יום רביעי, 6 בפברואר 2013

על דעת המקום: האמת הצרופה על צרפת וצריפין

שער כתב העת 'חלומות באספמיה' שבניגוד למדור זה עוסק בספקולציות

מאת יהודה זיו

על הנושא את נפשו אל דבר שאינו ניתן להשגה, אמרו חז"ל: 'אדם יָשֵׁן כאן [בבבל] ורואה חלום באַסְפַּמְיָא' (נידה, ל ע"ב), כשהכוונה לאותה ארץ, ששמה הרומי היה Hispania, יושביה קוראים לה Espania ובלשוננו היא מכונה היום בשם ספרד. דימוי זה נולד בעקבות העובדה, שספרד שוכנת בקצהו המערבי של ים התיכון ועד מסעו של קולומבוס נחשבה באירופה ל'סוף העולם'. מכאן דברי שירו הנודע של ר' יהודה הלוי, שכזכור ישב אף הוא בספרד: 'לִבִּי בְמִזְרָח וְאָנֹכִי בְּסוֹף מַעֲרָב'.

גם הצרפתים עושים שימוש דומה ל'רואה חלום באַסְפַּמְיָא'. רעיון חסר שחר מכונה בלשונם ‘Faire des chateau en Espagne’ (לעשות/לבנות טירות בספרד), וזאת למרות שרק רכס הפירנאים חוצץ בין ארצם לבין ספרד ואף הם, בעצם, ב'סוף העולם'... מעניין, שגם האנגלית שאלה מן הצרפתית את הביטוי ‘Castles in Spain’, במשמעות דומה, כשלימים אף נתגלגל בה ונעשה 'Castles in the air' (מגדלים פורחים באוויר).


טירות באספמיא  האלקסר של סגוביה

את עיקר קשרי הסחר בימי הביניים  בין הנוצרים באירופה לבין המוסלמים  ניהלו על פי רוב סוחרים יהודיים מזה ומזה ומטבע הדברים ביקשו לעצמם, בשימושם הבלעדי, כינויי סתר לאותן ארצות. במקום השם הארמי 'אספמיא', שהיה מקובל בלשון חכמים ומצלצל כשמה המקורי של אותה ארץ, העדיפו לפיכך את השם המקראי 'ספרד', כנאמר: 'וְגָלֻת יְרוּשָׁלִם אשר בספרד יִרְשׁוּ את ערי הנגב' (עובדיה, א 20), שאת מקומה מקובל לזהות בסַרְדִיס שבמערב אסיה הקטנה. בעיניהם נראה השם ספרד קולע, שהרי בראשו אותיות 'ס"פ', המרמזות על השם המקומי ‘Espania’, הנהגה 'סְפַּנְיָה' ופותח אף הוא באותם עיצורים.

ואילו תורכיה זכתה אז ב'שם הקוד' המקראי 'תֹּגַרְמָה', שנלקח מ'לוח העמים' הנודע (בראשית, י 3). לבד מן העובדה, שמקומה של זו בקַפַּדוֹקְיָה אשר במזרח אסיה הקטנה, שימשו לימים אף אותיות 'תֹּגַר' אשר בראש שמה (מלשון 'תַּגָּר', סוחר, שמקורה 'תַּגָּרָא' בארמית וכן 'תָאגִ'ר' בערבית) כינוי מקובל לתורכיה בעברית של ימי הביניים ובעברית החדשה עד לראשית המאה העשרים – 'ארץ הַתּוֹגָר'.


אשכנז ותוגרמא מאוהבים (הצפירה, 9 בנובמבר 1897)

העם אשר כּוּנה 'תֹּגַרְמָה' ב'לוח העמים' היה גם אחי 'אַשְׁכְּנַז', ושניהם היו בניו של גֹמֶר (שם, שם). ממלכת אשכנז שכנה בסמוך ל'ממלכות אֲרָרַט וּמִנִּי' (ירמיהו, נא 27), ואף היא במזרח אסיה הקטנה. אך למרות זאת שימשה המילה 'אַשְׁכְּנַז' בימי הביניים כינויה של גרמניה. קשה לדעת מדוע הועדף שם זה דווקא ויש המשערים, כי השם אשכנז מזכיר את 'זאקסן' (סקסוניה), ומכל מקום הייתה זו כנראה תחילת ההבחנה בין 'ספרדים' ל'אשכנזים'...


