הספרות והחיים: באש ובמים, שר הטבעות, עשייה ומרכבה, הדודאים וצ'צ'קס

א. באש ובמים

צילום: גדעון נח

לשווארמה של חיים (רחוב בן גוריון 8, הרצליה), שהתמחותה בבשר על האש (וכנראה גם במים קרים), יש שם נפלא: באש ובמים.

הביטוי הזה מדבר בדרך כלל על מסירות נפש עילאית – 'אלך אחריו באש ובמים', אומרים על מישהו שבוטחים בו לחלוטין. 

אבל מקורו הוא בפסוק מספר תהלים, סו 12: 'הִרְכַּבְתָּ אֱנוֹשׁ לְרֹאשֵׁנוּ בָּאנוּ בָאֵשׁ וּבַמַּיִם וַתּוֹצִיאֵנוּ לָרְוָיָה'.

צירוף זה עבר גם לתפילת 'ונתנה תוקף' של יום כיפור: 'מִי יִחְיֶה וּמִי יָמוּת / מִי בְקִצּוֹ וּמִי לֹא בְקִצּוֹ / מִי בַמַּיִם וּמִי בָאֵשׁ', ומי לא מכיר את השיר המרטיט של לאונרד כהן Who by Fire, שמבוסס על 'מי באש ומי במים'.

והנה עוד כמה דוגמאות, מן היקב ומן הגורן:

ב. שר הטבעות

גם לפלאפל הישן והטוב יש מיניסטריון ברחוב מרחביה 7 בתל אביב (שוק לוינסקי) ובראשו עומד שר: שר הטבעות.

צילום: איתמר לויתן

אם לא כל הקוראים נרמזים, הרי שמדובר בספר הפנטסיה הידוע של גר"ר טולקין שר הטבעות.

מאתר הבית של 'שר הטבעות' מתברר שבפלאפליה הזו אכן עושים פלאפל בצורת טבעות!

אתר הבית של שר הטבעות

ג. עולם העשייה ומעשה המרכבה

חנות הכלבו הגדולה בעיר החרדית אלעד נקראת 'עולם העשיה' – שם נאה ומתקבל, שמלבד התאמתו לכלי העבודה 'הארציים' שנמכרים בו הוא מרמז גם למונח קבלי ידוע (עשיה הוא העולם התחתון ביותר מבין ארבע עולמות אבי"ע: אצילות, בריאה, יצירה, עשייה).

תודה לבני בראון

אתר עולם העשיה

ועד כמה חדרה הקבלה ותורת הסוד לעולם העשייה החילוני תוכיח התמונה הבאה מאתר בנייה בבאר שבע.

מעשה מרכבה הוא כידוע העיסוק במרכבתו כביכול של האל, כלומר מהות האל והממדים הגשמיים שלו.

צילום: יצחק קאודרס

ד. הדודאים

איזה רעיון מבריק לקרוא לעסקי דוּדִים (שמש, חשמל וכדומה) בשם הצמד המיתולוגי 'הדודאים'!

(כל כך מבריק ומגניב ששכחתי שכבר הבאתי אותם כאן בעבר; לא נורא...)

צילום: אלון ריבק

ה. היום כולנו צ'צ'קס 

כשבכל הארץ עסקו בבחירות הארציות ללשכת עורכי הדין, בירושלים, מתברר, הייתה עדנה דווקא לעגנון...

צילום: אביעד הכהן

סיפורי מכוניות: הדודאים, רוח שתות, מנצפך, הללויה

א. הדודאים

בתחרות על השם המגניב והשנון במדור פרנסות של יהודים זוכים הפעם 'הדודאים', אנשי דודי השמש והחשמל באזור חיפה.

צילום: טוביה

ב. רוח שתות

ובמקום השני במצעד השמות המגניבים חונה (בחניון המוזיאון לארצות המקרא בירושלים) האוטו של 'רוח שתות'.

צילום: יהודה קפלן

רוח השטות הנהדרת הזו נחה על מפעילי רוח שתות, שנמצא מחוץ לקיבוץ גן שמואל, והבאים בשעריו יכולים לקטוף תותים ומיני גרגרים, בכוחות עצמם וב'אווירה אחרת'.

ג. מנצפך

לבעלי הרכב הזה יש בעייה קשה בשימוש נכון באותיות סופיות.

צילום: צבי פיש

ד. תהלים לזיכוי הרבים

'אשריך! קראת פרק תהלים', כך כתוב בפירוש על השמשה האחורית של רכב זה, שבעליו, שנסע בכביש 6, מתכוון כנראה ברצינות שמי שנוהג מאחוריו יקרא את המזמור בעודו נוהג.

צילום: אלכסנדרה מנדלבאום

במקום הפסוקים המקריים שהנהג בחר הייתי מציע לו לשנן מזמור אחר של ספר תהלים (קטז 6), עם פסוק רלוונטי יותר:

שֹׁמֵר פְּתָאיִם יְהֹוָה דַּלּוֹתִי וְלִי יְהוֹשִׁיעַ.

עם פתאים כאלה – מקדימה ומאחורה – מה הפלא שיש תאונות דרכים?

'ערב של שושנים': לזכרו של משה דור

משה דור (צילום מסך: 'סופרים קוראים')

ביום ראשון השבוע נפטר המשורר, המתרגם, העיתונאי והמבקר משה דור (2016-1932). זכויות רבות שמורות לו לדור בתרבות הישראלית החדשה, אך דומני שהידועה בכולן – גם אם לא החשובה – היא שירו 'ערב של שושנים'.

שיר אהבה קצר זה נכתב ב-1957 והולחן בידי יוסף הדר (2006-1926). השיר הוקלט לראשונה בפי יפה ירקוני, מרים אביגל ו'הדודאים', וגרסתם של האחרונים היא שהתפרסמה במיוחד. בתוך זמן קצר הפך השיר ללהיט בינלאומי, שכמעט והדיח את 'הבה נגילה' ו'צְאֶינָה צְאֶינָה' ממעמדם כשיר הישראלי המוכר ביותר בעולם (עד ש'ירושלים של זהב' הדיח גם אותו). 'ערב של שושנים' זכה למאות, אם לא אלפי, ביצועים קוליים וכליים. הוא תורגם לשפות שונות, הפך לריקוד עם (ב-1966), ולימים גם לריקוד בטן, הוא מושר ומנוגן בחתונות, והלחן אפילו נכנס לסדר התפילה של הכנסייה הלותרנית בפינלנד... כיום ניתן לשמוע גם בהרבה בתי כנסת דתיים-לאומיים את המנגינה הזו. שרים אותה בדרך כלל בשבת, בקדושה של תפילת מוסף, על המילים 'כבודו מלא עולם' או 'ממקומו הוא יִפן ברחמים'.

בשנות החמישים אהבו פזמונאים ישראלים רבים לשאוב השראה מפסוקי התנ"ך, וגם בשירו של דור מהדהדים פסוקי האהבה של מגילת שיר השירים (למשל: 'נֵרְדְּ וְכַרְכֹּם, קָנֶה וְקִנָּמוֹן עִם כָּל עֲצֵי לְבוֹנָה, מֹר וַאֲהָלוֹת עִם כָּל רָאשֵׁי בְשָׂמִים' – ד 14). לעומת זאת, הבוסתן – מילה פרסית במקורה – מייצג פנטזיה ישראלית על גן פורח ובו עצי נוי ועצי פרי וריחות קסומים. בלשונם של הישראלים בני דור המדינה 'בוסתן' – כפי שהעירו דן בן אמוץ ונתיבה בן יהודה במילון הסלנג שלהם (מילון אחול-מניוקי לעברית מדוברת, תשמ"ב, עמ' 54) – הוא תמיד בבעלות ערבית, בכפר, או ליד מעיין בסביבה שוממת... 

הנה המילים, כפי שמצאתי אותן במחברות השירים של מאיר נוי (בבית השלישי נדפס בטעות 'בוקר' במקום 'שחר') השמורות באוסף נוי שבמחלקת המוזיקה של הספרייה הלאומית:

אספתי מרחבי המרשתת שורה של ביצועים יפים, מרגשים, וגם קצת מוזרים.

נתחיל בהתחלה. הנה ההקלטה הראשונה של הדודאים מפברואר 1958.

בהקלטה הראשונה של הדודאים השיר נקרא 'ערב שושנים'

וכאן מרים אביגל, שהייתה בין הראשונים שהקליטו את השיר, אם לא הראשונה:

זו הקלטה נדירה של שמוליק קראוס מ-1965:

שנה אחר כך, ב-1966, השרביט עבר לידי אריק איינשטיין ששר עם להקת 'האיינשטיינים' את 'ערב של שושנים' בעיבוד רוקנרולי נהדר ובתוספת של בית רביעי הומוריסטי:

'ערב של שושנים / סִלחו לי הדודאים / אם שיניתי כמה צלילים / אנחנו עוד חברים

מקור: זוכרים את אריק איינשטיין

והנה ביצוע נדיר של 'הפרברים' מ-1966 בעיבודו היפה של יוסי חורי. למה נדיר? כי צמד הפרברים היו פעם... שלישייה.

מתברר כי בשנת 1965 הצטרף ג'ימי סימן טוב לצמד המקורי יוסי חורי וניסים מנחם. השלישייה לא שרדה זמן רב ואחרי כחצי שנה ג'ימי עזב. אבל ג'ימי חזר, וההקלטה שלפנינו היא מ-1967, לפני החזרה בתשובה של ניסים מנחם ולפני הקרחת הנוצצת של יוסי חורי:

 

אחד הביצועים המפורסמים ביותר, שתרמו להפצת השיר בעולם, היה של הזמר האמריקני הארי בלפונטה.

מה שזוכרים מהביצוע שלו הוא בעיקר את ה'נצא-לה (או: אתן-לה) אל הבוסתן'...

ביצוע יוצא מן הכלל, ושוב בעברית, הוא של זמרת העם הדרום-אפריקנית מרים מַקֶבָּה:

והנה מייק ברנט והזמרת היווניה האהובה ננה מוּשְׂקוּרי שרים בעברית (מושקורי שרה את השיר גם ביוונית):

יפה ירקוני הייתה מן הראשונות שהקליטו את השיר, אולי אפילו לפני הדודאים. הנה היא בהופעה חיה בצרפת, 1960 (ירקוני שרה את השיר גם בספרדית):

ולאוהבי מקהלות, הנה המקהלה של ניו-המפשייר:

 וכאן מקהלת הגברים של בית הכנסת הגדול במוסקבה. שילוב ביזארי של זמרים עטופי טליתות עם רומנטיקה רוסית קיטשית.

וזו כבר הגרסה היפנית בפי הצמד חדוה ודוד (1975):

כאמור, השיר הפך להיות גם ריקוד עם. הנה דוגמה:

ומכאן לא הייתה רחוקה הדרך לריקוד בטן לבנוני. מזרח תיכון חדש...

ספר הלחנים של יוסף הדר, תל אביב: מפעלי תרבות וחינוך, 1976

בעלי התוספות

נחומי הרציון שלח לי דברים שכתב משה דור על שותפו, המלחין יוסף (יוסקה) הדר, יומיים לאחר פטירתו:

מקור: נחומי הרציון (עורך), 'שירים לאין קץ: משירי יוסף הדר', מועדון הזמר האזורי בני שמעון, שירון 208, 21 בדצמבר 2006

'שלהבת ירוקה': הצבע הירוק בזמר העברי

להקת הזמר שהקימו יוצאי להקת הנח"ל ב-1957 נקראה 'בצל ירוק'

הרשימה של יהודה זיו שפורסמה כאן אתמול, על נוכחותו של הצבע הירוק במפת הארץ, עוררה אותי להכין רשימת המשך שתעסוק בשירי זמר 'ירוקים'. שהרי כמו (כמעט) כל הצבעים, גם הירוק צובע את הזמר העברי, שעוסק בטבע הארץ, בנופיה, וכמובן גם בעצמיה, בצמחיה ובירקותיה.

הירוק נמצא בעשרות רבות של שירים, והוא כמעט בלתי נמנע כאשר כותבים על גן, דשא, שדות, אחו וניר, גיא והר, אופקים ומרחבים, עצי אלון וברוש, חורשה, גבעה, שדרה, ומה לא? 

