יום שישי, 10 בספטמבר 2021

קֶשֶׁר לָאֶחָד: בעקבות קשישה ירושלמית מסתורית


מאת איל דודסון

כשסיפרתי לאבי על ספרו של חיים באר קשר לאחד (עם עובד, תשע"ז), ועל המלצתי החמה לקרוא אותו, הוא הגיב: 'כמה משונה. אני זוכר שהייתה בירושלים משוגעת אחת, שהסתובבה בשכונת רחביה והייתה צועקת ברחוב "קשר לאחד". זה שם של ספר?'

– 'כן, אבא', עניתי לו, 'והוא מספר בדיוק על המשוגעת הזו'...

חיים באר אכן סיפר על המשוגעת הזו, כפי שנשתמרה בזיכרונות ילדותו מירושלים של המחצית הראשונה של שנות החמישים:

    [...]
קשר לאחד, עמ' 33-31

אינני יכול להסביר מדוע, אבל משהו בדמותה ההזויה של המטורפת הזקנה הקסים אותי. סקרנותי הביאה אותי להתקשר לחיים באר, שהוא אמנם סופר נודע אבל גם מכר משפחתי ותיק.

חיים באר, 2018 (צילום: דוד אסף)


– 'האם ידוע לך מי הייתה גברת "קשר לאחד"?', שאלתי אותו לא מכבר. 

– 'בהחלט', ענה באר. 'האישה המסתורית והקסומה הייתה ז'אן נויבורגר, ששמה העברי היה חנה. היא ובעלה היו בני עדת הייקים של רחביה. היא התגוררה ברחוב עזה 18. לא רציתי לפרט זאת בספרי, כדי לא לפגוע בבני משפחתה. הפרופסור בעל השם, בן משפחתה, הוא המתמטיקאי אברהם הלוי פרנקל (1965-1891), שהיה רקטור האוניברסיטה העברית וחתן פרס ישראל'.

פרופסור אברהם הלוי פרנקל (ויקיפדיה)

בין כך ובין כך שלף באר מארכיונו דפים עם מילות הגיונותיה, שיריה ופזמוניה של 'האישה המסתורית והקסומה', שאותם הציעה לעוברים ולשבים:

את שיריה, שלמראית עין נראים כגיבוב מבולבל של חזיונות אפוקליפטיים כמו-משיחיים, הדפיסה גברת נויבורגר על גבי גלויות וחילקה לכל דורש. על טיבן של הגלויות הללו סיפר חיים באר:

קשר לאחד, עמ' 31

והנה הגלויה:

ובאר ממשיך ומספר כיצד הגיעה גלויה זו לידיו:

[...]

קשר לאחד, עמ' 32-31

בארכיונו של חיים באר שמורים עוד כמה מסמכים פרי עטה של גברת 'קשר לאחד':

וכאן 'המנון' שהכינה ב-1954 והקדישה אותו לנשיא המדינה יצחק בן צבי ולרעייתו רחל ינאית. מחתימתה מתברר כי הייתה בת למשפחת אופנבכר:

כשהתחלתי לחפש מידע נוסף על האישה 'רבת ההשראה וטרופת הנפש' הזו, התברר לי שדמותה השתמרה גם בזיכרונותיהם של סופרים נוספים שגרו באותן שנים בירושלים. כך למשל, המשורר יעקב אורלנד זכר אותה יחד עם שאר טרופי הדעת שהסתובבו בעיר בסוף שנות השלושים. 

