום. שני החלונות של דירת צונזר, שסומנו בחץ בגזיר העיתון הישן, נמצאים בדיוק מעל המספר 171. ובבית המסחר לשעבר של גולדברג יש גם היום מסעדה. מסעדה סינית כמובן...
|
|
איסט ברודוויי 175-169 (כל הצילומים כאן ולהלן: דוד אסף)
|
 |
| דירתו של צונזר (באמצע) צמודה לבניין העיתון פֿאָרווערטס |
 |
| החץ מסמן את הדירה של צונזר (השוו לגזיר העיתון למעלה) |
ב. בניין פֿאָרווערטס: East Broadway 173-175
דירתו של צונזר הייתה צמודה לבניין המרשים של העיתון היומי ביידיש
פֿאָרווערטס (קדימה), ברחוב איסט ברודוויי 175-173. הבניין בן עשר הקומות הוקם מול פארק סוּאַרד (
Seward Park), הפארק העירוני הראשון בארה"ב. בניין זה, ששוכן כבוד עד עצם היום הזה, הושלם בשנת 1912 וצונזר, שמת שנה אחר כך, עוד הספיק לראותו בתפארתו.
היום קשה להאמין שעיתון יומי ביידיש, שראה אור בניו יורק, נקרא מדי יום על ידי מאות אלפי יהודים והיה העיתון הלא-אנגלי הגדול ביותר שהתפרסם בארה"ב. סיפורו של העיתון
פֿאָרווערטס הוא פרשה לעצמה בתולדות יהודי אמריקה בכלל ובתולדות העיתונות היהודית בפרט, אך סיפור הבניין ראוי בכל זאת לסיכום קצר.
פֿאָרווערטס היה עיתון חילוני וסוציאליסטי, בלי להתנצל. גיליונו הראשון הופיע ב-22 באפריל 1897 (ארבעה חודשים לפני שהתכנס בבזל הקונגרס הציוני העולמי הראשון). אגב, העיתון נדפס והופיע גם בשבת, ואני זוכר כמה הופתעתי לגלות, כסטודנט צעיר, שעיתון 'יהודי' כל כך רואה אור גם בשבת. כשסיפרתי על כך לאבי ז"ל, שבסוף שנות הארבעים גר כמה שנים בניו יורק, הוא סיפר לי את ההלצה שרווחה אז, כי גיליון שבת של
פֿאָרווערטס 'כשר' יותר מגיליון יום ראשון של
דער מאָרגען זשורנאַל (יומון יידיש שנפוץ גם הוא בעשרות אלפי עותקים). וכל כך למה? משום שאת גיליון השבת של
פֿאָרווערטס מכינים כבר ביום שישי, ואילו את גיליון יום ראשון של
מאָרגען זשורנאַל מכינים בשבת...
למרות השכנות הצמודה, ככל שידוע לי שיריו של צונזר לא התפרסמו ב
פֿאָרווערטס. מי יודע? אולי לא היה סוציאליסט מספיק לטעמו של העורך...
 |
| גיליון שבת של פֿאָרווערטס, 9 בספטמבר 1939. בכותרת הראשית: 'ברלין מודיעה: ורשה נפלה' |
הקמת הבניין הייתה פרי חזונו של העורך המיתולוגי של העיתון,
אברהם קאהאן (1951-1860), שראה בבניין הענקי הזה ביטוי סמלי לעוצמתה של תרבות יידיש ולעתידה הזוהר. באשר לעוצמת היידיש הצדק היה עמו, בוודאי בשני העשורים הראשונים של המאה העשרים, כשיידיש הייתה שפתם של מיליונים באירופה ובארה"ב. העתיד, לעומת זאת, היה הרבה פחות זוהר ולאחר מלחמת העולם הראשונה הלכה וירדה תפוצתם של עיתונים אלה.
בחזית הבניין יש תבליטי דיוקנאותיהם של אבות הסוציאליזם: קרל מרקס, פרידריך אֶנְגֶלְס, פרדיננד לָסָל (מייסד מפלגת הפועלים הראשונה בגרמניה) וכנראה אוגוסט בֶּבֶּל (יו"ר המפלגה הסוציאל-דמוקרטית בגרמניה בעת הקמת הבניין). יש אומרים שאין זה בֶּבֶּל כי אם וילהלם ליבקנכט, אף הוא ממייסדי המפלגה הסוציאל-דמוקרטית בגרמניה –
מכל האישים הללו רק לָסָל היה יהודי (מרקס היה ממוצא יהודי). היו ימים שפועלי כל העולם, גם באמריקה, היו מאוחדים.
 |
| פֿאָרווערטס חוגג ארבעים שנה להיווסדו, 25 באפריל 1937 |
מערכת פֿאָרווערטס מכרה את הבניין כבר ב-1974 והוא עבר לידיה של משפחת לאו (Lau), משקיעי נדל"ן סינים, שהשכירו אותו לכנסייה אוונגליסטית סינית. ב-1997 נמכר הבניין והפך לבית דירות ניו-יורקי יוקרתי
('קונדומיניום'). הבניין שופץ ובתוכו לא נותר זכר למבנה המקורי. רק חלקים מן האלמנטים הקישוטיים החיצוניים, כמו השעון הגדול שהוצב בגמלון העליון, שם העיתון ביידיש ובאנגלית והתבליטים של אבות הסוציאליזם בשער הכניסה, עדיין נותרו על מכונם (אף כי גם הם עברו שיפוץ ושחזור).