וכי איך נשכח את 'האוטו שלנו גדול וירוק' של פניה ברגשטיין; את 'סוכתי' של יעקב אורלנד ויואל ולבה, שהיא 'נהדרת ירוקה'; את העיניים הירוקות ('שׁוֹפְעוֹת עֵינַיִךְ אוֹר יָרֹק / וְהֵן כִּשְׁתֵּי אַבְנֵי בָּרֶקֶת') ששרה יפה ירקוני (שם משפחה ירוק בפני עצמו!); ואפילו את 'שמלתך הירוקה', שבשיר 'האמיני יום יבוא' של רפאל קלצ'קין ומנשה בהרב.

עם מכירתה של 'תנובה' לסינים פרסם ערן וולקובסקי את הקריקטורה הזאת (הארץ, 26 בפברואר 2014)

ויש כמובן גם 'ירוק' שאינו בצבע ירוק, אלא במובן של 'טירון' או 'תמים' (גרינער ביידיש). המפורסם שבשירי הטירונות הללו הוא זה של טולי רביב ובובי פנחסי, 'הו, ירוקה', שהתפרסם בביצועה של יפה ירקוני.

בת שש עשרה הייתי, היה לי אז רומן / טיילתי כבר עם שניים מבלי עזרת שדכן / קבעתי עם שניהם ב'גן הנביאים' / וכשנפגשנו השלושה – היינו ירוקים.  

הו ירוקה, הו ירוקה, הייתי / הו ירוקה אני מבטן ומלידה. 

והבית האחרון, המשעשע:

אז את ליבי הזמנתי איתי לישיבה / ופה אחד החלטנו, הזמן כבר לחופה! / חיפשתי לי פרופסור מתאים לחתונה / ולבסוף הלכתי עם ירקן אל החופה... 

כאן נביא אפוא רק כמה דוגמאות לשפע הירוק הזה.

כבר ב-1919, חיבר לוין קיפניס (ואולי גם הלחין) את 'מלפפון ירוק', שמוכר ואהוב עד היום:

מְלָפְפוֹן צָמַח בַּגַּן – / מְלָפְפוֹן יָרֹק, / וְטוֹב וְחַם הָיָה לוֹ שָׁם – / מְלָפְפוֹן יָרֹק! 

מְלָפְפוֹן הָלַך גָּדַל – / מְלָפְפוֹן יָרֹק, / וְחִישׁ וָקַל קָפַץ לַסַּל – / מְלָפְפוֹן יָרֹק!  

מְלָפְפוֹן לַשּׁוּק הָלַךְ –/ מְלָפְפוֹן יָרֹק, / מִשָּׁם בָּרַח אֶל הַמִּטְבָּח – / מְלָפְפוֹן יָרֹק!   

מְלָפְפוֹן מִיָּד נִקְלַף – / מְלָפְפוֹן יָרֹק, / אָכַל הַטַּף בְּחֵשֶׁק רַב / מְלָפְפוֹן יָרֹק!

הנה ביצוע מקסים של אלי גורנשטיין:

  

הירוק הכי חלוצי שאפשר לחשוב עליו נכתב בסוף שנת 1936, לכבוד העלייה לקרקע של קיבוץ תל עמל (לימים ניר דוד). זלמן חן חיבר והלחין אז את שירו המפורסם 'שורו, הביטו וראו', ששורות הסיום המושרות שלו הן:

אֵת, מַכּוֹשׁ, טוּרִיָּה וְקִלְּשׁוֹן / הִתְלַכְּדוּ בִּסְעָרָה,  

וְנַדְלִיקָה שׁוּב, / שׁוּב אֶת הָאֲדָמָה, / בְּשַׁלְהֶבֶת יְרֻקָּה.

הנה הביצוע המגניב של אברהם הרצפלד, שאהב מאוד את השיר ותרם מאוד לפרסומו:

על השיר הזה ועל הביצוע הזה הוסיף אליהו הכהן במכתב אליי:

זלמן חן, מחבר ומלחין השיר 'שורו, הביטו וראו', מעולם לא חיבר את הצירוף 'בשלהבת ירוקה' המופיע בנוסח השגור של השיר. הנוסח המקורי היה: 'ונדליקה שוב את האדמה בלהבה ירוקה'. הרצפלד הוא ששינה את 'להבה ל'שלהבת'. כך הוקל לו לעשות מין 'טריבל' בלחן: 'בְשַלְאֶ'הֶבת...', ובכך להפוך את השיר למעין ניגון חסידי מאחת החצרות. 