בשיר 'אליעז', שהוקדש לידידו המשורר רפאל אליעז, תיאר אורלנד אשה גרומה, לובשת בגדים שחורים, שהחזיקה בידיה פקעות חוטי צמר וקראה לעוברים ושבים 'הַקֶּשֶׁר לָאֶחָד':

יעקב אורלנד, עיר האובות, עקד, 1978, עמ' 139

פרופסור עמיה ליבליך, שנולדה בירושלים בשנת 1939, זכרה גם היא את 'קשר לאחד' מילדותה. אמנם היא לא זכרה את לבושה צבעוני או שחור, אבל זכרה בהחלט את השירים שנהגה למלמל:

עמיה ליבליך, 'אחרית דבר', דורית ויסמן (עורכת), נפש: אנתולוגיה, כרמל, 2019, עמ' 296-295

בהמשך הוסיפה ליבליך וסיפרה: 'ואני שמעתי בימי הירושלמים  שהייתה אחותו של פרופסור פרנקל, המתמטיקאי הידוע. יתכן; מילים מתחומי המדע היו חלק מהלקסיקון האישי שלה' (עמ' 297). היא לא הייתה היחידה שחשבה כך. גם האמנית הירושלמית כלילה בן-עמרם סגרי זכרה את 'שלמה ושולמית', וגם היא שיערה כי הייתה אחותו של פרופסור פרנקל. זו טעות. השניים היו קרובים, אך לא אח ואחות:

יהודה עצבה, מאאתיים סיפורים ירושלמיים, צבעונים, 2007, עמ' 113

את שיריה המיוחדים של הקשישה המטורפת זכר גם עמוס עוז בספרו ארצות התן (עם עובד, 1976, עמ' 124):

במעלה רחוב אבן-עזרא נטפלה להם אשה זקנה אחת, לבושה כמעט בהידור: 
יש קשר אישי בין כל העולם. האלוהים כועס והבן-אדם לא תופס. פשר אחד לכל המעשים, מעשים יפים ומעשים גסים. ההולכים בחושך עוד יראו אור גדול. לא מחר – דווקא אתמול. הגרזן הוא חם והסכין הוא חד. לכל העולם יש פשר אחד'. 
[...] בירושלים נהגו לקרוא לזקנה ההדורה בשם 'פשר אחד'. היה לה קול באס וכן מבטא גרמני. מרחוק בירכה המשוגעת של רחביה את שני ההולכים: 'ברכת הרקיע מלמעלה, ומלמַטה ברכת המים, מדיסלדורף ועד ירושלים, פשר אחד יש לכל המעשים, גם אם בונים וגם אם הורסים. שלום והצלחה וגם גאולה שלמה לכם ולכל הנרדפים והסובלים. שלום שלום לקרוב ולרחוק'.

מדוע שינה עמוס עוז את 'קשר לאחד' ל'פשר אחד'? חיים באר הציע שאולי עשה כן כדי לעמעם את זהותה ולהימנע מפגיעה בבני משפחתה.

– 'מדוע היה לך כל כך חשוב לספר עליה?', שאלתי בהזדמנות אחרת את חיים באר.

– 'היא הייתה מאוד מוכרת. כל מי שהלך ברחובות העיר הכיר אותה', ענה. ולאחר הרהור הוסיף: 'פרופסור אברהם יעקב בְּרָוֶר אמר פעם, שירושלים היא הצנטרום של האקס-צנטרום, כלומר המרכז של כל אלה שמרוחקים ממרכז. במובן זה, גברת "קשר לאחד" ייצגה במשהו את ירושלים של ילדותי'.

דוד אסף, עורך הבלוג, הפנה את תשומת לבי לעוד גלגול ביזארי שקשור בגברת 'קשר לאחד'. מתברר שבנה גוטפריד התגלגל לניו יורק כבר בשנות הארבעים והיה פעיל ב'נטורי קרתא' (ראו דבר17 בדצמבר 1952). הוא הקים ארגון אנטי-ציוני בשם 'ידידי ירושלים' וארגן הפגנות ליד בנין האו"ם. ב-1976 הוא אף השתתף בכנס שנערך בטריפולי שבלוב ונאם שם. 

אכן משפחה שכזאת...

