גלגוליו של מכתב (ה): 'שנינו מחכים' ומשהו על השם אורי

לאה גולדברג עם חיים גורי, תל אביב 1949

רשימות נוספות בסדרה

א. על 'מכתב מאמא' של אלתרמן ומשהו על המלחין שמואל פרשקו

ב. 'מכתב לאמא', וגם לאבא ולאלוהים

ג. 'מכתב מבן לאמא'

ד. 'מאבא קבלו נא אגרת'

ו. אביך מת, אמך חולה...

ז. החייל הגידם כותב לאמא

ח. תהבהב לה האש בכירה

ט. מכתבים מצה"ל 

י. הדור הבא

מאת דן אלמגור ודוד אסף

א. 'שנינו מחכים'

מסעותינו בעקבות המכתב ששולחת האם לבנה ותשובת הבן לאמו הביאונו גם אל שירה היפה, המרגש והכמעט לא מוכר של לאה גולדברג, שכותרתו היא 'שנינו מחכים'.

השיר, שנדפס לראשונה בשנת 1946 ונכתב זמן מה קודם לכן, מספר על אם ובנה הפעוט אורי, שמחכים בקוצר רוח למכתב, לדרישת השלום, מאת האבא שבחזית. אבל האגרת אינה מגיעה והאם מיישנת את בנה ומשְׁבִּיעה את הזיכרונות של הבן, של האב ושלה:

זְכֹר אֶת אַבָּא, זְכֹר אוֹתוֹ, יַלְדּוֹן.
הוּא בוַדַּאי עַכְשָׁו בְּטִלְטוּלֵי הַדֶּרֶךְ,
הוּא, אוּלַי, עַכְשָׁו עָצוּב, וּלְבַדּוֹ
אַךְ יוֹדֵעַ הוּא אוֹתוֹ אֲנִי זוֹכֶרֶת,
אַךְ יֵדַע – זוֹכֵר אוֹתוֹ יַלְדּוֹ.

השיר נכתב עבור להקת 'מעין זה', הלהקה העברית הצבאית של הצבא הבריטי שכבר עסקנו בה ברשימה קודמת, והולחן על ידי מרדכי זעירא שהיה חבר בלהקה. לאה סיטין, סולנית הלהקה, היא ששרה אותו לראשונה. הנה הוא כאן בביצוע בתה, נורית גלרון, באותו כנס מפורסם לכבוד חמישים שנות התנדבות היישוב במלחמת העולם השנייה, שהתקיים בתל אביב בשנת 1993.

אלה המילים של השיר:

באתר זמרשת אפשר לשמוע ביצועים יפים נוספים של שיר זה:

• חבורת שהם עם הסולנית רעיה פירסט

• יונית שקד-גולן

גדעון טיקוצקי, חוקר שירת לאה גולדברג, סייע לנו לשפוך מעט אור על השיר הקסום הזה, ותודה לו מקרב לב.

ככל הנראה, השיר נדפס לראשונה ב'אשדות', כתב העת של קיבוץ אשדות יעקב, ומשם התגלגל ל'דבר' ונדפס בעילום שם ב-8 במאי 1946, תחת הכותרת 'הוא יבוא'. בראש השיר נכתב כך:

הגיע לידינו שיר שנמצא בידי החי"ל אי-שם באירופה. מפאת הביטוי החזק שניתן בשיר זה על חוויות האם והילד – שנשארו בבית – הננו מפרסמים אותו.

החי"ל - חיִיל יהודי לוחם - היה שמה של הבריגדה היהודית, שנוסדה ב-1944.

נוסח השיר ב'דבר' שונה מן השיר שהובא למעלה על פי מה שנדפס באוסף שיריו של המלחין מרדכי זעירא (מרדכי זעירא: 111 שירים, מרכז לתרבות ולחינוך, 1960, עמ' 140). בעיקר נוסף בו בית שלם:

השנים חולפות, הבן גדל בינתים,

גידלתיו לשנינו, לשמחת עתיד,
– לו ראית: יש לילד זוג עיניים
האומרות לי: 'את חכי תמיד'
'את חכי ביום, את חכי בערב
באישון הליל, המתיני לשובו.
הוא יבוא עייף מטלטולי הדרך,
אבל אין ספק שהוא יבוא'.