ומניין שאל זלמן חן את הצירוף להבה ירוקה? משם ספרו של רופא השיניים, ד"ר אברהם ויסוצקי, 'להבה ירוקה', שיצא לאור בהוצאת 'תרבות', ירושלים תרפ"ח. אומנם ויסוצקי שלט בעברית, אך את ספריו העדיף לחבר ברוסית, ואת 'להבה ירוקה' תרגם מ' נחמן. הספר נפוץ אז בארץ בהוצאת 'תרבות', שערך הסופר אשר ברש, בסדרה שהתאפיינה בכריכות כחולות ששדרתן שטוחה ולא מעוגלת. את המידע על הנוסח המקורי קיבלתי ממחבר השיר.

שיר העם הקוּבָּני המפורסם Guantanamera, התפרסם בזכות הגרסה האמריקנית של פיט סיגֶר משנת 1963. בשיר הפטריוטי המקורי אין שום ירוק, אבל ב-1965 זכה השיר לגרסה עברית וירוקה למהדרין שלא קשורה בכלל למקור. הנה קודם כל פיט סיגר:

הלחן הקצבי התאים מאוד ל'שירי הבוקרים', שהיו אז באופנה בישראל, ויורם טהרלב (אז בן פחות משלושים) החליט להקדיש את השיר – מכל המקומות בעולם – דווקא ל'ואדי עָרָה', שמו הערבי של נחל עירון.

כפי שיודע כל ישראלי, השם ואדי עארה נמצא בשימוש עד היום (כולל באירועי הפיגוע האחרון בתל-אביב), ואילו השם העברי בקושי נקלט...

השיר 'ואדי ערה' התפרסם בביצועם של הדודאים:

עת שמש עולה, ואדי ערה / יפה כמו פריחה בבוסתן  

הדרך נוסעת ושרה / עם כל סלסולי הקוראן  

עולה הדרך ושרה: / הו, איזה ו-ואדי ערה 

הו, ואדי ערה / ירוק מרבד, ואדי ערה...

 

וכאן ביצוע נדיר מ-1965 של רביעיית הטיילת או 'להקת הטיילת' (היה פעם דבר כזה), שזמריה היו גבי ברלין, אושיק לוי, דוד טל וחדוה עמרני (לימים הצמד חדוה ודוד):

יורם טהרלב כתב עוד שירים ירוקים, והמפורסם שבהם הוא בלי ספק 'ההר הירוק תמיד'. זהו כמובן הר הכרמל, שבצלו עברו חוויות ילדותו של טהרלב כבן קיבוץ יגור.

השיר נכתב ב-1972 לחגיגת היובל של הקיבוץ, שנוסד בשנת 1922, והלחן הוא של מוני אמריליו:

ההר הירוק כל ימות השנה / אני עוד חולם ושואל / לנשום רוחותיך כבראשונה / לשכב בצילך, כרמל. 

 

הקלישאה השחוקה כל כך של 'שדות ירוקים' הוטמעה בשירים עבריים רבים.

מובן שהדימוי עצמו אינו חדש, אך אפשר להניח ששירים שנכתבו למן שנות השישים ואילך כבר הושפעו מהשיר המפורסם Greenfields, של להקת הפוֹלְק האמריקנית 'ארבעת האחים' (The Brothers Four), שאגב פעילה עד היום! שיר זה, שהושמע בפעם הראשונה בשנת 1960, היה אהוב מאוד על דורות של ישראלים, ועד היום הוא מושמע בתוכניות נוסטלגיה.

הנה השיר המקורי בביצוע של 'ארבעת האחים':

להפתעתי גיליתי לאחרונה שהשיר תורגם לעברית והושר בפי 'שלישיית שריד' המיתולוגית (השיר לא נכלל בתקליטם היחיד). אין לי מושג מי תרגם את השיר לעברית וממתי ההקלטה, שנעשתה כנראה בעשור האחרון. אולי מישהו יודע?