צרפת ותוגרמא מסוכסכים (הצפירה, 5 בנובמבר 1901)

גם הארץ המכונה Francia זכתה ב'כינוי סתר' שלקוח מן המקרא  'צרפת'. הסיבה לכך קשורה כנראה בעיצורי  FRC והיפוכם, צר"פ, בראש שתיהן. כזכור, נמלט אליהו מפני אחאב אל בית אלמנה 'צרפתיה' – תושבת 'צָרְפָתָה אשר לצידון' (מלכים א, יז 9). סיומת '-ה' בשם זה איננה ה"א המגמה, אלא סיומת נקבה מקובלת בשמות מקומות במקרא, כמו 'תמנתה', 'אפרתה' או 'יטבתה'. ואכן, 'צרפתה' זו נמנית אף בפפירוס אנסטאסי א', מן המאה ה-13 לפני הספירה, עם 'צידון ונהר נִצָּנ [ליטאני?]', וגם ב'מנסרת סנחריב' מסופר על 'צַרִפְּתֻ (Sariptu), מערי מלך צידון', שאסרחדון צרפה לימים אל תחום צור; יוסף בן-מתתיהו (פְלַבְיוּס) ציין אף הוא את 'צַרֶפְּתָא, בין צור לצידון' (קדמוניות ח, יג, ב), וגם פְּלִינִיּוּס הזכיר הפקת ארגמן ב-Sarepta – היא היום הכפר צַּרַפַנְד לחוף ים התיכון, 15 ק"מ מדרום לצידון, בינה לבין צור.


ברתולומיאוס ברינברג (מאה 17), אליהו הנביא והאלמנה מצרפתה (מוזיאון ארמיטאז', סנקט פטרבורג)

גלגול השמות מ'צרפת' ל'צַרַפַנְד' לא נתייחד ללבנון בלבד. נראה, כי גם בחוף הכרמל נתקיימה בשעתה צרפת – מצפון לעיר הנמל הקדומה דֹאר, שנקראה Dora בבוא הערבים לכאן ואלה שיבשו את שמה והגו אותו 'טַנְטוּרָה' (מגבעת מחודדת), והיום היא נקראת תל דוֹרשמה של 'צרפת' זו נתגלגל לימים בשם הכפר צַרַפַנְד, שעל מקומו, ליד עתלית, יושב היום מושב צְרוּפָה וממרום רכס הכורכר הסמוך נשקף עליו, עד היום, מסגד הכפר לשעבר.

המתיישבים החדשים של צרופה, שבאו לישראל מאלג'יר בעיצומה של מלחמת העצמאות, ישבו תחילה באורח זמני בכפר הנטוש עין חוֹד (עין הוד של היום). בשנת 1951, כשדנה ועדת השמות הממשלתית בהחלפת השם הערבי 'צרפנד' בשם עברי קולע, כבר אי אפשר היה להשיב למקום זה את שמו הקדום צרפת, שכבר היה 'תפוס' כשמה של ארץ פְרַנְצִיָּה. ויש אף לזכור, כי בעת ההיא שימש השם 'יוצאי דרום צרפת' כינוי לגלוג ציני לעולים החדשים מצפון אפריקה... לפיכך ניתן למושב העולים שם חדש לגמרי, שצלצולו דומה לזה של שם המקום המקורי מימי קדם.  

לעומת שני גלגולים אלה שבצפונה של ארצנו, נתקיימו בשעתם גם במרכז עוד שני כפרים סמוכים, שאף קידומת שמותיהם הייתה 'צרפנד'. אך שָׁם היה זה גלגולו של שם אחר, שנשתבש בפי הערבים, ומעשה שהיה, כך היה, כפי שמספר התלמוד הבבלי (מנחות, סד ע"ב):
מעשה שבא עומר מגגות צריפין... כי מטא עומר לא הוו ידעי מהיכא אייתי עומר [כאשר הגיע זמן הנפת העומר לא ידעו מניין הגיע], אכרזו [הכריזו שכל מי שיודע יבוא ויעיד]. אתא ההוא חרשא, אותיב חדא ידא אאיגרא וחדא ידיה אצריפא [בא חרש-אילם אחד, שם יד אחת על הגג ויד אחת על הצריף]. אמר להו מרדכי: מי איכא דוכתא דשמה גגות צריפין, או צריפין גגות? [אמר להם חכם ושמו מרדכי: האם יש מקום ששמו גגות צריפין?]. בדקו ואשכחיה [בדקו ומצאו שאכן יש מקום כזה].
מסתבר, כי אכן היה מקום בשם זה (שהיום מקובל לקרוא אותו 'גַּנּוֹת-צריפין'), בין רמלה לנס-ציונה של היום, אשר שיבוש שמו נשתמר במסורת הערבים בשני כפרים סמוכים: צרפנד אֶל-עַמְר (הבנוי) וצרפנד אֶל-חַרָאבּ (הֶחָרֵב). בימי מלחמת העולם הראשונה חנו כאן יחידות ANZAC (ראשי תיבות: Australian & New Zealand Army Corps; כוחות צבא אוסטרליה וניו-זילנד). תושב  המערבי שבשני הכפרים הללו חדר באחד הלילות אל מחנה יחידה ניו-זילנדית סמוכה, ומשנתגלה על ידי הזקיף תקף אותו המסתנן וְהָרָגוֹ. עוד באותו לילה פשטו חבריו ה'ניו-זילנדים' הזועמים על הכפר ועשו בו שמות, ומכאן ואילך החלו יושבי הסביבה להבחין בין 'החרב' לבין 'הבנוי' שבאותו זוג כפרים, בעלי אותו שם. לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה הקימו האנגלים בסמוך לכפר 'הבנוי' את המחנה הצבאי הגדול 'סרפנד' ואת בית המעצר שכונה באותו שם. במלחמת העצמאות נכבש המחנה ולימים הקים בו צה"ל את מחנה 'צריפין' שפועל עד עצם היום הזה. 

גם קידומת השם הקדום 'גַּנּוֹת' נקבעה בשלהי 1953 כשמו של מושב, צפונית-מערבית מכאן, שנשא עד אז את כינויה של קבוצת מייסדיו – 'ארגון תִשְׁבִּי'. בצד מושב גנות צץ בהדרגה  בין הכביש המהיר מירושלים לתל-אביב לבין הנתיב, המכונה 'כביש גהה' – מחלף תלת-מפלסי, היחיד והמשוכלל ביותר בישראל. אך דווקא לגביו שבים ושומעים בשידורי שעות הבוקר על פקקים וקשיי תחבורה.

ואם אנו כבר באזור, נסיים בקשר הבלתי צפוי שבין צריפין לבין הממתק התורכי המפורסם 'רָאחַת לֻקוּם' (Rahat Lokum), שתוך כדי לעיסה מתפשט טעמו המתוק והמתובל בחלל הפה. האם יודעים אתם מה פירושו של שם זה, שאף הוא נשמע עסיסי וטעים? ובכן, 'רָאחַה' בערבית היא 'מנוחה, שלווה', ואילו 'לֻקוּם' הוא ריבויה של 'לֻקְמָה', כלומר: 'אכילה מְלוֹא בית הבליעה'.


רחת לוקום

במסורת הערבים נודע שמו של מְמַשֵּׁל משלים חכם ששמו, נַבִּי לֻקְמָאן, נגזר אף הוא משורש 'לַקַ"מַ' ומשמעותו 'בּוֹלְעָן'. מיהו מְמַשֵּׁל חכם זה?