דיווח של העיתונאי נח זבולוני, מעריב, 9 באוגוסט 1976

ולסיום, אנקדוטה משעשעת: תמונתה של 'קשר לאחד', לבושת שחורים ובידה דגלון ועליו כתוב 'קשר לאחד', נשמרה בארכיון תצלומיו של הצלם הירושלמי הוותיק ראובן מילון (קוראי הבלוג הכירוהו לאחרונה מרשימתו של אליהו הכהן, 'וְיָדַעְתָּ, הַבָּחוּר, הַמִּשְׁלָט הַזֶּה אָרוּר: השיר האחרון של צבי בן-יוסף', 23 באפריל 2021, שכן מילון היה עם בן יוסף בקרבות גוש עציון בתש"ח).

 הנה התמונה: 

התקשרתי לראובן מילון כדי לבקש את רשותו להציג את התמונה. מילון פרץ בצחוק גדול וסיפר: 

הכרתי את 'קשר לאחד', ואני זוכר היטב אותה, את שיריה ואת חוטיה. אבל הגברת בתמונה איננה 'קשר לאחד'. זהו מר ברונשטיין, מנהל בית הספר לאמנויות בצלאל, שבו למדתי, שבפורים התחפש ל'קשר לאחד'. זו הייתה התחפושת המוצלחת ביותר באותה שנה...

'מר ברונשטיין', שניהל את 'בצלאל החדש' בין השנים 1952-1940, היה לא אחר ממי שיתפרסם לימים כצייר מרדכי ארדון

והוסיף דוד אסף:

מה הייתה אחריתה של חנה נויבורגר, היא 'שולמית', היא 'קשר לאחד'?

מתברר שנפטרה בי"ג באלול תשט"ז (20 באוגוסט 1956) והיא בת 72.

הארץ, 21 באוגוסט 1956

העיתונאי הירושלמי ופעיל השלום גבריאל שטרן ערך לה רשימת הספד מעניינת, ולא התעלם מהעובדה המשונה שמכל המקומות בעולם מתה 'שולמית' ונקברה 'משום מה דווקא בתל אביב'... 

על המשמר, 3 בספטמבר 1956

ואכן, באופן תמוה, אם כי לא בלתי צפוי, בי"ג באלול תשט"ז (20 באוגוסט 1956) נקברה חנה נויבורגר לבית אופנבכר בבית העלמין קרית שאול בתל אביב ושם מקום מנוחתה עד עצם היום הזה.

Gravez

תודה לחיים באר על עזרתו ועל השיתוף הנדיב באוצרות ארכיונו

______________________________

ד"ר איל דודסון עוסק במחקר ירושלים ומלמד במכללת הרצוג ובמכללת אורות ישראל


בעלי התוספות

כתב לי עודד פלוס, ספרן הספרייה היהודית בציריך:
כבר לפני כמה שנים נתקלתי בשיר שהתפרסם ב-31 במארס 1938, במדור הילדים של ה-Israelit (עיתון יהודי בשפה הגרמנית שיצא בפרנקפורט). הוא מופיע תחת שמה המקורי של 'קשר לאחד' Jeanne Neuburger. כמובן שאיני יכול להיות בטוח שזו אותה אחת, אך ההספד של גבריאל שטרן, שמציין שהיא ממינכן, עושה את זה לסביר מאוד. השיר, בניגוד לרושם שנוצר לה כאן בארץ, הוא חביב וילדותי, ואולי מוכיח שלפני המלחמה היא הייתה טיפוס שונה.


יואל שֶׁר זכר גם הוא את 'קשר לאחד' ושלח לי צילום שני צדדיה של גלויה שקיבל ממנה ושאותה שמר (לא כל יום רואים אשה מצלצלת בטלפון למשיח!).


36 תגובות:

  1. אברהם הלוי פרנקל הוא אכן חתן פרס ישראל, אבל לציין רק זאת לשם המחשת גדולתו זה לגמד את דמותו, גם בימים שלפרס ישראל עוד היה ערך, ובוודאי בימים שבהם הפרס נלקח בשבי בידי נבל לשם הוכחת הפטריוטיות שלו. אתקן את המעוות: אברהם הלוי פרנקל הוא ממניחי היסודות לתורת הקבוצות האקסיומטית, פריצת דרך בולטת במתמטיקה של תחילת המאה העשרים. על שמו קרויה מערכת "אקסיומות צרמלו-פרנקל". כך הוא מוכר למי שלא שמע מעולם על פרס ישראל, וכך ראוי לזכור אותו.

