יום רביעי, 28 במרץ 2012

זיכרון בספר: ימי צב"ת – הקדשות של זלמן שזר

פרופסור יגאל ידין מארח את נשיא המדינה זלמן שזר על פסגת המצדה (1965-1963?)
(צילום: אריה וולק)

לא מכבר פרסמתי כאן הקדשות של גרשם שלום לזלמן שזר. אביעד רוזנברג מהספרייה הלאומית העביר לי צילומים של כמה הקדשות מעניינות שחיבר זלמן שזר עצמו.

א. 'ימי צב"ת': הקדשה למרטין בובר

את ההקדשה הראשונה כתב שזר על גבי ספרו אור אישים: דברי מסה וזכרון על פגישות שתמו, שנדפס לראשונה בהוצאת עם עובד בשנת תשט"ו (1955).


לידידי ורבי,
לד"ר מרטין בובר,
לזכר ימי צב"ת, שאורם לי לא דעך 

בברכה וביקר
זלמן שזר

ירושלים.
ערב פסח תשט"ז.




שזר (אז רובשוב) הכיר את מרטין בובר כאשר גר בברלין (1919-1914). שזר השתתף בעריכת המדור הספרותי של ביטאון ההסתדרות הציונית Juedische Rundschau וגם כתב בקביעות מאמרים לירחון הציוני Der Jude (שנוסד על ידי זלמן שוקן ובובר ב-1916; בובר ערך את הירחון עד 1928), וההקדשה  מרמזת לאותם ימים.

אך מה הם 'ימי צב"ת' שאורם לא דעך (רמז ל'אור אישים' ולמפגשים שאורם כן דעך)?

חידה זו העסיקה אותי זמן רב עד שמצאתי פתרונה בספר זלמן שזר, הנשיא השלישי: מבחר תעודות מפרקי חייו (1974-1889), בעריכת חגי צורף, הוצאת גנזך המדינה, תשס"ח, עמ' 81:


ובכן, ימי צב"ת רומזים לאותו חוג מחתרתי  ציון במשפט תיפדה  שבובר ורובשוב היו בין פעיליו.

מרטין בובר, ירושלים 1961 (צילום: משה פרידן)

ב. 'רבי לעת זקנותי': הקדשה לגרשם שלום

הקדשה זו כתב שזר בראש חודש ניסן תש"ל  השבוע לפני 42 שנים  על גבי ספרו 'התקוה לשנת הת"ק', שעוסק בציפייה משיחית לקראת שנת ת"ק (1740), שכמובן התנפצה אל מול סלעי המציאות. הספר, שאינו אלא מאמר בן 36 עמודים ואת עיקרו כתב שזר עשרות שנים קודם לכן, נדפס במהדורה חגיגית בהוצאת מאגנס בשנת תש"ל (1970). המאמר נדפס שוב שנה לאחר מכן בספרו של שזר, אורי דורות, מוסד ביאליק, תשל"א.

הקדשה זו כתב שזר לחברו גרשם שלום, והיא מצטרפת יפה למסכת הידידות שמשתקפת מן ההקדשות שכתב גרשם שלום לשזר.


לחברי מנוער ורבי לעת זקנותי,
לפר' גרשם שלום 
בידידות מתמדת
ר"ח ניסן, תש"ל

זלמן שזר

ג.  'פירורי גישושי': הקדשה לישראל היילפרין

ישראל היילפרין (1971-1910)
הקדשה זו, אף היא על הספר 'התקוה לשנת הת"ק', נכתבה לכבודו של ההיסטוריון פרופסור ישראל היילפרין. היילפרין, יליד ביאליסטוק, עלה לארץ בשנת 1934. הוא לימד באוניברסיטה העברית בירושלים והתמחה במחקר יהודי מזרח אירופה והאוטונומיה היהודית (מפעלו המונומנטלי היה שחזור וההדרה של 'פנקס ועד ארבע ארצות').

היילפרין היה, כנראה, בין יוזמי הוצאת המהדורה החגיגית של 'התקוה לשנת הת"ק', וככל הנראה ערך את המאמר ואולי גם עדכן אותו.

לרעי ורבי,
לפרופ' ישראל הלפרין יצ"ו [ישמרהו צורו וגואלו]
שבידיו הפקדו פירורי גישושי,
בהכרת תודה למפרע
ובהערצה חברית

ניסן תש"ל
זלמן שזר


תודה לאביעד רוזנברג, ליעקב ברנאי וליהושע מונדשיין.


תגובה 1:

  1. מן הראוי להזכיר את ארועי שז"ר בבית החולים בילינסון. "עם שז"ר היו לנו כל מיני עניינים. פעם האחות הראשית סוניה טוניק קראה לי לשיחה דחופה, אמרה שיש בעיה אתו. ישבתי אתה בארבע עיניים והיא סיפרה שהוא שולח ידיים לאחיות, הן פוחדות להיכנס אליו לחדר. כן, כן, הזקן הזה שבקושי חי. פתרנו את זה בכך שהן תטפלנה בו רק שתיים-שתיים. זה קצת ריסן אותו. ואגב, הוא לא היה היחיד, היו עוד כמה פראי אדם, שובבים גדולים". כל זה מתואר בראיון של פרופ' יוסף רוזנפלד ב 25.05.2006.

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול – זהו.

מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.

תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.