אכן, מדובר בבִּלְעָם, הוא בלעם בן-בְּעוֹר, 'הגבר שְׁתֻם [פקוח] העין', אשר נשא מְשָׁלוֹ ואמר: 'מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ, יַעֲקֹב, מִשְׁכְּנֹתֶיךָ, יִשְׂרָאֵל' (במדבר, כד 5). בשם 'בִּלְעָם' מקובל לראות שִׂכּוּל אוֹתְיוֹת 'בַּעֲלָם', שמקורו בשם האלוהות 'בעל', אך באוזני הערבים, שירשו מאיתנו גם את מעשה בלעם, צלצל שמו כעין 'בּוֹלְעָן', ולפיכך תרגמו את משמעותו ללשונם, 'לֻקְמָאן'. מסורת מקומית אף ציינה בשעתה את קברו – 'מַקָאם נַבִּי לֻקְמָאן'  – בכפר צַרַפַנְד אַל-עַמְר הנטוש, שעל מקומו יושב היום מחנה צריפין. 

ב'שֶׁקֶ"ם' של צריפין מן הסתם לא מוכרים 'רָאחַת לֻקוּם', אבל מסתבר שפיצה בהחלט אפשר לקבל... 



                                                                                                                                                            

12 תגובות:

  1. בספר 'הדון השקט' נקראת מלחמת קרים 'פולמוס תוגרמא'...

    השבמחק
  2. פרופסר אסף

    אילו טרחת קצת לעיין בתרגום של הפסוק בעובדיה "וגלות ירושלים דבאספמיא", היית מונע מעצמך הטירחא לחפש סברות הכרס.

    השבמחק
  3. מאוד מעניין. עברתי מאוד בצומת צריפין בדרך לכפר חב''ד ולא שיערתי לעצמי שיש לו יסוד בתלמוד.

    השבמחק
  4. אני משער שבשק"ם של צריפין גם לא יודעים שאכן, אותו בלעם בן בעור היה דמות היסטורית הנתמכת גם בעלילה מעניינת שמחוץ לסיפור המקראי. בחפירותיו של הארכיאולוג ההולנדי הנק פרנקן בתל דיר עלא שבעמק הירדן התגלתה כתובת על טיח (לרוע המזל - במצב גרוע מאוד שהקשה על שחזורה המלא) המספרת על חזונו של "בלעם ברבער" (בלעם בן בעור) המכונה שם "אש חזה אלהן" (איש חוזה האלוהים). הכתובת מציגה חזון אפוקליפטי שפרשנותו מהווה עדין מקור לדיונים.

    השבמחק
    תשובות
    1. על אשכנז :
      לפי מסורות קדומות, העיר (רג'יו קלבריה - בדרום איטליה) נוסדה על-ידי אַשְׁכְּנַז, בנו של גֹּמֶר נכדו של יֶפֶת ונינו של נֹחַ (בראשית,י',ב'-ג'). על הגעתם של יהודים לעיר כתב יוסף בן מתתיהו : "Aschenez instituit Aschenageos qui nunc Rhegini vocantur a Graecis" והירונימוס בן המאה ה-4 כתב : "quote|Aschenas Greci Rheginos vocant"

      כמו כן, לפי היסטוריון אחד, היהודים הגיעו לאשכנז מסיציליה !!!

      מחק
  5. יצוטט בעלון שאפרסם ביום ראשון
    http://he.kedumim.wikia.com/wiki/Wikikdumim123

    שבת שלום

    דני

    השבמחק
  6. על גלגלי המילה אשכנז(הרד"ק חי במאה ה-12 וכבר אז ייחסו את "אשכנז" לאזור גרמניה של היום, הקרויה בשפות רבות "אלמניה"):
    ("וּבְנֵי גֹּמֶר אַשְׁכֲּנַז וְרִיפַת וְתֹגַרְמָה"- בראשית יג,וכן:" שְׂאוּ נֵס בָּאָרֶץ ...הַשְׁמִיעוּ עָלֶיהָ מַמְלְכוֹת אֲרָרַט מִנִּי וְאַשְׁכְּנָז"- ירמיהו נא כז,וכן:"ואומרים בקבלה כי בני ארץ אלמניי"א היו כנעניים כי כשפנה כנעני מפני יהושע כמו שכתבנו בספר יהושע הלכו להם לארץ אלמניי"א ואשקלוני"א שקורין ארץ אשכנז ועוד היום קוראים אותם כנעניים"-רד"ק עובדיה א כ:" אבי התחיל ממעט במשא ומתן .גם לארץ אשכנז אשר היה נוסע שמה מדי שנה בשנה לבוא בדברים עם בעלי בריתו"- ש"י עגנון / בדמי ימיה)
    שאלה לי, מיני תרגימא קשור לפירות המיובשים שבאים מטורקיה? ....
    ("אבל מטבל הוא במיני תרגימא, דהיינו פירות ובשר בלא לחם"-שכל טוב (בובר) שמות פרק יב
    וכן:" חומש ורש"י ואחר-כך עם פירוש "אור החיים" – היו כמיני תרגימא"-ש.בן ציון/פרקי אבטוביאוגפיה)