    השבמחק
  2. בשנה הבאה ינתן פרס ישראל לשירה איסקוה

    השבמחק
    תשובות
    1. התפלאתי שאיסקוב לא נבחרה לנשיאות... או חפחות היתה מועמדת...

      מחק
  3. והנה שני אזכורים ל"קשר לאחד", של אהוד בנאי ושל הסופרת הדסה אשדות
    https://www.ehudbanai.co.il/he/133/242

    השבמחק
  4. רשימה יפהפייה. רק בעל הבלוג יודע מדוע חלק מהמגיבים אינם מסוגלים להתנסח כבני אדם ובכל מקום חייבים לשפוך את הרעל שלהם. האם עד כדי כך גובר המרמור בחוצותינו?

    השבמחק
  5. לא הכרתי ולא זכור לי שאי פעם ראיתי את הגברת המדוברת. האם כל התיאורים של הכותבים השונים, אינם מתארים למעשה 'סינדרום ירושלים'?

    השבמחק
    תשובות
    1. כילדה ירושלמית בשנות ה 50 , תלמידת בית הכרם אני זוכרת אותה היטב גם בשכונה זו, עם אנטנה בידה : קשר לאחד… פחדנו והוקסמנו כאחד. לא סינדרום !!

      מחק
  6. "קשר לאחד": נראה לנו המונומנט הירושלמי כמבושיו הרכים של ילד אוריינטלי קטן - ספר שיככב בקבוצה שלנו - ממליץ לפני שקראתי אותו !!
    חיים באר כתב תמהיל ספרותי מרתק של עיר שהיא מיקרוקוסמוס גשמי ורוחני. כך שואב הקורא מן ההשכלה והכישרון הסיפורי של באר, ומשוטט בעקבותיו ברחובות ירושלים ובסימטאותיה ולומד להכיר אותה
    קשר לאחד: מסעות, בתים ואנשים בירושלים, מאת חיים באר, עם עובד, 2017, 512 עמודים סיקור של דוד קרויאנקר
    "..ספרו החדש של חיים באר, "קשר לאחד: מסעות, בתים ואנשים בירושלים", הוא תמהיל ספרותי המתאר עיר שהיא מיקרוקוסמוס גשמי ורוחני שמתלכדים בו קדושה, חולין, אמונות, זיכרונות וגעגועים לעבר, כמו גם תסכולים, התפעלויות ואובדנים. שמו המוזר לכאורה של הספר, "קשר לאחד", מאזכר את הכינוי של גברת תמהונית שלקתה בסממנים הגרוטסקיים של סינדרום ירושלים, וסבבה בשנות החמישים והשישים של המאה העשרים ברחובות רחביה ומרכז העיר כשהיא קושרת בפיוטיה הקולניים בלחן "יונתן הקטן", בין השמים לארץ ובין הרוחני לגשמי, במטרה למנוע את פירוק ירושלים והיקום כולו לרסיסים קטנים..."
    "...במסגרת הסיפורים האורבניים שבספר שופך המחבר אור על כמה אנקדוטות אורבניות מעניינות שאינן ידועות לרבים. כך משווה באר שני סמלים פאליים מתחום האדריכלות: את גובה מגדל ימק"א, המזדקר בקו הרקיע הירושלמי, מול גובהו של האֶמפַּיֵיר סטייט בילדינג בניו יורק שתוכננו שניהם בראשית שנות השלושים על ידי אותו אדריכל אמריקאי, ארתור לומיס הרמון. את אבחנתו ההשוואתית מסכם באר במילים "נראה לנו המונומנט הירושלמי כמבושיו הרכים של ילד אוריינטלי קטן" (עמ' 400).
    אחד המסעות המרתקים בספר הוא ציד האריות שחיים באר מוביל ברחבי ירושלים במסגרת "ספארי לעניים" (עמ' 395). מסע הספארי מתחיל דווקא בבית קברות קטן לכלבים, במתחם כנסיית סנט אנדרוז הסקוטית: "מתברר שאלה קברי כלבים נאמנים. וכבר אמרו רבותינו, שבעולם הזה מי שהוא כלב, להיעשות ארי הוא יכול" (עמ' 398). על בסיס אמירה רבת משמעות זו הוא מנווט את הקורא במסלול ציד ארוך ברחובות העיר, שבו נחשפות דמויות פיסוליות רבות של אריות המעטרים את חזיתות בתי ירושלים..." בקיור הצילומים והתגובות שמעון חננאל "ירושלים של פעם"
    https://www.facebook.com/groups/1072670399428520/posts/1899166926778859