בעזבונה של לאה גולדברג במכון 'גנזים' שמורה טיוטה של השיר בכתב יד (כ-7463), שבוודאות אינו כתב ידה, וזהו נוסח שלישי של השיר. באדיבות מכון 'גנזים' ועו"ד יאיר לנדאו, הממונה על עזבונה של לאה גולדברג, אנו מביאים סריקה של כתב היד:

איך הגיע שירה של לאה גולדברג לביטאון של קיבוץ אשדות יעקב אין אנו יודעים, אך ניתן לשער שמתנדב בבריגדה, חבר הקיבוץ, הוא ששיתף את משפחתו בארץ בשיר האהוב עליו ועל חבריו לנשק, ומישהו מבני משפחתו מיהר לשתף את שאר חברי המשק בשיר שהיה אז אקטואלי מאוד.

לאה גולדברג לא כינסה את השיר בספרי שירתה. כמו אלתרמן, אף היא הפרידה בקפדנות בין כתיבתה 'הקלה' (הפזמונים שאותם כתבה לתיאטראות 'המטאטא', 'כל הרוחות', ועוד) לבין שירתה הלירית. גם לאחר מותה לא נכלל השיר באוספי שירתה (אף שבחלקם ניתן מקום לפזמוניה; למשל בספר שערך דודו ברק, 'את תלכי בשדה', ספרית פועלים, 1989) – אולי משום שהמהדירים פקפקו בייחוסו של השיר אליה, שכן בפרסום ב'דבר' נכתב כי השיר 'נמצא בידי החי"ל אי שם באירופה'.

עד כמה הצליח שיר זה לנגוע בנימים עדינים ובמציאות של אותם ימים יכולנו להיווכח לאחרונה מסיפורו של  אורי שמריה מקיבוץ אפק. אביו של אורי, שמריהו ויינשטיין, היה מתנדב ארץ ישראלי ששירת בקומנדו 51 הבריטי, נפל כגיבור בקרב בשנת 1941 ונקבר באריתריאה. סיפורו של אורי – שרק לפני שנה, בגיל 76, עלה לקברו של אביו בפעם הראשונה – מזכיר מאוד את החוויה שצוירה בשיר 'שנינו מחכים'. אורי ויינשטיין האמיתי היה אז ילד בן שש בתל אביב ואת אביו כלל לא הכיר...

את סיפורו הנוגע ללב אפשר לקרוא ברשימה של ארנון לפיד או לשמוע בריאיונות לרדיו:

כאן בריאיון לרדיו ללא הפסקה FM103

כאן בריאיון לליאת רגב ברשת ב' (23 בספטמבר 2011). בסוף הריאיון (בערך בדקה 09:00) ניצל ארז, בנו של אורי, את ההזדמנות וקרא את השיר 'שנינו מחכים'...

אורי שמריה אף בחר לחתום את הספר שכתב לזכר אביו (יצא לאור לאחרונה בהוצאת המשפחה) בשיר זה של לאה גולדברג. מתבקש כמובן לזהות את אורי שמריה עם 'אורי' של השיר, אך ככל הנראה אין לכך בסיס ואין כל סיבה להניח שלאה גולדברג בכלל ידעה על סיפורה של משפחה זו. גדעון טיקוצקי שוחח עם אורי שמריה, שאישר כי אין קשר בין סיפורו לבין שירה של גולדברג ורק מקרה הוא ששני הילדים – האמיתי והבדוי – נקראים אורי. אך גם אם הוא אינו קשור, הרי יכול היה להיות קשור, והלא זו גדולתה של ספרות יפה ושל שירה יפה.

