שנות האינתיפדה הארוכות גזרו עלינו לא רק מחיר דמים כבד, אלא גם חשפו אותנו למנהגיהם והווי חייהם של שכנינו ובני דודנו הפלסטינאים. כמו גבר ואשה הנשואים שנים ארוכות ואט אט הם מגלים לחרדתם עד כמה דומים הם זה לזו, כך גם אנו והשכנים – משהו נדבק...
על 'אוהל אֲבֵלים' (או 'סוכת אֲבֵלים') שמעתי עד עכשיו רק במגזר הערבי. בין אם מדובר בתאונת דרכים, רצח או התאבדות. תמיד תוקם סוכה גדולה, שאינה אלא יריעת בד הנמתחת בחצר, ותחתיה יפוזרו כמה עשרות כסאות פלסטיק למען ישבו האורחים המנחמים. אצל יהודים לעומת זאת יושבים 'שבעה' בתוך הבית, בדרך כלל על שרפרפים נמוכים, ולא עושים עניין גדול. יהודים לא אמורים לראות באֵבֶל הזדמנות לאירוע או לאירוח, אבל איך אמרנו? משהו בכל זאת נדבק.
דורית רשף צילמה את אחוריו של הטנדר הזה ברחוב אבן-גבירול בתל אביב, ומהצילום למדתי על פרנסה חדשה בעלת פוטנציאל צמיחה כמעט אין סופי.
אמנם החפיפניקיות של כתיבת השלט עומדת ביחס הפוך לחלוטין לעדינות, להוד ולהדר המצופים ממי שעיסוקו בכבוד המת, אבל כנראה שככה זה אצלנו.
מכל מקום, חיטוט קצר באינטרנט הראה שאכן יש לא מעט חברות שמתפרנסות מאוהלי אבלים.
הנה למשל חברת 'אוהלי נתנוב' שתשמח להקים לכם סוכת אבלים בכל גודל, כולל הכל (וגם 'מקרר בגודל נדרש', מה שמעורר מחשבות די מצמררות):
גם חברת 'תורג'מן אוהלים' תשכיר לכם אוהל או סוכה במחיר מנצח. יש לה עוד יתרון – שירות מהיר 24/7, מה שמבטיח שלעולם, אבל לעולם, לא תיתקעו בלי אוהל:
ולקינוח סעודת האבלים שלח לי חיים כהן את הקטע הבלתי נשכח מן הסרט 'שלאגר' (1979), שכתב וביים אסי דיין, ובו באים צמד הנוכלים שוקי חפציבה (שייקה לוי) וזיגי פוקסמן (ישראל פוליאקוב) לניחום אבלים של נפטר שאותו כלל לא הכירו:
על 'אוהל אֲבֵלים' (או 'סוכת אֲבֵלים') שמעתי עד עכשיו רק במגזר הערבי. בין אם מדובר בתאונת דרכים, רצח או התאבדות. תמיד תוקם סוכה גדולה, שאינה אלא יריעת בד הנמתחת בחצר, ותחתיה יפוזרו כמה עשרות כסאות פלסטיק למען ישבו האורחים המנחמים. אצל יהודים לעומת זאת יושבים 'שבעה' בתוך הבית, בדרך כלל על שרפרפים נמוכים, ולא עושים עניין גדול. יהודים לא אמורים לראות באֵבֶל הזדמנות לאירוע או לאירוח, אבל איך אמרנו? משהו בכל זאת נדבק.
דורית רשף צילמה את אחוריו של הטנדר הזה ברחוב אבן-גבירול בתל אביב, ומהצילום למדתי על פרנסה חדשה בעלת פוטנציאל צמיחה כמעט אין סופי.
אמנם החפיפניקיות של כתיבת השלט עומדת ביחס הפוך לחלוטין לעדינות, להוד ולהדר המצופים ממי שעיסוקו בכבוד המת, אבל כנראה שככה זה אצלנו.
מכל מקום, חיטוט קצר באינטרנט הראה שאכן יש לא מעט חברות שמתפרנסות מאוהלי אבלים.
הנה למשל חברת 'אוהלי נתנוב' שתשמח להקים לכם סוכת אבלים בכל גודל, כולל הכל (וגם 'מקרר בגודל נדרש', מה שמעורר מחשבות די מצמררות):
גם חברת 'תורג'מן אוהלים' תשכיר לכם אוהל או סוכה במחיר מנצח. יש לה עוד יתרון – שירות מהיר 24/7, מה שמבטיח שלעולם, אבל לעולם, לא תיתקעו בלי אוהל:
ולקינוח סעודת האבלים שלח לי חיים כהן את הקטע הבלתי נשכח מן הסרט 'שלאגר' (1979), שכתב וביים אסי דיין, ובו באים צמד הנוכלים שוקי חפציבה (שייקה לוי) וזיגי פוקסמן (ישראל פוליאקוב) לניחום אבלים של נפטר שאותו כלל לא הכירו:
נכון, יש משפחות שמקימות סוכת אבלים. הדירה שלהם צרה מהכיל את כל המבקרים המנחמים. במיוחד אופייני למשפחות דתיות ומסורתיות שנוהגים להתפלל וריבוי המתפללים מצריך זאת.
השבמחקמנהג תימני נפוץ, שלא יושבים בתוך הבית אלא לידו, בסוכה או באוהל.
השבמחקאני אמנם אשכנזי טהור גזע, אבל נחשפתי למנהג הזה פעמים רבות.
אבי
לא יקרה כלום אם גם תתחיל לשמוח קצת.
מחק