    השבמחק
    תשובות
    1. כדי לראות את הצילומים יש להעתיק את הקישור -וכן את כל התגובות ב "ישרושלים של פעם" משנת 2017

      שמעון חננאל https://www.facebook.com/groups/1072670399428520/posts/1899166926778859

      מחק
  7. נהניתי מאוד לקרוא כתבה מאלפת זו, ותודה רבה רבה על הכתבה הנהדרת הזו. אני ילידת ירושלים 1935. בילדותי ירושלים הייתה עיר מלאה בדמויות שונות ומשונות. היו בה מקבצי נדבות לרוב שלכל אחד מהם היה שיר, חרוז או מנטרה שהיה מפזם ושר לשם קיבוץ נדבות והיה שלו בלבד. הייתה "מאמא נדבה" שישבה ברחוב שטראוס (צ'נסלור אז) ושרה כל הזמן "מאמא נדבה" ומכאן שמה בפי הילדים, היה "לופקה לופקה" שהיה מקפץ להצחיק את הילדים ,או הזוג "פייפלה ורוזה'לה" שהיו מסתובבים בשכונת גאולה ומאה שערים וגם ממרכז העיר לא נעדרה רגלם,היה "לוי השמן" עם הבטן החשופה שסיפרו שבעצם היה חייל רוסי שאיך שהוא הגיע לארץ ועבד לפרנסתו בסבלות ובקיבוץ נדבות וכן הייתה "קשר לאחד" שלא דמתה לאחרים והייתה "קלאסה" בפני עצמה. כל האחרים שהזכרתי היו קבצנים, עניים מרודים שזו הייתה פרנסתם ואילו "קשר לאחד" נחשבה בעינינו אישה משכילה, אחות של פרופסור נחשב שירדה מדעתה מסיבה לא ידועה לנו.כילדים נהגנו לרוץ אחריה ולדבר עמה, שרנו איתה את "אחדוך על השמים", שולמית ושלמה והקשר לאחד שיאחד את כל העולם..הכתבה "זרקה אותי לימים וזכרונות רחוקים ומודה לך על כך. סליחה שהארכתי, אך זו דרכה של נוסטלגיה - פותחת סכר נעלם..

    השבמחק
  8. בספרו החדש של הסופר חיים באר "צל ידך", מופיע השם "בת ציון". ללא שם פרטי. הפעם כשם בית כנסת שנוסד לזכר אמו של המספר. חיים באר שהעמיד את ארכיונו לכותב, משום צניעותו, לא העיר שיצא ספר חדש פרי עטו ושהשם "בת ציון" מופיע בו. איך הספר? על חיים באר לא צריך להמליץ.קנו,תהנו וספרו לחבר'ה. (אין לי קשר למחבר).

    השבמחק
    תשובות
    1. לא לזכר אימו של המחבר אלא לזכר אשתו הראשונה של אביו.. הספר החדש קריא מאד אבל לרכלבסקי, עם כל כשרונו- לא היתה מזיקה מידה של צניעות...לאורך כל הספר מהלל ומשבח את עצמו עד שזה נעשה די מביך.

      מחק
    2. נכון. מה לעשות? הזכרון כבר לא מה שהיה פעם. קראתי את הספר בשבוע שעבר...