<נחומי הרציון בדק ומצא שהמתרגם הוא חבר השלישייה, שלמה ורבנר>

מאיר אריאל, בן קיבוץ משמרות, שגם הוא גדל מול נופים ירוקים, כתב שיר שנקרא 'בשדה ירוק'. השיר הולחן על ידי דני סנדרסון בשנת 1991 (שגם שר אותו בסרטון הבא יחד עם רונית שחר):

בשדה ירוק על גבעה תלולה / במקום רחוק, סוף דרך לא סלולה / בשדה ירוק, על גבעה תלולה / אהבת חיי ליפול עוד עלולה.

שיר עברי יפה אחר שעוסק בשדות ירוקים הוא 'פרפרה', שכתב יונתן גפן והלחין צביקה פיק בשנת 1975.

שָׂדוֹת יְרֻקִּים יְרֻקִּים יְרֻקִּים / וְרִיסִים אֲרֻכִּים אֲרֻכִּים אֲרֻכִּים / פַּרְפָּרָה  

רִיסִים יְרֻקִּים יְרֻקִּים יְרֻקִּים / וְשָׂדוֹת אֲרֻכִּים אֲרֻכִּים אֲרֻכִּים /פַּרְפָּרָה.

הנה צביקה פיק וג'וזי כץ בדואט:

ולסיום, מתברר כי אפילו הכפר הירוק נוכח בזמר העברי.

הנה להקת 'תיסלם' בשירם היפה משנת 1983 של יאיר ניצני ויזהר אשדות, 'חצבים פורחים', ובו השורות האלה:

מול הכפר הירוק / בין עצים וגדרות, / על אדמות הטרשים / מחפשים שורשים. 

בין עצים וגדרות, / על אדמות הטרשים / מחפשים שורשים. 

בעלי התוספות

 נחומי הרציון שלח לי שני תרגומים לעברית, לא כל כך מוכרים, של השיר 'שדות ירוקים' ששרו חברי להקת 'ארבעת האחים', וכתב:

הירוק שלך העיר אותי, כי הרי אני רואה הרבה ירוק במושב ניר משה, בו אני גר...  

'שדות ירוקים', בתרגום אבי קורן, הושר בפי דודו פישר בתקליט 'מדרגות לרקיע', 1990. 

'שיר הדרך', גרסת פרפרזה של יעקב אורלנד. 

ולמזמרים בירוק – הידד!

דודה לאה מתחפשת לצפרדע: שירי פורים של לאה גולדברג

לאה גולדברג עם הסופר יעקב הורוביץ בבית קפה (תל אביב, לאחר עלייתה ארצה, 1935)

בין כל עיסוקיה היתה לאה גולדברג סגנית העורך של 'דבר לילדים', וככזו דאגה ל'מילוי' חורים בכל עת שהעתון נצרך לחומר חדש, ובמיוחד לקראת חגים. לכבוד פורים הנה שניים משירי הילדים של לאה גולדברג.

א. מה אומרים ילדינו בפורים?

השיר 'מה אומרים' פורסם לראשונה בעיתון דבר לילדים, כרך ח, חוברת 21 (תוספת ל'אֹמר'), י״א באדר ב' ת״ש (21 במארס 1940), עמ׳ 11. ככל הידוע, השיר לא כונס באף אחד מספריה של גולדברג.

הודות ל'אוצר הזמר העברי' של רשות השידור, התברר ששיר נשכח זה גם הולחן בשנת 1959– תשע-עשרה שנה לאחר פרסומו – על ידי אריה לבנון ובוצע על ידי צמד הדודאים, בני אמדורסקי ז"ל וישראל גוריון, תחת הכותרת 'שיר ילדים לפורים'. 

מעניין שבנוסח המולחן שונו שתי השורות האחרונות, ובמקום 'חג פורים, הַבָּנִים; סוף לְרֶשַׁע הָמָנים!' שרים הדודאים: 'לכל ילד רעשן, להכות בו את המן'... סביר להניח שהשינוי נעשה בעצה אחת עם המשוררת, שאולי היתה קשובה אז קצת יותר לעניינים מגדריים (במקום 'הבָּנים' היא שינתה ל'לכל ילד') וריככה קצת את המסר.

