צילם וכתב איתמר וכסלר
למשרדי פקיד השומה שלי, שברחוב פרץ 5 בתל אביב, מגיעים דרך החצר. הכניסה אינה מבטיחה לנישומים שום דבר טוב. מן הרחוב עוברים בעד שער ברזל חלוד לשביל שחוק מרוב הליכה, שבקצהו ממתינים שני מאבטחים דרוכים, מוכנים ומזומנים לערוך בך בדיקה בטחונית מדוקדקת. זה במקרה הטוב. במקרה הפחות טוב, עליך להמתין עד שהמאבטחים ישובו מן הסריקה. כיוון שלא מצאתי בבניין שום דבר שראוי לסריקה, נראה לי שזה פשוט שם כיסוי לכך שהמאבטחים צריכים מדי פעם לבקר בשירותים או להכין קפה, כי אחרי הכל 'מאבטח' ו'סריקה' הן מילים המצטמדות זו לזו ביתר טבעיות מאשר 'מאבטח' ו'בית שימוש'. מה שברור מקבלת הפנים הזו הוא שחיים קלים לא מצפים לנו כאן.
דווקא משום כך הופתעתי מאוד לקבל בדואר מכתב ידידותי שעליו חתום מנהל רשות המסים בכבודו ובעצמו. במקום דרישה לתשלום קנס פיגורים ואיום לעקל את רכושי, ביקש המנהל להציג את עצמו בפניי בדרך של פנייה אישית ובהזדמנות זו גם לשתף אותי בחזונו החדש (כנראה היה להם שם גם חזון ישן). 'החזון החדש שגיבשה הרשות', כך כתב, 'כולל מספר עקרונות יסוד: מתן שירות יעיל, איכותי והוגן, אכיפת גביית מסים, העצמת ההון האנושי ותשלום מס אמת'. עוד הוסיף וכתב המנהל כי הוא מתעתד לצמצם את הביורוקרטיה, לשפר את הטכנולוגיה ואפילו ליצור קוד אתי, וכל הפעולות הללו 'יסייעו ויקלו עליכם לשלם מס אמת'. ואני לתומי חשבתי שכדי לרצות לשלם מס אמת, כל מה שנדרש הוא להיות אדם ישר.
אחד מידידי, שעוקב מזה שנים אחר חזונות של גופים ציבוריים, הסביר לי שזהו המבנה הסטנדרטי של טקסט חזוני. לדבריו, חזונות מסוג זה – שאותם הוא מכנה 'חזונות ממוקדים' – נפוצים מאוד בעשורים האחרונים. הם נכנסו לשימוש, ככל הנראה, כאשר כמה מפקדי חטיבות בצה"ל החלו להפיץ את חזונותיהם בין החיילים, כדי לחזק את גאוות היחידה. מן החטיבות חלחלו החזונות ליחידות המשנה (חזון המג"ד, חזון הרס"ר וכדומה) ומשם גם אל מחוץ לצבא. הכלל הוא פשוט: ככל שפעילותו של גוף מסוים מעוררת סימני שאלה בקרב הציבור, כך הוא להוט יותר לאמץ לעצמו חזון ממוקד. נוסף על חברת החשמל, רשות הנמלים ונוחי דנקנר, מנה ידידי גם את כל גופי האכיפה במדינה, כולל בתי סוהר, תחנות משטרה ומחלקות גבייה ברשויות המקומיות.
מה שמפליא אותי הוא שאדם במעמדו של החוזה מרשות המסים נכשל בהבנת הקשר בין החזון לבין קהל היעד שלו. מכל הגופים שהזכרתי לעיל, יוצא הדופן הבולט הוא כמובן הצבא, שתפקידו לשכנע נערים בני שמונה-עשרה להפוך לחיילים. יתר הגופים מנסחים את מטרותיהם לצרכים פנימיים בלבד, ובעיקר כדי לשפר את הדימוי העצמי שלהם (הגופים הפילנטרופיים שמסתמכים על תרומות ומנסים לשכנע אותנו שגם להם יש חזון, שווים דיון נפרד). חזונה של רשות המסים הוא בהחלט מקורי, כי היומרה להפוך מעלים הכנסות, או אפילו נישום שאינו שש להסתבך עם הרשויות, למשלם מסים נלהב, דומה לנסיון להפוך פרוצה לנערת מקהלה.
כיוון שיש לי נסיון ארוך ולא חיובי עם רשויות המס, אני כמובן לא מאמין לאף מילה מן החזון. חוששני שאם המנהל הזה באמת מתכוון למה שכתב, הוא לא יחזיק במשרתו זמן רב והפקידים שלו יראו לו כבר מה זה חזון. פעם איימו עלי אותם פקידים שיפסלו לי את ה'ספרים' (כולה מחברת עלובה בצבע ירקרק) כי כתבתי משהו בטור הימני במקום השמאלי, ופעם אחרת הם ניסו להוכיח שאני מלבין כספים שחורים שמעולם לא היו לי. הייתי מרמה את מס הכנסה ברצון, רק כדי להתנקם, אבל לצערי אין לי שום הזדמנות לעשות זאת.
ובכל זאת הייתה לי גם התנסות חיובית אחת. לפני כמה שנים כתבתי מכתב לרשויות המס ובו בקשה צנועה: 'אודה לכם מאוד', כתבתי, 'אם תוכלו לתקן את איות שם המשפחה שלי. אתם כותבים "וקסלר" בקוף, ואני מאיית אותו בכף – וכסלר". אנא שנו את השם לוכסלר'. אחרי חודש קיבלתי מהם מכתב ובו נכתב: 'לכבוד לוכסלר איתמר, חישבתי את המס המגיע ממך על פי הכנסתך המוצהרת...'
אין מה להגיד. בפעם ההיא הם בהחלט הלכו לקראתי.
 |
מס ביטחון. רחוב פרץ 5, תל אביב. מאי 2012
|
למשרדי פקיד השומה שלי, שברחוב פרץ 5 בתל אביב, מגיעים דרך החצר. הכניסה אינה מבטיחה לנישומים שום דבר טוב. מן הרחוב עוברים בעד שער ברזל חלוד לשביל שחוק מרוב הליכה, שבקצהו ממתינים שני מאבטחים דרוכים, מוכנים ומזומנים לערוך בך בדיקה בטחונית מדוקדקת. זה במקרה הטוב. במקרה הפחות טוב, עליך להמתין עד שהמאבטחים ישובו מן הסריקה. כיוון שלא מצאתי בבניין שום דבר שראוי לסריקה, נראה לי שזה פשוט שם כיסוי לכך שהמאבטחים צריכים מדי פעם לבקר בשירותים או להכין קפה, כי אחרי הכל 'מאבטח' ו'סריקה' הן מילים המצטמדות זו לזו ביתר טבעיות מאשר 'מאבטח' ו'בית שימוש'. מה שברור מקבלת הפנים הזו הוא שחיים קלים לא מצפים לנו כאן.
דווקא משום כך הופתעתי מאוד לקבל בדואר מכתב ידידותי שעליו חתום מנהל רשות המסים בכבודו ובעצמו. במקום דרישה לתשלום קנס פיגורים ואיום לעקל את רכושי, ביקש המנהל להציג את עצמו בפניי בדרך של פנייה אישית ובהזדמנות זו גם לשתף אותי בחזונו החדש (כנראה היה להם שם גם חזון ישן). 'החזון החדש שגיבשה הרשות', כך כתב, 'כולל מספר עקרונות יסוד: מתן שירות יעיל, איכותי והוגן, אכיפת גביית מסים, העצמת ההון האנושי ותשלום מס אמת'. עוד הוסיף וכתב המנהל כי הוא מתעתד לצמצם את הביורוקרטיה, לשפר את הטכנולוגיה ואפילו ליצור קוד אתי, וכל הפעולות הללו 'יסייעו ויקלו עליכם לשלם מס אמת'. ואני לתומי חשבתי שכדי לרצות לשלם מס אמת, כל מה שנדרש הוא להיות אדם ישר.
אחד מידידי, שעוקב מזה שנים אחר חזונות של גופים ציבוריים, הסביר לי שזהו המבנה הסטנדרטי של טקסט חזוני. לדבריו, חזונות מסוג זה – שאותם הוא מכנה 'חזונות ממוקדים' – נפוצים מאוד בעשורים האחרונים. הם נכנסו לשימוש, ככל הנראה, כאשר כמה מפקדי חטיבות בצה"ל החלו להפיץ את חזונותיהם בין החיילים, כדי לחזק את גאוות היחידה. מן החטיבות חלחלו החזונות ליחידות המשנה (חזון המג"ד, חזון הרס"ר וכדומה) ומשם גם אל מחוץ לצבא. הכלל הוא פשוט: ככל שפעילותו של גוף מסוים מעוררת סימני שאלה בקרב הציבור, כך הוא להוט יותר לאמץ לעצמו חזון ממוקד. נוסף על חברת החשמל, רשות הנמלים ונוחי דנקנר, מנה ידידי גם את כל גופי האכיפה במדינה, כולל בתי סוהר, תחנות משטרה ומחלקות גבייה ברשויות המקומיות.
מה שמפליא אותי הוא שאדם במעמדו של החוזה מרשות המסים נכשל בהבנת הקשר בין החזון לבין קהל היעד שלו. מכל הגופים שהזכרתי לעיל, יוצא הדופן הבולט הוא כמובן הצבא, שתפקידו לשכנע נערים בני שמונה-עשרה להפוך לחיילים. יתר הגופים מנסחים את מטרותיהם לצרכים פנימיים בלבד, ובעיקר כדי לשפר את הדימוי העצמי שלהם (הגופים הפילנטרופיים שמסתמכים על תרומות ומנסים לשכנע אותנו שגם להם יש חזון, שווים דיון נפרד). חזונה של רשות המסים הוא בהחלט מקורי, כי היומרה להפוך מעלים הכנסות, או אפילו נישום שאינו שש להסתבך עם הרשויות, למשלם מסים נלהב, דומה לנסיון להפוך פרוצה לנערת מקהלה.
