 |
צילם איתמר וכסלר (ינואר 2012)
|
ברחוב סוכת שלום 1 בירושלים, סימטה היוצאת מרחוב אגריפס, נמצאת עדיין החנות 'גמד הוידאו'.
עשרים שנה היה הגמד בשטח, מכר והשכיר סרטי וידאו, חדשים גם ישנים – סרטי איכות, ילדים, ישראלי, ערבי, פורנו, אירובי. הכל. אך כשעברתי שם בשבוע שעבר החנות היתה סגורה ומוגפת, כנראה לתמיד. כשצלצלתי מאוחר יותר בטלפון כדי לברר – הקו היה מנותק.
הסככה הצבעונית, עם הכתובת המקורית והמשעשעת, רימזה על עברו של המקום. והנה, על אף שבעל העסק מעולם לא הילך בגדולות, בכל זאת שיני הזמן ושינוייו לא פסחו גם עליו וקיפחו את פרנסתו.
שם העסק מכמין בתוכו היסטוריה מקוצרת של ענף שלם שירד מגדולתו.
בראשית היה וידאו. לכולם היה וידאו, ובאמצעותו ידענו להקליט מהטלוויזיה את כל מה שרצינו. הקלטות היו שחורות ומלבניות, בדרך כלל בפורמט VHS (היום הן כבר נראות כעצם בלתי מזוהה), ואפשר היה להקליט עליהן אין סוף פעמים עד שנשחקו לחלוטין. האיכות אולי לא היתה מושלמת אבל צריך להודות שזה היה קל וידידותי.
ובו בזמן נפוצו על פני הארץ ספריות להשאלת סרטים בווידיאו, שבהן בלטו רשתות כמו 'ענק הווידאו' והרשת הבינלאומית 'בלוקבאסטר' – רשתות גדולות שבלעו את החנויות הקטנות וגם זו את זו, עד שהגיעו לפשיטת רגל.
אבל 'גמד הוידאו' לא השתתף במשחק של הענקים. צנוע היה הגמד ומסתפק במועט. די היה לו בקליינטים הקבועים מהשכונה ומהשוק. מבחינתו לא היה שום צורך להשתלב ברשת ארצית או בינלאומית, וכיוון שהיה בעל מודעות אירונית לחיים ולעצמו, בחר גם בשם אירוני לעסק שלו.
אבל הקידמה חיסלה את כולם, ודין אחד היה לעשיר ולרש, לגדול ולקטן, לצנוע ולחמדן. היום כבר אין וידיאו בכל בית, ואיכשהו 'גמד ה-DVD' לא מצלצל כל כך טוב.
שמאל ימין ימין ושמאל הגדוד הולך ושר
השבמחקהחיים מסורבלים המות הוא קצר
כל הגדוד הולך אחר עורפו של הרס"ר
הרס"ר גם הוא הולך בדרך כל בשר.
דין ענק כדין גמד הדבר ברור,
לשניהם שורה אחת הדבר שגור,
אל אבק ההיסטוריה נשלחו חסל וסגור,
מי שלא מתחדש חיש קל יהיה גמור.