זיכרון בספר: אברהם גייגר מקבל ספר ממהר"ץ חיות

צבי הירש חיות (1855-1805)

ד"ר יוסי חיות מאוניברסיטת חיפה שלח לי רישום ספרותי מעניין המצוי ברשותו וקשור לאבי אבות אבותיו, הרב צבי הירש חיות (קראו: חַיֶיס). חיות היה תלמיד חכם יוצא דופן. יליד ברודי ובן למשפחת רבנים ידועה ומיוחסת, שכיהן רוב ימיו ברבנות העיירה ז'ולקווה שליד לבוב. חיות היה מן הרבנים האורתודוקסים המעטים שהעריכו השכלה כללית וגם היו מקורבים למשכילים, ובמיוחד לרבי נחמן קרוכמל (רנ"ק) שהיה שכנו בז'ולקווה. הוא היה מחבר פורה ועסק גם בביקורת המקרא, אף כי בצורה מתונה. מתנגדיו החרדים נהנו לשבש את שמו ובמקום לקרוא לו מהר"ץ חיות (קִראו: מַהָרֶץ) הם קראו לו: עם הארץ חיות...

הרישום שלפנינו נמצא על קונטרס צנוע בן 26 עמודים שחיבר חיות, ושמו 'משפט ההוראה'. החיבור נדפס בז'ולקווה בשנת ת"ר, והחותמת על השער אף מדייקת יותר: 26 במאי 1840.

מסתבר כי מיד לאחר הדפסת הספר שלח חיות עותק ממנו לידידו לעט, הרב הרפורמי ד"ר אברהם גייגר, חוקר מקרא חשוב ומראשי התנועה לתיקונים בדת (הרפורמים). באותה שנה, 1840, התמנה גייגר לרבה של קהילת ברסלאו שבפרוסיה (היום וורוצלב בפולין). מינויו עורר סערה בקהילה והאורתודוקסים, בראשות הרב שלמה זלמן טיקטין, פרשו מן הקהילה. הד לכך השתמר ב'ספר הבדיחה והחדוד' (כרך ג, מס' 2327), שם רשם אלתר דרויאנוב את החידוד הבא:

כשנצחו הרפורמיים בברסלוי והזמינו לרב ודרשן את רבי אברהם גיגר מוויסבאדן, דרש עליו רבי שלמה-זלמן טיקטין, ראש רבניה של ברסלוי: "ישא ה' עליך גוי מרחוק, מקצה הארץ".*

* על פי הקללה שבפרשת התוכחה, דברים, כח 49.

הכתובת שלפנינו היא בעצם הקדשה הפוכה, שכן רשם אותה המקבל ולא הנותן.

וכך כתב גייגר על הספר שקיבל:



ובהגדלה:

Breslau   2/40 

     10  

קיבלתיו במתנה מאיש פלוני אלמוני. הק'[טן] אברהם גייגר 

נשלח מאת המחבר ככתוב באיגרתו אלי מיום כ"ח ניסן תר"א [1841].

העיון ברישום זה מעלה כמה תמיהות.

א. מדוע יש פער של שנה בין התאריך הלועזי (2 אוקטובר 1840) לבין התאריך העברי (כ"ח ניסן תר"א – 19 באפריל 1841)?

ב. אם חיות ('המחבר') שלח את הספר, מדוע כינה אותו גייגר 'פלוני אלמוני' ולא רשם את שמו?

ייתכן שהספר נשלח אל גייגר בעילום שם ורק מאוחר יותר, כשנה ויותר לאחר קבלתו, התברר לו שהשולח היה מחבר הספר עצמו, ורק אז הוסיף גייגר את השורה השנייה.

ואולי יש כאן התחשבנות קטנה מצדו של גייגר, מעין 'נקמה ספרותית', שכן ידוע שחיות עשה שימוש במחקריהם של אנשי חכמת ישראל בגרמניה, כולל במחקריו של גייגר עצמו, אך בשל מעמדו כרב אורתודקוסי נזהר ולא הזכירם בשמם המפורש.  אולי  כעס גייגר על פחדנותו של חיות ולכן השיב לו כגמולו ולא הזכירו בשמו אלא רק בכינוי 'פלוני אלמוני'.

אברהם גייגר (1874-1810)

שלט המציין את מקום מגוריו של אברהם גייגר בברלין. גייגר חי בברלין בין 1874-1870 

Gedenktafel Rosenthaler Str. 40 (Mitte) 

(צילום: דוד אסף, 2011)