כיוון שיש לי נסיון ארוך ולא חיובי עם רשויות המס, אני כמובן לא מאמין לאף מילה מן החזון. חוששני שאם המנהל הזה באמת מתכוון למה שכתב, הוא לא יחזיק במשרתו זמן רב והפקידים שלו יראו לו כבר מה זה חזון. פעם איימו עלי אותם פקידים שיפסלו לי את ה'ספרים' (כולה מחברת עלובה בצבע ירקרק) כי כתבתי משהו בטור הימני במקום השמאלי, ופעם אחרת הם ניסו להוכיח שאני מלבין כספים שחורים שמעולם לא היו לי. הייתי מרמה את מס הכנסה ברצון, רק כדי להתנקם, אבל לצערי אין לי שום הזדמנות לעשות זאת.
ובכל זאת הייתה לי גם התנסות חיובית אחת. לפני כמה שנים כתבתי מכתב לרשויות המס ובו בקשה צנועה: 'אודה לכם מאוד', כתבתי, 'אם תוכלו לתקן את איות שם המשפחה שלי. אתם כותבים "וקסלר" בקוף, ואני מאיית אותו בכף – וכסלר". אנא שנו את השם לוכסלר'. אחרי חודש קיבלתי מהם מכתב ובו נכתב: 'לכבוד לוכסלר איתמר, חישבתי את המס המגיע ממך על פי הכנסתך המוצהרת...'
אין מה להגיד. בפעם ההיא הם בהחלט הלכו לקראתי.
Great post. I hope you appreciated the irony of "changing" the name Wechsler.
השבמחקAs for customer relation and "hazon" I thought
it was an Americanism. Nice to hear it's coming
instead from Tzahal. If that's the case
it can't be all bad - even if it's not
all that genuine/sincere
1. לא חשבתי על זה. זה באמת משחק מילים נחמד, אבל רק באנגלית, בהנחה שיודעים מה זה Wechsler. הרוב לא יבינו - לא גרמנים (במיוחד לאור העובדה שאני מאיית Wexler) ולא ישראלים. על פקידי מס הכנסה מכל סוג שהוא אין בכלל מה לדבר.
מחק2. בעניין החזונות הממוקדים: לדעתי צה"ל הוא המקור, כפי שהוא גם המקור לתופעות רבות מאוד של השפה העברית העכשווית. רבות מהן צומחות מלמטה, אבל במקרה הזה הכיוון הוא הפוך. אין כמו גוף היררכי מסוגו של צה"ל כדי למנף מילה בעלת "משמעות" ובה בעת גם לפרוט אותה לפרוטות. בדיוק כמו הסלנג המחלחל לתוך השפה התיקנית, גם זהו דבר שנעשה על בסיס שוטף.
מספיק שיבוא איזה תת אלוף וינפק בנון שלאנטיות ביטוי חדש כלשהו שהכין מבעוד מועד, כדי שתוך שבועיים לכל היותר כל הסגל עד לדרגת רס"ר (ולפעמים גם משקי"ם זוטרים עוד יותר) ישחק אותו עד דק. אני עדיין זוכר את הכנס שבו הפריח מפקד האוגדה שלי את הביטוי "ברחל ביתך הקטנה" לחלל האויר. לא עברו כמה ימים ובכל מפגש של מ"פ אפסנאות עם אפסנאיו, הם הוזהרו לספור את הדגמחי"ם "ברחל בתם הקטנה". לא כולם הבינו במה מדובר, אבל הבינו שזה חשוב, ושכדאי מאוד שהספירה תהיה מדוייקת.
סחטיין. בלע"ז קוראים לזה "buzzword" והדבר מסמל שייכות והבנה. ברם,
מחקאם אינך מתבטא ב"buzzword" הנכון - כנראה אינך שייך לבראנז'ה.
וצריכים כמובן להגיד את הדברים ברחל בתך הקטנה. סיפור יפה - אך נפוץ בכל ארגון היררכי.
לעניות דעתי כל הדברים הללו באים ממקצוע חדש אותו לא ידעו אבותינו והוא הולך ונפוץ במיוחד בארגונים הציבוריים וגם את צה"ל, אחד מהארגונים הנ"ל, כבש בסערה. כוונתי ליועצים הארגוניים אשר כוחם בשפה חדשה בה הם מעטרים מילים עתיקות ונותנים להם גוון מעודכן (ראה למשל למצֵב, העצָמָה, מפה אבחונית, וכיוצא באלה). פרנסתם באה מהארגונים המבקשים ליצור "חזון" ממנו נגזרות ה"מטרות" ומהן נגזרים ה"יעדים" שכל אלה כמובן הם בסיס ל"תוכנית העבודה". אין היום כבר CV או קורות חיים יש "ביו". בהיותי עד ללידתם (או נסיון לידתם) של מספר "חזונות" וכל השאר, הבינותי כי הדבר בעיקר מפרנס את בעלי המקצוע ה"חדש" (לא ה"עתיק" ח"ו) וסופם של ניירות אלו להיקבר על המדף או לסתום בהם את פי הצלוחית. וכן יש להם מטרה משנית להיטיב שחוקם של בעלי עוקצין וחידודין.
מחק