    השבמחק
    תשובות
    1. רד"ק על אשכנז,צרפת ויוון:
      בראשית פרק י -(ג) ובני גומר אשכנז - אמרו שהם אלה אשר בארץ אלמניא:
      וריפת - פירש רב סעדיה שהם פריגה אשר בארץ צרפת, ובדברי הימים (א') דיפת בדל"ת:
      (ד) ובני יון - הנה זכר קצת משפחות בני יפת ולא זכר כולם ולא ידענו למה:

      מחק
  7. תשובה לכל המגיבים על 'ספרד>אספמיה':
    יש המייחסים את ספר עובדיה, שבו בלבד נזכרת 'ספרד' (פסוק 20), למאה התשיעית לפני הספירה – ויש המאחרים את זמנו אפילו לימי שיבת-ציון (מחציתה הראשונה של המאה השישית לפנה"ס); ואילו יונתן בן-עוזיאל חי במאה הראשונה לספירה (לפי המסורת, בעמוקה שבמזרח הגליל העליון) – כשהכינוי 'אִסְפַּנְיָה' ביוונית ו'הִסְפַּנְיָה' ברומית, שנתגלגל אף אל לשון חז"ל בנוסח 'אֶסְפַּמְיָא', כבר היה מקובל על הכל. אותיות SP, החוזרות בכל השמות הללו, הן שגרמו ליונתן בן-עוזיאל ולימים גם ל'פשיטתא' (תרגום המקרא לארמית-סורית, בשלהי המאה השנייה לספירה) לייחס את 'ספרד' אל זו, שגם בימי הביניים כינו אותה הסוחרים היהודיים בשם 'ספרד' - אף שהיום מקובל לזהות את מקומה בסַרְדִיס שבדרום-מערב אסיה הקטנה, בקצהו השני של ים התיכון...

    השבמחק
  8. שכחת עוד כינוי:
    אזור בוהמיה נקרא אצל חכמי אשכנז "כנען".

    השבמחק
  9. ספר לנו אחד מתלמידי החוג של ארץ ישראל באוניברסיטת חיפה כי לשם spania יש מספר מקורות:

    האחד הוא אי השפנים, על שום רבוי שפני הסלע שבו.

    השני, אי הספנים (המלחים, יורדי הים).

    השלישי, נמצא שמו של מַלַח עברי, שספניתו נטרפה בסמוך לאחד המפרצים חרוט בסלע. שמו היה "צפניה" ועל שמו נקראה הארץ, 'ארץ צפניה' או בקיצור אצפניה או espania.

    השבמחק
  10. ואם במחנה צריפין עסקינן - משירותי בתחילת שנות השבעים גם במחנה צריפין - למי שזוכר לפני בית הקולנוע הבריטי (שב- 1972 עדיין הקרינו בו סרטים - את פס הקול לא שמעו היטב עקב קולות פיצוח הגרעינים הבלתי פוסק שליווה את הסרט), היה קיוסק קטן ששמו על השלט הגדול מעליו היה "היד המשולש" והיו שטענו כי השלט נכתב עפ"י הזמנת מפעיל הקיוסק שרצה לקרוא לו "על יד המשולש " (לצומת קראו הצומת המשולש ע"ש שלושלת הדרכים שנפגשו בו), אך כיוון שדיבר במבטא הונגרי כבד על יד נשמע כמו היד וכך נכתב.

    משה מרום

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול – זהו.

מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.

תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.