הנה השיר (צריך ללחוץ על ציור הרמקול).

ואם כבר דודאים לפורים, נעזוב לרגע את לאה גולדברג ונהנה משירם 'ומרדכי יצא' בלחנה של נורית הירש ועל פי הפסוקים מן המגילה: וּמָרְדֳּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת תְּכֵלֶת וָחוּר וַעֲטֶרֶת זָהָב גְּדוֹלָה וְתַכְרִיךְ בּוּץ וְאַרְגָּמָן וְהָעִיר שׁוּשָׁן צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה: לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר (אסתר, ח 16-15).

ב. דודה לאה מתחפשת לצפרדע

נחזור לשירי פורים של לאה גולדברג.

לאה גולדברג פרסמה כמעט מדי פורים (ובכלל, ברוב החגים) שיר בדבר לילדים וכדי לסקור את כולם תידרש יותר מפינה אחת. 

הנה שיר מתוך המחזור 'מסכות עליזות', שיש בו גם הומור עצמי בריא. השיר נדפס לראשונה בדבר לילדים, כרך א, חוברת 2, י"א באדר תרצ"ו (5 במארס 1936), עמ' 11, ונכלל לימים בספר בואו עננים, ציורים: אורה איתן, ליקטה ובחרה: לאה חובב, ספרית פועלים, 2005 [1982], עמ' 34.

איור: אורה איתן

השיר כונס שוב בספר פזמון ליקינתון, שליקטה וערכה יעל גובר ואיירה עפרה עמית (כנרת-זב"מ והקיבוץ המאוחד, 2011). 

איור: עפרה עמית

מעניין שלאה גולדברג כתבה שיר זה בהיותה כבת 25, אך שתי המאיירות איירו צפרדע באה בימים...

השיר 'הצפרדע' הולחן בידי אלון אולארצ'יק, שגם שר אותו, אך לא הצלחתי למצוא את ההקלטה. אשמח אם מישהו מהקוראים יעביר לי אותה ואז חגיגת פורים תהיה שלמה.

באדיבות מכון "גנזים" ועו"ד יאיר לנדאו, הממונה על עזבונה של לאה גולדברג. ותודה לגדעון טיקוצקי.

מה למדת בגן היום ילד נחמד שלי?

אז מי רוצה להרוג אותנו, ומה המסקנה?

התמונה הזו צולמה השבוע בגן ילדים בחולון והובאה בבלוג של דימי ריידר 972+

זהו ביטוי מזוקק לקסנופוביה שמאכילים אותנו כאן בכל הזדמנות - מגן הילדים, עבור בהגדה של פסח ('שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותנו') וכלה בראש ממשלתנו המעודן שמשווה את אחמדניג'אד להיטלר.

ולסלט הזה נכנסיות דמויות תנ"כיות מיתולוגיות (פרעה והמן), אומות (ה'יוונים' ; מתי בדיוק הם רצו להרוג 'אותנו'? והאם הכוונה גם ליוון המודרנית?) וגזעים ('ערבים'), וכולם עומדים בשורה אחת עם מי שבאמת קמו עלינו לכלותנו - הנאצים.

למיטב זיכרוני, כשאני הייתי בגן לא עסקו בתיאוריות לאומיות כאלה. התרכזנו במשחק בחול, בחגיגות יום הולדת ובמשיכת הקוקו של הבנות...
ידע כל ילד עברי - העולם כולו נגדנו!

(תודה לרמי נוידרפר על ההפניה)

בתגובה הפנה יאיר זילברמן לפוסטר אלטרנטיבי, שנראה לי מתאים יותר וגם יהודי יותר:

וכדי להגחיך את העניין לקצה השני, הנה פוסטר לגן ילדים שמאלני במיוחד:



ואם כבר אז כבר.

אלכס נקריאקוב שלח לי את הביצוע הנהדר של הדודאים ל'מה למדת בגן היום' (מילים עבריות של חיים חפר):



והנה המקור. פיט סיגר שר What Did You Learn in School (הקלטה מ-1964). המילים של טום פקסטון (Tom Paxton).