      מחק
  9. לאייל ולדוד היקרים. אין בית מדרש בלא חידוש ובבית המדרש שלכם למדתי הבוקר רבות - על בנה שרגליו הוליכוהו ללוב ועל מלאך המוות שהוליך אותה לקרית שאול. גמר חתימה טובה לכם ולכל בית ישראל. חיים באר

    השבמחק
  10. ואם במשוגעי ירושלים הממשילים משלים וחורזים חרוזים עסקינן, מישהו זוכר את מקס אדלר שהיה מסתובב במרכז העיר בשנות ה-70 ונואם על ענייני דיומא?

    השבמחק
    תשובות
    1. מקס אדלר או כפי שכינוהו וכפי שהוא הציג את עצמו 'מקס המצחיק'.
      אירוע שהיתי עד לו: ביום שבו נרצח נשיא מצרים אנואר סאדת, עבר מקס המצחיק ברחוב המלך ג'ורג', וכשהגיע לחנות הפלאפל מעוז נשמעה מהרדיו תחילת מהדורת החדשות. מקס עצר וקרא -חדשות חדשות בואו נשמע מה עם סאדת!' וכשהקרין הודיע שהוא מת מפצעיו, מקס פלט אנחה מעומק לבו, שגרמה לכל מי ששמע אותה להתרגשות ולהזדהות עם צערו. זה היה מקס המצחיק.

      מחק
    2. https://m.facebook.com/story.php?story_fbid=10226617093438745&id=1389562934

      מחק
  11. אותה אישה מככבת בשירו של אריה סיון "שיר המעלית" מתוך הספר 'אישרורים' (ספריית פועלים, תל-אביב, 1981, עמ' 12). השיר מערב, כפי שמעיד שמו, בין קודש לחול ובין הארוטי לרליגיוזי, וכך כותב המשורר בבית השלישי בשיר:
    היום אולי אוכל לרדת לרחוב
    ובתוך קריאות הסבלים וצעקות הציפורים
    לגשת אל אותה אישה
    המצעקת שולמית וקשר לאחד.
    אולי אוכל
    לנשוק לה יד.

    השבמחק
  12. עמישי בר-יהודה (כירורג) - יליד 1914 בירושלים: למרות שגרתי ברחוב צפניה פגשתי בה לא מעט. זכור לי אירוע שבו עלתה לאוטובוס המקשר ברח'יפו בצהרי היום והתעמתה עם הנהג. לא זכור לי אם שימה, או ויתר לה. אחת האמירות שלה שלא צותתו לעיל: "אני אמא אלקטריק".

    השבמחק
  13. לאיל דוידסון, כתבה מאלפת. לא קראתי את הספר "קשר לאחד" של חיים באר. אני מתוודה לקטע הזה של הספר, כאן בבלוג של עונ"ש. כאשר הגעתי לשאלה : "והחוט"?, לא יכולתי שלא להיזכר בסיפור אחר ששמעתי מפי מרצה באוניברסיטה העברית על גטו וילנה: יהודי הגיע בביקור פתע לביתו של יהודי אחר בגטו. הוא מצא את דייר הבית ליד מכונה ותופר ותופר....רק שם לבב שבמכונה אין בכלל חוט והתפירה היא וירטואלית לחלוטין. בעיר לו היהודי הנכנס, מה אתה תופר? במכונה אין חוט! ענה היהודי התופר: "אני תופר יחד את גורל כל יהודי הגטו..." והשאלה המתבקשת היא: האם מי שדעתם נטרפה עליהם יודעים או רואים דברים שבעלי שפיות לא יודעים ולא רואים? ואני לא רוצה להאריך דברים. שנה טובה!