הנה כמה צילומים מקרוב של הבניין כפי שהוא נראה היום.
 |
| שם העיתון באנגלית על הקיר הדרומי |
 |
| בגמלון נקבע שעון ענקי ומתחתיו שם העיתון ביידיש |
 |
| בשער הכניסה הכתובת 'Forward Building', ופסלונים של אבות הסוציאליזם |
 |
| מבט כללי על הבניין |
 |
| האם זה דיוקנו של מרקס, אנגלס או בֶּבֶּל? אולי בכלל מדובר באהרן שמואל ליברמן? קשה לדעת |
 |
| דיוקנאותיהם של פרדיננד לסל (מימין) וקרל מרקס (כנראה) |
 |
| מעל עמודי השיש בכניסה אמבלמה עם סמל החרות – יד נושאת לפיד |
ג. בית הדפוס: East Broadway 156
בית הדפוס שהפעיל צונזר לפרנסתו שכן באיסט ברודוויי מספר 156, מרחק כמה צעדים מדירת מגוריו. לא היה מדובר בבית דפוס של ממש ולא נדפסו בו ספרים מורכבים. זו הייתה חנות להדפסות קטנות, כמו הזמנות, ניירות מכתבים, כרטיסי ביקור או כרטיסי שנה טובה, פרסומות ועלונים. על כך מרמז השם באנגלית: Book and Job Printing, שנדפס על נייר המכתבים שנשמר בארכיונו של צונזר.
 |
| מכתב של צונזר לבנו צ'ארלי על נייר בית הדפוס (ארכיון ייוו"א) |
הבניין המקורי שרד, אך קומת הכניסה שונתה לחלוטין ובמקומו של בית הדפוס נמצא היום – נחשו, נחשו – סופרמרקט סיני...
ד. חגיגת היובל: Cooper Union
כפי שתואר ברשימתו של אליהו הכהן, ב-30 במארס 1905 נערך ב'קוּפֶּר יוניון' נשף מפואר לכבודו של צונזר, במלאת יובל שנים ליצירתו.
 |
| תכנית חגיגת היובל לכבודו של צונזר, תרמ"ו-תרס"ה / 1905-1855 (ארכיון ייוו"א) |
אירוע חגיגי זה תואר בפירוט גם בעיתון ניו יורק טיימס:
 |
| ניו יורק טיימס, 31 במארס 1905, עמ' 7 |
התכנית כללה נאומים ביידיש ובאנגלית, הקראות, ופרקי נגינה ושירה, ובהם 'קינה להרצל', שכתב והלחין צונזר עם מותו המפתיע של 'חוזה המדינה' ביולי 1904. את הקינה שר החזן
אברהם מינקובסקי, אחיו של החזן האודסאי הנודע פנחס מינקובסקי, והקהל – שרובו ככולו נמנה עם אוהדי התנועה הציונית – הגיב בהתרגשות, כפי שצוין בדיווח שהתפרסם בעיתון
ניו יורק טיימס.
בין המשתתפים באירוע היו אברהם גולדפדן, אבי תיאטרון יידיש, שרק שנה קודם לכן חזר לגור בעיר; המשורר
מוריס רוזנפלד (שחיבר את המקור ביידיש של 'מקום מנוחתי' ו'נרותי הזעירים'); המשורר והעיתונאי הסוציאליסטי
מוריס וינצ'בסקי, ו
יעקב אדלר, הכוכב הגדול של תיאטרון יידיש בניו יורק. כולם באו לחלוק כבוד לצונזר.
הבניין ההיסטורי של
קופר יוניון, קולג' פרטי שנוסד בשנת 1859, עומד על תלו ללא שינוי בכיכר קופר, בשכונת East Village שבדרום מנהטן. אפשר להניח שהאירוע היה באולם הגדול (
The Great Hall) שבקומת המרתף, שאירח נאומים היסטוריים של אישים דגולים כמו אברהם לינקולן, מרק טוויין ורבים אחרים. כאשר ביקרתי במקום, דלתות הבניין היו נעולות ולצערי לא הצלחתי להיכנס פנימה.
בפרק הבא נבקר בבית הקברות שבו נטמן צונזר לצד ידידו אברהם גולדפדן.
