יום שני, 14 במאי 2012

גלגוליו של מכתב (ד): 'מאבא קבלו נא אגרת'

בְּאֹמֶץ לִקְרַאת נִצָּחוֹן

רשימות נוספות בסדרה

מאת דן אלמגור ודוד אסף

בשנת 2008 הקליטה 'חבורת שהם' (גם אני חשבתי בהתחלה שהם מן היישוב שוהם... אז לא! השם שהם הוא לזכרו של ד"ר חיים שהם [1994-1935]  בן קיבוץ גבת, לוחם בשייטת 13 ורופא, שאהב לנגן ולשיר את השירים של פעם), תקליטור נהדר בשם 'הגדודנים', שהוקדש לשירי החי"ל וכלל מתנדבי היישוב. בין השירים נכללו גם 'מכתב מאמא' של אלתרמן ופרשקו ו'מכתב מבן לאמא' של אמציה עמרמי, שבהם עסקנו ברשימות הקודמות.

הפעם בחרנו להביא גאולה לעולם ולהבליט דווקא שיר שכוח ויפהפה אחר, שגם הוא עוסק במכתבים: 'מכתב מאבא'.

הנה קודם כל השיר בפי חבורת שהם בתיבת הנגינה שלפנינו. הסולן הוא גיורא רוס:



וכך נדפס שיר זה בספרה של נתיבה בן-יהודה, אוטוביוגרפיה בשיר ובזמר, עמ' 146:


נתיבה עשתה טעות כפולה כשציינה שהשיר הולחן על ידי י' בן-יוסף. כוונתה היתה מן הסתם למלחין צבי בן-יוסף ('הורה נהלל', 'כל הדרכים מובילות לרומא', 'הולכים בלילה'), שנפל ב-12 במאי 1948 בקרבות גוש עציון, בדיוק לפני שישים וארבע שנים.

אלא שלא בן-יוסף היה זה שהלחין את השיר אלא ידידו וחברו ללהקת 'מעין זה'שלמה דרורי-דויטשר (נפטר ב-2010), המוכר לנו בזכות הלחן שחיבר לשיר הרוסי המפורסם 'את חכי לי ואחזור' בתרגומו של אברהם שלונסקי. דרורי עצמו העיד על כך בפני מוטקה שָׁלֵף, המנהל המוסיקלי של חבורת שהם, ולדבריו היה זה כשנה לאחר שהלחין 'את חכי לי ואחזור', דהיינו בשנת 1942.

סיפר לנו מוטקה:
בעת הכנת תקליטור 'הגדודנים' וההקלטות שביצענו בביתו של דרורי בערד, דיברתי אתו על השיר 'מכתב מאבא', משום שבניירות התווים שהגיעו אלי היה רשום בעותק אחד ששמו של המלחין אינו ידוע, ובשני היה רשום: צבי בן-יוסף. דרורי תיקן ואמר לי שאת הלחן הוא עצמו חיבר, אבל מכיוון שלא ידע לכתוב תווים ביקש מבן-יוסף לרשום את תווי הלחן כפי שהוא שר לו. מכאן נבעה הטעות בתווים כי כתב היד של רישום התווים אכן דומה מאד לכתבי התווים האחרים של בן-יוסף. כך עשה דרורי גם ב'את חכי לי ואחזור', כאשר שר את הלחן ובן-יוסף, שהיה אתו באוהל במחנה בסרפנד (צריפין של היום) רשם בכתב ידו את תווי הלחן.
אך מי כתב את המילים? מי הוא ש' פרידמן?

באתר 'זמרשת' זוהה אדם זה עם שמואל פרידמן, יליד 1916, וזו פיסת המידע היחידה שמצאנו עליו. לעומת זאת, לדברי מוטקה שלף, סיפר לו דרורי כי מחבר המילים אינו אלא שחקן התיאטרון שרגא פרידמן:
הוספתי ושאלתי את דרורי: 'ומי חיבר את המלים?' ( על התווים לא היה רשום כלל שם המחבר), ואז אמר לי דרורי: 'שרגא פרידמן'.
הוספתי ושאלתי: 'הוא היה בלהקה שלכם בבריגדה?' ודרורי ענה: 'תקופה קצרה מאד'.
קשה לקבל זיהוי זה. שרגא פרידמן היה אז בן 24 בסך הכל, ולדברי דן אלמגור, שהכיר אותו היטב, פשפש בכל ניירותיו וגם ערך יחד עם עמיקם גורביץ ספר לזכרו (מסך אחרון, הוצאת עמיקם, תשל"ג), אין זה סביר שהוא המחבר. שרגא פרידמן אף פעם לא היה בלהקת 'מעין זה', גם לא זמן קצר.

נחומי הרציון סיפר לנו על מחבר אחר ושמו יוסף פרידמן, שחיבר באותן שנים כמה שירי חיילים, וביניהם גם את השיר הזה. בלקט שירי חיילים ששירתו בחזית צפון אפריקה (בנגזי, טוברוק וכדומה), שראה אור ביום א' בחשוון תש"ד (1943), נדפס השיר תחת הכותרת 'איגרת' וצוין שחובר בנובמבר 1941!

אך גם על פרידמן זה לא הצלחנו למצוא מידע של ממש, והדעת נותנת שאין זה אלא בלבול וה'יוסף' של 'צבי בן-יוסף' השתרבב לתוך ה'פרידמן' המסתורי.

אם יש קוראים שיכולים לשפוך אור על חידת זהותו של פרידמן  נשמח להביא את דבריהם ולפתור את התעלומה.