    השבמחק
  14. קשר המשפחה לפרנקל- מכיוון שהמחקר שלי עוסק בפעילות של א"ה פרנקל לחינוך מבוגרים באוניברסיטה העברית, בררתי בעבר מה בדיוק היה קשר המשפחה שלהם. מצאתי שקשר לאחד הייתה נשואה לדודו, אח של אימו (שהיה גם בן דוד של אביו). לפי מה שסופר לי, מצבה התדרדר לאחר שבעלה נכלא על ידי הנאצים. פרנקל עמד איתה בקשר וכיבד אותה, ולכן כנראה חשבו רבים שהיא אחותו.
    תודה על כל המידע!

    השבמחק
  15. נהניתי מאד ממאמר זה, וגם שמחתי לפגוש בו שוב את הרגע שבו אבי פרופ' יעקב ורמן הציג את הגלויה לידידנו חיים באר. אם מישהי רוצה להמשיך ולהתעמק ב"קשר לאחד", נראה לי שכדאי לנסות לקחת ברצינות את הדברים שאותם כתבה ובהם האמינה, ולנסות להבין מנין שאבה אותם. יש בחומרים שבמאמר זה רמזים מסויימים שמכוונים לעולם של המיסטיקן השוודי עמנואל סוודנבורג (שממנו דומני שאבה את המושג "פנמגנטיה") ושל המשורר והצייר האנגלי ויליאם בלייק שהושפע מסוודנבורג, שהציור בארכיונו של חיים באר המוקדש ע"י "קשר לאחד" לד"ר ראלף בונטש מזכיר מאד את עבודתו.

    השבמחק
  16. "קשר לאחד" היתה נוסעת קבועה בקו 5 של "המקשר" לרחביה. למיטב זכרוני נסעה בחינם, כי כל הנהגים הכירוה. בדרך היתה פונה אל נוסעים שונים, ולפי תגובתם היתה קובעת אם הם "אדם וחוה", כלומר טיפוסים שליליים, או "שולמית ושלמה", כלומר אנשים חיוביים. כל זה במבטא ייקי משובח.

    בשבתות היתה נוהגת כשאר בני האדם, והולכת עם בעלה לבית הכנסת.

    השבמחק
  17. אבי ע״ה הכיר את ״קשר לאחד״ מירושלים של ימי נערותו. הוא סיפר לנו עליה ולמרות שנולדתי אחרי שנפטרה, ״קשר לאחד״ נעשתה חלק מסיפור חיי.

    השבמחק
  18. לכל המגיבים היקרים, תגובותיכם ריגשו והחכימו אותי בו-זמנית. שנה טובה ובריאה וגמר חתימה טובה

    השבמחק
  19. אמנם נולדתי וגדלתי בת"א, אך הסיפורים על "קשר לאחד" מוכרים לי עוד מילדות שכן אמי היתה ירושלמית בין עלייתה ארצה לנישואיה וזכרה היטב את האשה שעמדה בככר ציון וקראה "קשר לאחד". אלא שהמילים הללו עברו ככל הנראה הלאה כי במכתבי השרשרת שהיינו מקבלים בשנות ה-70' (האם מי מבין הקוראים זוכר את המטרד הזה?) - הופיעה לא אחת הסיסמה האיזוטרית הזאת.
    שנה טובה וגמח"ט לכל הקוראים וכמובן לבעל האכסניה ושוב שפע תודות וברכות מאליפות על מפעל מבורך זה. כן ירבה וכן יפרוץ.

    השבמחק
  20. יישר כוח לאייל על מאמרו המרתק. שמעתי בעבר שהרקע ל"קשר לאחד", הוא אהבה ניכזבת של האשה (חנה נויברגר), שלא יכלה להשלים כל חייה על הפרידה, וחיה את חייה בצילו של אותו "אחד". תמהני אם מחקר שיתחקה על עקבותיו,יצליח לזהותו, מכל מקום נראה לי שזהו היגיון שבשיגעון, אך אין לי תימוכין להשערה זו.

    השבמחק
  21. בספרי 'זריחה בין הזמנים' מופיע שיר על 'קשר לאחד' שנכתב על פי הדמיון שלי והסקרנות שלי כמשורר. מתברר שהיא עוררה סקרנות אז בירושלים.