שמריהו ויינשטיין במדי הצבא הבריטי (מתוך אלבום המשפחה)

בעיתון 'דבר' (7 באפריל 1941) דווח על נפילתו ההרואית בקרב של שמריהו ויינשטיין. משאלתו האחרונה, כפי שכתבו חבריו לאחִיו שבקיבוץ רמת רחל – 'רצונו היה שתגיד אחריו "קדיש" וגם תשתדל שאורי ילמד ויגיד "קדיש"'– מזכירה את השיר המקורי ביידיש 'מכתב לאמא', שבו עסקנו כאן. ואילו הרצון הבוער לנקמה – 'נוסיף ללחום וננקום על אף הסכנה' –  מזכיר את השיר 'מכתב מאבא' של ש' פרידמן ושלמה דרורי, שגם בו עסקנו ברשימה קודמת.

ב. משהו על השם אורי

מדוע בחרה לאה גולדברג דווקא בשם אורי?

התשובה המתבקשת היא כמובן השפעת שירה הידוע של רחל 'עֲקָרָה' (אוּרִי אֶקְרָא לוֹ, אוּרִי שֶׁלִּי! / רַךְ וְצָלוּל הוּא הַשֵּׁם הַקָּצָר), שנכתב בשנת 1928. אכן, השם 'אורי' חביב היה על לאה גולדברג, כמו גם על רבים מבני היישוב בשנות השלושים והארבעים, שראו בו שם טיפוסי לצבר, ובעיקר לדמות המדריך והמפקד (ראו: עוז אלמוג, הצבר – דיוקן, 1998, עמ' 149).

לאה גולדברג העניקה שם זה לדמויות ילדים רבות ביצירתה. החל באורי מהבית הכחול בספר 'ידידי מרחוב ארנון' (1943), עבור באורי כדורי, הגיבור הלא-יוצלח של רצועות הקומיקס שפרסמה ב'דבר לילדים' בשנים ההן עם הצייר אריה נבון, וכלה בגיבור קומיקס אחר שלה ושל נבון – אורי מורי (על אריה נבון ועל אורי מורי ואורי כדורי כתב באריכות אלי אשד).

על השם אורי ותפוצתו בשנות השלושים והארבעים כתב דן אלמגור בשנה שעברה בכתב העת האי-מיילי חדשות בן עזר, מס' 513 ('שני בנים לו היו לי – אורי ודן', 28 בינואר 2011), הנה קטע מתוכו בתיקונים קלים:

בשנת תרפ"ח (1928) – שהפזמונאי קדיש-יהודה סילמן העדיף לכנותה גם בראשי התיבות תפר"ח – כתבה המשוררת רחל, בת ה-39, את שירה הידוע 'עקרה' ('בן לוּ היה לי'), שהופיע בספר שיריה השני. השיר מוכר גם כיום,  במידה רבה בזכות הלחנים שחיברו לו יהודה שרת, איש יגור, הזמרת אחינועם ניני (יחד עם גיל דור), המלחין יוסי מוסטקי ואחרים.

'בן לו היה לי,' כתבה המשוררת הבודדה והערירית, 'אורי אקרא לו, אורי שלי.' ונראה כי השיר הקצר הזה אחראי לכך שהשם הפרטי אורי הפך מיד לאחד משני השמות הפרטיים לבנים הפופולריים ביותר בעשור שבא בעקבות פרסום השיר.

בשנת 1931, שנת מותה של רחל, טבע העתונאי אורי קיסרי (הוא שמואל קייזרמן, בוגר גימנסיה 'הרצליה') בעיתון 'דואר היום' של איתמר בן אב"י את המושג 'צברים', ברשימתו 'אנו, עלי הצבר'. הרשימה קבלה על כך שילידי הארץ (50 שנה אחרי תחילת העלייה הראשונה!) מקופחים. המושג 'צברים' תפש מיד, ותוך שנה-שנתיים נכתבו כמה שירים על הצברים, והופק אפילו סרט עלילתי בשם 'צבר', שביים היהודי-הפולני אלכסנדר פורד (ושיחקה בו חנה רובינא, במכנסי חלוצה קצרים).