להקת 'מעין זה'. שני מימין: מפקד הלהקה אליהו גולדנברג; שלישית מימין: חנה מרון ומעליה מרדכי זעירא; שנייה משמאל: לאה סיטין (הצילום מתוך 'זמרשת')

כך או כך, שיר זה מספר על חייל ארץ ישראלי מתל אביב ('הבית על חוף ים של העיר העברית'), שהוא גם בעל וגם אבא לבן קטן. זהו שיר על געגועים, אך גם על אומץ לב ואמונה בצדקת הדרך. החייל יודע שהוא עומד לצאת לקרב שאולי לא ישוב ממנו ובדמיונו הוא רואה את בנוֹ נוקם את דמו ומשתתף גם הוא בנצחון על האויב.

מֵאַבָּא קַבְּלוּ נָא אִגֶּרֶת,
אִמָּא וּבֵן יְקָרִים –
אֲנִי פֹּה נִצָּב בַּמִּשְׁמֶרֶת,
גַּעְגּוּעַי אֲלֵיכֶם כֹּה רַבִּים.‏

יָרֵחַ מִלֵּא לִי הַלַּיִל,
שָׁלוֹם מִשְּׁנֵיכֶם פֹּה הוֹרִיד.
בַּחֲלוֹם כְּבָר רָאִיתִי הַבַּיִת
עַל חוֹף יָם שֶׁל הָעִיר הָעִבְרִית.

וְאִם גַּם כַּדּוּר יְפַלְּחֵנִי,
שִׁיר הַקְּרָב בְּנָפְלִי עוֹד יָרֹן.
הַבֵּן אָז יֵצֵא מוּל אוֹיְבֵנוּ
בְּאֹמֶץ לִקְרַאת נִצָּחוֹן.

מאבא קבלו נא איגרת
‏אמא ובן יקרים-
אני פה ניצב במשמרת
‏געגועי אליכם כה רבים.‏
אני פה ניצב במשמרת
‏געגועי אליכם כה רבים.‏

ירח מילא לי הליל
שלום משניכם פה הוריד,
בחלום כבר ראיתי הבית
על חוף ים העיר העברית.
בחלום כבר ראיתי הבית
על חוף ים העיר העברית.

‏ואם גם כדור יפלחני
‏שיר הקרב בנופלי עוד ירון ,
הבן אז יצא מול אויבנו
באומץ לקראת ניצחון.
הבן אז יצא מול אויבנו
באומץ לקראת ניצחון
באתר זמרשת הובא נוסח נוסף, שונה מעט, שמצא אליהו הכהן, ובו הודגש עוד יותר מוטיב הנקמה:

נא איגרת
‏אמא ובן יקרים-
אני פה ניצב במשמרת
‏געגועי אליכם כה רבים.‏
אני פה ניצב במשמרת
‏געגועי אליכם כה רבים.‏

ירח מילא לי הליל
שלום משניכם פה הוריד,
בחלום כבר ראיתי הבית
על חוף ים העיר העברית.
בחלום כבר ראיתי הבית
על חוף ים העיר העברית.

‏ואם גם כדור יפלחני
‏שיר הקרב בנופלי עוד ירון ,
הבן אז יצא מול אויבנו
באומץ לקראת ניצחון.
הבן אז יצא מול אויבנו
באומץ לקראת ניצחון
[בית ראשון זהה]

יָרֵחַ מִלֵּל לִי הַלַּיְלָה
שָׁלוֹם מִשְּׁנֵיכֶם פֹּה הוֹרִיד
בַּדִּמְיוֹן כְּבָר רָאִיתִי הַבַּיִת
עַל חוֹף יָם הָעִיר הָעִבְרִית.

אוּלָם סוֹד מְצַעֵר הוּא גִּלָּה לִי
כִּי עָלַי רַב נָזְלוּ דְּמָעוֹת.
הִתְפַּלַּלְתִּי וְאַף גַּם דָּרַשְׁתִּי
חַזְּקֵנִי נָא אֵל נְקָמוֹת.

וְאִם גַּם כַּדּוּר יְפַלְּחֵנִי
בְּנָפְלִי שִׁיר קְרָב עוֹד יָרֹן
הַבֵּן אָז יֵצֵא מוּל אוֹיְבֵנוּ
בְּאֹמֶץ לִקְרַאת נִצָּחוֹן

חַזְּקוּ נָא יָדַי וְאִמְצוּ נָא
מַלְּאוּ תִּקְווֹתַי מְלוֹא הָעֹז...
[בית ראשון זהה]

ירח מילל לי הלילה
שלום משניכם פה הוריד
בדמיון כבר ראיתי הבית
על חוף ים העיר העברית.

אולם סוד מצער הוא גילה לי
כי עליי רב נזלו דמעות.
התפללתי ואף גם דרשתי
חזקני נא אל נקמות.

ואם גם כדור יפלחני
בנופלי שיר קרב עוד ירון
הבן אז יצא מול אויבנו
באומץ לקראת ניצחון

חזקו נא ידיי ואמצו נא
מלאו תקוותיי מלוא העוז...
[המשך יבוא...]

תגובה 1:

  1. בהיותי כבן 11 - זכיתי בפרס בתחרות של זמרים-צעירים, שערך שבועון "קולנוע", באולם "אוהל+שם"
    בתל-אביב. השיר אותו ביצעתי בתחרות היה שיר זה -
    "אגרת מאבא". עקיבא נוף

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול – זהו.

מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.

תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.