    קשר לאחד/ בלפור חקק

    אִשָּׁה מוּזָרָה
    שַׂעֲרוֹתֶיהָ בַּעֲלַת אוֹבוֹת
    סְמַרְטוּטֶיהָ נִפְרָמִים בָּרְחוֹבוֹת.
    כָּל הַלַּיְלָה צוֹעֶקֶת תְּזָזִית
    נַפְשָׁהּ נִפְרֶמֶת לְאַט לְאַט:
    קֶשֶׁר לָאֶחָד ! קֶשֶׁר לָאֶחָד!
    וְאֵין מִי שֶׁיָּבִין הַצֹּפֶן הַמְּיֻחָד.
    אֲנָשִׁים קוֹשְׁרִים לָהּ שִׁגָּעוֹן
    אֲנָשִׁים קוֹשְׁרִים לָהּ מִסְתּוֹרִין
    אֲנָשִׁים קוֹשְׁרִים לָהּ חֲבָלִים סָבִיב.
    וּכְשֶׁהִיא מִתְיַפַּחַת מֵעַוָּה פָּנֶיהָ
    לוֹחֶשֶׁת אוֹת וְעוֹד אוֹת
    עֵינֶיהָ נִפְרָמוֹת לִדְמָעוֹת.
    אֲנָשִׁים מַרְגִּישִׁים לְיָדָהּ בּוּשָׁה
    הַצֹּפֶן שָׁמוּר לָהּ לְבַדָּהּ
    אֵין אִישׁ אֲשֶׁר יָבִין עֱנוּת
    נַפְשָׁהּ.

    וּמִי שֶׁיָּדַע אֶת הָאַהֲבָה
    יֵדַע אֶת כְּאֵבָהּ:
    רַק הָאוֹהֲבִים יָבִינוּ נֶפֶשׁ אִשָּׁה
    הַמְּחַפֶּשֶׂת כָּל יָמֶיהָ
    קֶשֶׁר לָאֶחָד
    שֶׁעֲזָבָהּ לְנַפְשָׁהּ.

    מתוך: זריחה בין הזמנים, עמ' 16 (2003)

    השבמחק
  22. סינדרום ירושלים פוגע רק במי שבא לגור בעיר מבחוץ.
    הירושלמים עצמם מחוסנים

    השבמחק
    תשובות
    1. הגברת המדוברת נולדה במינכן. אז כנראה שלא היתה מחוסנת.

      מחק
  23. אמי ז"ל שגדלה בירושלים בשנים ההן, זכרה חרוז שונה במקצת: "שולמית ושלמה, כל אחד חוקק שמו"

    השבמחק
  24. דומני שמצאתי בספרו של סבי בן ציון גרשוני 'במאבק על הסף' (פרוזה על ימיו האחרונים של הרובע יהודי) דמות המזכירה במקצת, נאמר השראה מהדמות הנ"ל:
    "נכנסת המיסיונרית הידועה בשם 'שלושה והם אחד!'. מומרת המשוטטת בעיר תוך קריאות : "שמע ישראל, שלושה והם אחד"... הכל מכירים אותה. ילדים רצים אחריה בקולות: "שלושה והם אחד - משוגעת לא מעט"... המבוגרים בוסרים בה, לועגים לה, ואילו היא מתעלמת מכל אלה. לא תכעס, לא תחרף, ותמשיך בשלה (עמ' 445)
    בהמשך (עמ' 448) מתוארת האשה מנקודת מבטה של ילדה בת שלוש: "דודה משונה בעלת פנים מוזרות, שכובעה הגדול רחב-התיתורה מתנודד אילך ואילך יחד עם ראשה".

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית 'הגב בתור:', לחצו על 'שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי' אם לא הצלחתם להתגבר על הבעיה – רשמו את השם בתוך התגובה.
לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול ואז 'פרסם' – זהו.
מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.
תגובות לפוסטים ישנים מועברות לאישור ולפיכך ייתכן שיהוי בפרסומן.
תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.