פורסם בבלוג: ולווט אנדרגראונד
מנהג מורבידי סיגלתי לי ברבות הימים – את קריאת עיתון הבוקר אני פותח בעמוד מודעות האבל. כזה אני. רוצה להיות בטוח שעוד בחיים חיותי, ותמיד נהנה לגלות מחדש שאכן כך הוא. מודעות האבל הן כידוע ראי מקורי שמשקף תופעות חברתיות רבות, והנה עוד דוגמא למה האינטרנט עדיין לא יכול להחליף לחלוטין את העיתונים הקלאסיים – באינטרנט (עדיין) אין מודעות אבל (רעיון למיזם היי-טק? דווקא יש כמה נסיונות, וגם אני הגיתי פעם, V, ר’ בתגובות)
מכל מקום, כבר זמן רב שמתי לב לתופעה חדשה בעולם מודעות האבל – זליגתם של העובדים הסיעודיים הזרים לתוך המשפחה האבלה.
כידוע לרבים מהורינו ומזקנינו יש מטפלים כאלה, שעושים את מלאכתם נאמנה באהבה ובמסירות אין קץ. לפעמים הרבה יותר מאשר קרובי המשפחה הביולוגיים.
והנה, כשאותו זקן או חולה סיעודי הולך לעולמו יודעים בני המשפחה האבלה להוקיר את תרומתם של המטפל או המטפלת, ומצרפים גם אותם לרשימת האבלים, יחד עם האלמנה או האלמן, הילדים והכלות, הנכדים והנינים (אף פעם לא הבנתי למה צריך לפרט את שמות כל בני השבט בהזדמנות עצובה זו. אבל זו סוגיה אחרת).
תאמרו, מה יפה ומה נאה שמכירים סוף סוף בתרומתם! אבוי – למטפלים האלה בדרך כלל אין שם משפחה. הם תמיד מופיעים רק בשם הפרטי.
בעמוד מודעות האבל בהארץ של היום מופיעים שניים אלה: 'המטפל המסור ג’רמי', 'המטפל המסור נלסון' ו'אדווין המטפל המסור'.
אז כל הכבוד על ההבנה שגם העובד הסיעודי הזר, השקוף, הוא חלק מהאבל על האיש היקר שבו טיפל – לעתים במשך שנים – אל תשכחו: יש להם גם שמות משפחה!
אז כל הכבוד על ההבנה שגם העובד הסיעודי הזר, השקוף, הוא חלק מהאבל על האיש היקר שבו טיפל – לעתים במשך שנים – אל תשכחו: יש להם גם שמות משפחה!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית 'הגב בתור:', לחצו על 'שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי' אם לא הצלחתם להתגבר על הבעיה – רשמו את השם בתוך התגובה.
לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול ואז 'פרסם' – זהו.
מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.
התגובות מועברות לאישור ולפיכך ייתכן שיהוי בפרסומן.
תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.