השם אורי היה אמנם קיים כבר בעברית ('בצלאל בן אורי', מעצב הכלי למשכן, שעל שמו נקרא ביה"ס 'בצלאל'), אוריאל ד'אקוסטא, הצדיק החסידי אורי מסטרליסק ועוד. גם בסביבתה הקרובה של רחל היו כמה גברים בשם זה: י"ח ברנר קרא לבכורו אורי, על שמו של חברו הטוב, הסופר אורי ניסן גנסין, וכן כינה ברומנים האוטוביוגרפיים שלו – 'מסביב לנקודה' ו'בחורף' – את מדריכו הכריזמטי, שהתאבד, בשם 'אוריאל דוידובסקי'. אוריאל הלפרין היה שמו האמיתי של המשורר יונתן רטוש, יליד ורשה 1909, בנו של ה'גנן' העברי יחיאל הלפרין, שכתב לגני הילדים שלו שירים כ'נומי נומי, ילדתי' ו'גשם גשם משמיים'. ובין הגברים ששמם הוזכר בין אוהביה-אהוביה של רחל היה אורי צבי גרינברג וברל כצנלסון (שבין כינוייו, בצד 'בארי', היה גם הכינוי 'אורי').

אך אין ספק שהשיר 'עקרה' הוא שגרם לכך, שהשם 'אורי' הפך לאחד השמות האופייניים ביותר לדור הצברים הראשון (בעצם, דור לוחמי תש"ח). אורי מילשטיין, בן אחותה של רחל, שושנה, והביוגרף שלה, הוא יליד 1935. גיבורי העמוד האחרון של ה'קומיקס' המחורזים שהופיעו אז מדי שבוע ב'דבר לילדים' (לחרוזי לאה גולדברג ואיורי אריה נבון) היו 'אורי מורי' ו'אורי כדורי'. לא במקרה העניק משה שמיר לגיבור הרומאן התש"חי שלו, 'הוא הלך בשדות' (שהוקדש לאחיו, אלי, שנפל במלחמה) את השם 'אורי' ('אורי נולד מן הים'. ושם חברתו, ניצולת השואה: 'מיקה'). בין שירי הזיכרון של תש"ח היה השיר של רפאל קלצ'קין 'עוד נזכורה, אורי, תכלת השמיים'. שני האחים מאשדות יעקב שנפלו במלחמת השחרור ועל שמם נקרא בית התרבות שם היו רמי ואורי נחושתן. אחד מלוחמי 'שועלי שמשון', מחבר המלים לשירה על יחידת הג'יפים ('ארבעה ארבעה על הג'יפ הדוהר', לחן: מרדכי זעירא) היה צעיר יליד גרמניה, שהגיע ארצה לפני מלחמת העולם השנייה והחליף את שמו מהלמוט לא לדן, אלא ל'אורי' – העיתונאי והעורך אורי אבנרי, שקנה בתחילת שנות החמישים את העיתון 'העולם הזה' מידי העתונאי והעורך אורי שמואל קיסרי-קייזרמן. בין העיתונאים הצעירים שהחלו דרכם אצלו במחצית שנות החמישים היה עתונאי, ששילב את שני השמות: אורי דן.

גם הבמאי אורי זוהר היה יליד 1935. ואזכיר גם את כפר אוריה (שנכבש במלחמת השחרור), הפסיכולוג אוריאל עקביא (יליד שנות העשרים), חוקר התנ"ך פרופ' אוריאל סימון, המלחין אוריה בוסקוביץ (מלחין 'דודו'), סופר הילדים וחוקר ספרות הילדים אוריאל אופק ועוד.

רחל, עקרה (1928). בכתב היד המקורי נקרא השיר בשם 'אִמָהִי' (ארכיון מפלגת העבודה)

לסיום, הנה כמה ביצועים יפים של השיר 'עקרה'.

נתחיל בדורית ראובני, מלווה בגיטרה של חנן יובל, שרה בלחנו של יהודה שרת (מתוך 'שרתי לך ארצי'):



כאן חוה אלברשטיין שרה בלחנה של דרורה חבקין:

וכאן אחינועם ניני שרה בלחן שהיא עצמה חיברה: