בשבוע שעבר הופיע סוף סוף הספר שעליו טרחתי אי אלו שנים.
הציץ ונפגע: אנטומיה של מחלוקת חסידית (בהוצאת אוניברסיטת חיפה וידיעות ספרים), 550 עמודים.
יהללך זר ולא פיך, ולכן כל מה שאוכל לומר הוא שנהניתי לכתוב אותו ואני בטוח שחובבי הז'אנר גם ייהנו לקרוא אותו.
הנה העטיפה, תוכן העניינים וגם פרטים היכן ניתן לרכוש את הספר במחיר מבצע מטורף.
הנה התוכן:
אפשר לרכוש את הספר ב'חנויות הספרים המובחרות'
ובמיוחד בחנות הספרים הירושלמית 'אדרבא', שמוכרת את הספר במחיר מבצע (50% הנחה) עד סוף חודש יוני:
64 ש"ח במקום 128 ש"ח.
אדרבא
רחוב בן מימון 5, ירושלים
adraba@adrababooks.co.il
טלפון: 02-5671266
ה'אדרבאים', רחל או יונתן, ישלחו את הספר ברצון לכל מקום, כולל לחו"ל.
בעלי התוספות
ב-5 באוקטובר 2012 התראיינתי על הספר בתכניתה של ציפי גון-גרוס, 'ספרים, רבותי, ספרים', ששודרה בגלי צה"ל.
אפשר לשמוע אותי כאן.
הציץ ונפגע: אנטומיה של מחלוקת חסידית (בהוצאת אוניברסיטת חיפה וידיעות ספרים), 550 עמודים.
יהללך זר ולא פיך, ולכן כל מה שאוכל לומר הוא שנהניתי לכתוב אותו ואני בטוח שחובבי הז'אנר גם ייהנו לקרוא אותו.
הנה העטיפה, תוכן העניינים וגם פרטים היכן ניתן לרכוש את הספר במחיר מבצע מטורף.
הנה התוכן:
אפשר לרכוש את הספר ב'חנויות הספרים המובחרות'
ובמיוחד בחנות הספרים הירושלמית 'אדרבא', שמוכרת את הספר במחיר מבצע (50% הנחה) עד סוף חודש יוני:
64 ש"ח במקום 128 ש"ח.
אדרבא
רחוב בן מימון 5, ירושלים
adraba@adrababooks.co.il
טלפון: 02-5671266
ה'אדרבאים', רחל או יונתן, ישלחו את הספר ברצון לכל מקום, כולל לחו"ל.
בעלי התוספות
ב-5 באוקטובר 2012 התראיינתי על הספר בתכניתה של ציפי גון-גרוס, 'ספרים, רבותי, ספרים', ששודרה בגלי צה"ל.
אפשר לשמוע אותי כאן.
כל הכבוד! חילך לאורייתא! כבר הזמנתי את הספר ואני קצר רוח לקרוא אותו. המשך לכתוב ולחבר ספרים, ולחשוף את האמת, גם היא לא נעימה למישהו אחר (לנו הקוראים היא נעימה ונעימה....) ולהאיר את עינינו!
השבמחקמזל טוב. מתי הוא יהיה בר-השגה בניו יורק?
השבמחקבחנות 'אדרבא' מוכנים לשלוח את הספר גם לניו-יורק במחירו הישראלי+דמי משלוח. צור אתם קשר באי-מייל שלמעלה.
מחקשלום רב,
השבמחקציטוט מגב הספר:
"נחטף מביתו ונכלא בחצר אחיו בסאדיגורא אך משכילי צ'רנוביץ שחררוהו מכלא".
מהיכן שאבת נתון זה? האם אין גירסאות אחרות לסיפור?
קצת קשה להאמין שמשכילי צ'רנוביץ היו מסוגלים לשחרר אותו מ"כלאו" בסאדיגורא.
חוקר צריך להיות אובייקטיבי ולהביא את כל הגירסאות, אז גם אם בתוך הספר יש עוד גירסאות, עדיין למה לשים בגב הספר גירסא אחת נמבלי לדעת שהיא נכונה ולרשום את זה כעבודה מוגמרת?
אודה לך על תשובתך
בברכה
שלמה
אחרי שתקרא את הספר ואחרי תזדהה בשמך - אשמח להשיב.
מחקלשלמה...
מחקאף אחד,עד כמה שידוע לי, לא חולק על העובדה הנ"ל. לעומת זאת, על מה שכתב כי אחרי החזרה היה "באגף מבודד" ו"בודד ומושפל" וכדו' - אפשר לחלוק. הרי באותו מכתב של שפטל הורביץ, אותו המחבר מעריך כמי שכתב בכנות, נכתב כי החסידים הגדולים מתפארים בו עתה עוד יותר מאשר לפנים וכו וכו - זה משום מה לא נראה למחבר והוא בוחר לומר כי נכתב 'בתמימות'....
לשם הדיוק: ישעיהו הורוביץ. שפטל הורוביץ היה מישהו אחר.
מחקתודה... הספר לא לפניי. קראתיו בשקיקה בלילה לבן עד אור הבוקר. העברתיו הלאה ואני צריך לקנות חדש עכשיו כדי לקראו שוב ובעיון.
מחקזו הזדמנות להודות על הוצאה לאור - תרתי משמע - של הפרשיות הנ"ל. אולי ב'אדרבה' ירימו את הכפפה ויזמנו את המחבר, חסידיו ומתנגדיו למפגש אחד (עם נרות שחורים ושופרות...) ונשיב חורפינו דבר...
שלום רב,
השבמחקאיני מבין מדוע אתה מחייב אותי לקרוא את הספר בכדי שתגיב.
ההערה שלי היא על מה שכתוב בגב הספר ללא קשר למה שכתוב בספר.
ושמי באמת שלמה.
מותר לי לשאול אותך שאלה אישית?
יד על הלב, אל מי אתה חש יותר קרוב, לחסידים או למשכילים?
בסיפור הזה יש שני קבוצות מנוגדות בדעותיהם מהקצה לקצה. חסידים מחד ומשכילים מאידך. והנה יהודי בעל יחוס הכי גדול שיכול להיות ובעל מעמד הכי גבוה של אדמו"ר, חוצה את הקוים למחנה הנגדי, אף אם זה רק לתקופה קצרה, בודאי שזו סנסציה ענקית.
ובודאי שכל צד יציג את זה בצורה אחרת. כל צד מנקודת השקפתו שלו. לדעתי יכול חוקר להיות אובייקטיבי אך ורק אם אינו שייך לאף אחד מהצדדים. אמנם אין כיום תנועת השכלה כמו שהיה פעם, אבל בהחלט יש אורח חיים וקו מחשבה ואתה בברור שייך לצד ההשכלה ה"נאורה" ולא לצד החסידים ה"חשוכים". לכן סבורני שמה שאתה כותב יהיה בהכרח מוטה.
אני אכן מתכוון לקנות את הספר מכיוון שאתה עושה עבודה נפלאה של ליקוט חומרים וגם כותב יפה והנושא בהחלט מרתק ומעניין אותי מאד. מצד שני, בהסתמך על מה שכתבת בעבר, ההרגשה האישית שלי היא כפי שכתבתי, שאתה מוטה לצד המשכילים.
מ"מ בודאי שיש לי הערכה רבה לעבודתך בהבאת המקורות. אמנם כאשר אתה מגיע לפרשנות או להשערות, תסכים איתי שיש הרבה מקום לחלוק עליך.
בברכה
שלמה
אם ממש חשוב לך לדעת שם משפחתי, אשמח לכתוב אותו בתגובות הבאות. רק שאיני מבין מדוע זה חשוב.
יישר-כוחך. מחכים זמן רב לספר. ונקנה עוד השבוע בלי-נדר.
השבמחקברכות על הספר החדש.עלה והצלח.
השבמחקאיך נקבל את זה כאן בקנדה?
בנימין פראנק.
מזמינים באי-מייל מ'אדרבא' (ראה בתחתית הפוסט). הם ישמחו לשלוח לך את הספר לקנדה במחיר שמוכרים בישראל + דמי משלוח.
השבמחקזה ספר שניתן לקרוא ב"בית הכבוד", כמו שאומרים בלשון מכובסת, או שהיית מגדיר אותו כספר קודש?
השבמחקמ"מ, ברכותיי.
גם לאורוגוואי הם מוכנים לשלוח?
מחקגם לירח, אם תשלם את הוצאות המשלוח.
מחקמהתגובות כאן אני רואה שישנם כאלו שנפגעו מן הספר עוד טרם הציצו בו...
השבמחקהקונספט של הספר, הכותרת וכותרת המשנה - כורכות אולי שלא במתכוון, את ענין המחלוקת לחלק הראשון של הספר (הציץ ונפגע), מה שלדעתי ואולי אף לדעת המחבר עצמו - רחוק מן האמת. אלא תירוץ של הצד הרודף שמצא עילה לרדיפותיו לאחר שכבר החל בהן.
השבמחקלדוד אסף סחתיין!
השבמחקאבל מה ההצטנעות הזאת בנוסח יְהַלֶּלְךָ זָר וְלֹא-פִיךָ? אדרבא, הפץ תהילת ספרך ברבים ככתוב יְהַלֶּלְךָ זָר, וַלֹא - פִיךָ!
יחי ההבדל הקטן.
ברכותי, דוד, לרגל הוצאת הספר החדש. רק אלוהים יודע איך אתה מספיק, בין מחקריך, שיעוריך, עונ"שך, "שיריך" – גם לכתוב ספר חדש :)
השבמחקיישר כוח!
Will there be an English Translation?
השבמחקלדוד ולזריזים שכבר קראו את הספר...לפחות את החלק הראשון.
השבמחקאני כותב את התרשמותי כמובן שאשמח לחוו"ד נוספות.
יוסיף דעת יוסיף מכאוב... הספר לא ממש עשה סדר בדברים אלא להיפך. אפילו בעובדה פשוטה זו אם היתה שיינדל יפת תואר או מכוערת ישנה מחלוקת....
כמובן שהדעות חלוקות בכל פרט בסיפור זה אבל המטרה היתה לספר
את הסיפור כפי שהמחבר ציין במבוא (אם הבנתיו אל נכון) מבלי לקבוע מסמרות.
מבחינה זאת, דווקא תחושת הבלבול הזאת היא הישג ספרותי ראשון במעלה - לענ"ד.
דוד
מחקמדוע ההערות בסוף הספר? זה ממש מקשה ומיושן.
ועוד הערה שתומכת במה שכתב סדיגוראי מעלי, לאחר הציטוטים מהמקורות השונים, באה על פי רוב פיסקא מהמחבר שקשה לסמוך על מה שנכתב. ואם כך, אז בעצם כמעט על כל המובא בספר אין לסמוך ואי אפשר לדעת מה אמיתי ומה מפונטז.
כל אחד מפנטז וממציא מה באמת קרה לפי הלך רוחו, ואין לנו ידיעה אמיתית מה באמת קרה בכל אחד מהשלבים.
ומשום מה דוד אתה נתת אמון מלא במכתב שפירסם רפאל. כיצד ניתן לדעת שאכן אותו חסיד ישעיה הורביץ דייק בעובדות והרי הוא עצמו לא היה שם אלא סיפר מה ששמע מאחרים, והאחרים אולי שמעו מאחרים וגם עליו לא ניתן לסמוך.
עוד שאלה, מדוע יצחק רפאל לא פירסם תצלום של המכתב? היכן נמצא המכתב המקורי?
עובדה אחת מאד תמוהה שצדה את עיני, שכאילו לא נתנו לר' דוב אפילו ללכת לשירותים והוא נאלץ להטיל מים על הריצפה. זה נשמע לי מטורף והזוי ובלתי מתקבל על הדעת כלל. אני חושב שפרט זה ללמד על הכלל יצא, והרבה 'עובדות' שמובאות בספר נשמעות בידיוניות והזויות.
ההערות בסוף הספר הן אילוץ של המו"ל וגם אני לא אהבתי את זה, אבל כך מקובל בעולם הגדול וכנראה שצריך להתחיל להתרגל לזה גם אצלנו.
מחקהעובדה שיש גרסאות שונות לפרטים רבים אין בה כדי לבטל את המאמץ והניסיון לספר את הסיפור. אדרבה, ריבוי הגרסאות, והניסיון לזהות את'סדר היום' של בעל הגרסה, מאפשר לנו להבין טוב יותר את האירועים. היסטוריה איננה רק 'מה שהיה', אלא גם 'מה חשבו שהיה'. ועם זאת, לא צריך להגזים - רוב רובו של 'הסיפור' אינו שנוי במחלוקת ואפשר לתאר אותו במידה רבה של ודאות.
באשר ליצחק רפאל ושיקוליו - איני יודע ואיני יכול לשאול אותו. לדבריו המכתב המקורי נשרף ובידו נותר רק העתק.
ובאשר להטלת מים על רצפת תא המאסר... זה בכלל לא נראה לי הזוי, לאדם המום שנחטף מביתו ואפילו איננו יודע היכן הוא.
עוד שאלה קטנה
השבמחקאתה כותב שבעצם מה שקרה שם ניתן לבסס בעיקר על פי ארז ואורנשטיין.
מצד שני כתבת שלהורודצקי היו מקורות דלים ביותר, ארז ואורנשטיין.
מה אם כן ההבדל בינו לבינך?
שניכם מתבססים בעיקר על שני אלו וכפי שכתבת בעצמך הם מוטים לגמרי על פי השקפת עולמם המשכילי.
אין כמעט סיפור אחד שניתן לומר בודאות שאכן קרה כפי שסופר.
בא ניקח לדוגמא את החטיפה והמאסר הראשון.
בודאי שאפשר לקרוא לזה חטיפה ומאסר ואז זה דרמתי וסנסציוני וצהוב.
אבל ניתן גם להסתכל על זה אחרת לגמרי, יהודי שנכנס למשבר נפשי, מדוכא ועצוב, לא מתפקד ואשתו וגבאיו מנסים לשקם אותו ולרפאו ומבינים שיהיה זה טוב ומועיל עבורו להיות בחברת אחיו הגדול וקרובים אחרים שיוכלו לשפר את מצבו הנפשי ולשמחו ולרפאו.
זה נקרא חטיפה? כאשר לוקחים חולה לבית חולים והוא לא רוצה, האם זה נקרא חטיפה?
בודאי שלא. איננו יודעים מה היתה רמת ההכרחה שפעלו על ר' דוב בכח. אולי רק הפעילו לחץ של שכנוע מתון והוא נכנע להם בקלות?
אז כל הסיפורים על איומים במכות ואיומים אחרים היו או שלא היו. אין שום ודאות לספר זאת כך.
כנ"ל לגבי ה'מעצר' בסאדיגורא. הרי היה בבית אחיו האוהב שבודאי אהבו הרבה הרבה יותר מכל המשכילים גם יחד. סביר בעיניך שסגרו אותו בחדר מבלי אפילו לתת לו שירותים מינימליים? אתה לא מבין לבד שזב אבסורד ומופרך לגמרי?
ומנין לך שהיה המום ולא ידע היכן היה?
ושאלה אחרונה חשובה:
כתבת שצריך הבחנה כיצד לקחת מתוך הסיפורים הרבים מה אמיתי ומה מגמתי.
תוכל להאיר עינינו איך עושים זאת? איך אפשר לדעת מה אמיתי ומה מגמתי?
תודה ויום טוב.
שלמה
אתה מתעלם מכך שחוץ מהמקורות שציינת יש עוד מקורות רבים אחרים - החל מעדויות של החסידים עצמם - כולל בני הזמן כמו ישעיהו הורוויץ - עבור בעיתונות וכלה במקורות לא יהודיים (כגון דיווחים ממשלתיים רומניים על החטיפה, ודיווחים אוסטריים על המו"מ להשבת בערניו לביתו).
השבמחקברור שאשתו ואחיו של בערניו רחשו טוב ועשו מה שעשו משום שחשבו שזה לטובתו. אבל אם אתה קורא לחטיפה אלימה, הרדמה בסם, חציית גבול והחזקת אדם בעל כרחו במרחק מאות קילומטרים מביתו - 'שכנוע מתון' אז יש לנו כנראה מושגים שונים על מה מותר ומה אסור בחיים.
משה אורנשטיין הוא היחיד שפגש את בערניו על בסיס יומיומי בימי שבתו בבית רייטמן, ועל כן יש לדבריו משקל רב ביותר בשחזור העובדות, מה גם שלמרות משכיליותו הוא היה ביקורתי מאוד ביחסו למשכילי צ'רנוביץ. 'בניכוי החרדים והערבים' - על דרך המליצה של ראש ממשלתנו - העדות שלו היא בסך הכל מהימנה, גם אם יש לפקפק בפרטיה (כפי שעשיתי כאשר מצאתי לנכון).
ולענייני המתודולוגיה של מחקר היסטורי ביקורתי לא אוכל להתייחס כאן - קצרה היריעה. אבל מי שקורא את הספר בעיניים פקוחות ובלי דעה קדומה מראש, יבין מעצמו את הלך המחשבה.
תיקון:
השבמחקבעמ' 169, שורה 6 מלמטה, 'ישלחו לי על הבית דין'.
פיענחת הב"ד=הבית דין, וצ"ל 'הבי דואר', כינוי מקובל אז למשרד הדואר.
כמובן! תודה רבה על התיקון.
מחקדוד
השבמחקמה הפרוייקט הבא שלך?
יש משהו באופק?
או שבשלב הזה כבר נגמרו כל הדמויות מהעולם החסידי שנאחזו בסבך?
עוד שאלה ברשותך,
השבמחקראיתי ראיון איתך מלפני כמה שנים ובו אתה מנתח את חסידות חב"ד והבעיות שלהם וכך אתה אומר:
"אבל הבעיה היא הדור הבא: איך יצליחו להנחיל את מורשת החסידות לדור שלא הכיר את הרבי. לכן אני מעריך, שאם לא יצליחו להתעשת ולבחור רבי בתוך עשר שנים, הסיפור של חב"ד ייגמר".
האם אתה עדיין חושב כך או שאתה מבין כעת כי טעית בגדול?
ולענין הספר הנוכחי, חבל שלא הבאת יותר מובאות מהספרים של רוז'ין, אולי היה ניתן יותר ללמוד על ר' בעריניו והלך מחשבתו לפי דבריו התורניים. נדמה לי שהבאת מובאה אחת בלבד בכל הספר.
כמו כן, ראיתי שיש מכתב מהרב קוק אל הרב יחזקאל גוטמן בענין ר' בעריניו, לא חשבת שכדאי להביא את זה? דוקא נדמה לי שכתב שם הגדרה מעניינת עליו.
כל טוב
שלמה
שלמה היקר,
השבמחקלא ברור לי אם לקנטרני אתה בא או שמא ללמוד אתה רוצה. אלמד עליך זכות ואראה בך מי ששואל על מנת להבין ולדעת. וזה החילי:
א. אין הברכה שרויה אלא על דבר הסמוי מן העין ולכן על הפרויקט הבא לא ארחיב את הדיבור, אבל דמויות שנאחזו בסבך נותרו, והרבה, ובקעה רחבה הותרתי לבאים אחריי...
ב. אשר לחב"ד: אומרים שהעתיד די ברור, רק העבר משתנה כל הזמן... בענייני נבואה אני טוב בדיוק כמו כל אחד אחר ואיני יודע או מתיימר לחזותו מישרין. חב"ד עברה - ועוברת כל הזמן - תהליכי פירוק מתקדמים שמבחינים בין המשיחיסטים לבין האנטי-משיחיסטים. כמה זמן יוכלו 'האנטי' להמשיך - אינני יודע. הדור שלא הכיר את הרבי עדיין לא הגיע לפרקו וימים יגידו מה יקרה שם.
ג. ובאשר לבערניו: לא הבאתי יותר מובאות מספרי רוז'ין, פשוט כי אין כאלה. אדרבה, חפש את דבריו התורניים ונראה היכן תמצאם ומה תאמר על ערכם ומשקלם לצורך הבנת עולמו.
ד. מכתבו הקצרצר של הרב אי"ה קוק מוכר לי (ציינתי אותו בביבליוגרפיה המוערת על פרשת בערניו ומחלוקת צאנז-סדיגורה, מס' 357):
אך לבד מן הערך הקוריוזי של הדברים לא מצאתי בהם תרומה של ממש להבנת בערניו או לצרכי השחזור ההיסטורי. זהו ניסיון מאוחר לאפיין את בערניו כאיש רוח שמתנגדיו (מי הם?) העלילו עליו שקרים. הרב קוק, עם כל הכבוד, לא ידע מאומה על הפרשה חוץ מקריאת ספרו של הרב גוטמן.
הביבליוגרפיה המוערת פורסמה כאן:
השבמחקhttp://www.tau.ac.il/~dassaf/articles/Sanz_Sadegura_Bibliography.pdf
ברור שלא באתי לקנטר. אין זו דרכי.
השבמחקרק ללמוד להבין ולהרחיב אופקים.
זה כל ענייני.
זכורני מקדם שראיתי ספר שיצא לאור על בית רוזין עם תורות ממגוון של אדמורים והיו שם גם דברי תורה מר' בעריניו. כמדומני ספרים שיצאו לאור ממוסד הרי"ם לוין.
האם ניסית לראיין מישהו מחסידות סאדיגורא או בויאן או שהנחת מראש שלא ירצו לשתף פעולה איתך?
לגבי הספר הבא, מדוע בעבר גילית לכולם שאתה עובד על ר' בעריניו ולא חששת ועכשיו כן? מה השתנה?
בכל מקרה, אני מודה לך על תשובותיך. ראיתי שמישהו פתח אשכול בעצור כאן חושבים ומבקר את הספר. אינך חושב להיכנס ולענות לו?
כל טוב
וחג שבועות שמח
שלמה
דוד ושלמה...
השבמחקלגיטימי להתדיין כאמור על כל פרט ופרט למה הובא או לא הובא בספר ויש מקום לחשדנות ההדדית. ויש לפעמים שפרט כלשהו לא מובא והוא משנה את צורת ההתייחסות, גם אם הוא נראה שולי. למשל, כשציטט הסופר הנכבד את רבי מנדל מרימנוב באוסרו על הנשים להתקשט, לא טרח לציין כי החוזה מלובלין חלק עליו ואמר "בנות ישראל צריכות לקשט עצמן" (ראה ברומברג). כך נוצר אצל הקורא דימוי שלילי והרושם המתקבל הוא של דיכוי נשים.
סדיגוראי,
השבמחקסתם סקרנות, אתה באמת סדיגוראי?
האם ידוע לך אם יש עוד דברי תורה מודפסים מר' בעריניו?
בהחלט. י"ל בעבר 'דובר מישרים', לענ"ד ספר מעט כמות ורב איכות. ידוע לי על מישהו שעוסק בהו"ל מחדש שכן היו אמרותיו מפוזרים במקומות שונים. לדעתי, ובלי למדוד צדיקים, לא נופל כלל מאמרותיו הקצרות והחריפות. של הרבי מקוצק, את הדמיון ביניהם דחה המחבר מכל וכל אך לא נימק דיו.
השבמחקאגב חב"ד...
השבמחקמעניין שבזמן שהרב שך כינה את הרבי מחב"ד בכינוי כופר, לא אחזו החסידים,אף הקיצוניים שבהם, בנשק החרם, דוגמת ניסן בק. והלא מעמדו של הרב שך לא התקרב כלל למעמדו של ר"ח מצאנז בדורו..
נראה לי שנשק החרם עבר מן העולם.
השבמחקאיני חושב שהחרימו מישהו במאה שנים אחרונות.
אולי תוכל להכניס לכאן כמה דוגמאות קצרות מדברי התורה של ר' בעריניו?
האם כתוב שם באלו שנים נאמרו התורות ובאלו נסיבות?
האם ידוע לך על לקט דברי תורה מאדמורי רוזין שיצאו לאור בהוצאת מוסד הרי"ם לוין?
כט"ס
אין לי את הספר. בין כה אין כאן המקום לכך.
השבמחקלמיטב ידיעתי א"א להבחין מתי נאמרו והאם לפני או אחרי. בכל אופן, החסידים לא מתרגשים מסיפור כזה או אחר...
ראיתי שבפורום עכ"ח התרעם אחד על כך שדוד אסף נמנע כדבריו מלעשות "פסיכולוגיזציה" לדמותו של הלעווער ולעומ"ז לר"ח מצאנז - עשה גם עשה (עיי"ש).
איני מורשה כתיבה שם ותשובתי תבוא כאן והיא תשובה גם לענין האבחנה במאמריו וכו':
אצל הלעווער המקרה הוא ספציפי,גם אם נמשך כמה חדשים וגם אם כדברי דוד אסף התחיל קודם ונמשך כמה שנים. לעומ"ז אופיו של הרב הסאנזי הוא משהו שליווה אותו כל חייו. מכאן תשובה גם למה ששאלת, אין אבחון כזה או אחר שכן אופיו אינו הענין ובכל אופן גם אם היה לו אופי רך עדיין לא פגע באיש. מה שא"א לומר על אותו אחד ומזגו הקנאי - שם אופיו הוא הנושא..
הערות קצרות.
השבמחקלפני כמה שנים נדפס מתוך כתב יד ספר בארות המים להאדמו"ר ר' יצחק מבענדער שהיה בצעירותו חסיד (ואולי תלמיד?) מר' בערניו ונדמה לי שמביא שם קצת דברי תורה מר' בערניו. שאינם נמצאים בספרי הליקוטים לבית רוזין.
מעניין למה לא הבאת את מכתבו של ר' אברהם המגיד מטריסק לבנו ר' מרדכי שבו הוא מצווה עליו להמנע מלבקר את ר' חיים מצאנז. (נדפס בספר היחס מטשרנוביל מהדורא ראשונה)
כמו כן למרות שר' אברהם יעקב מסדיגורא הינו דמות מרכזית בכל הסיפור, ואף שרדו ממנו דברי תורה רבים, אינך נותן ולו קווים ביוגרפיים קצרים לדמותו.
ממש לאחרונה יצא לאור ספר לקט מדברי תורתו ומסיפוריו של ר' חנוך פאדווה מלונדון ובו כמה פרטים חשובים לתולדות המחלוקת, ולפי הנראה לא עמדו מול עיניך בעת כתיבת הספר. כשבין השאר הוא מביא שם עדות מהימנה מאחד מחסידי צאנז בירושלים שר' יחזקאל משינובא בא לארץ כדי לנסות לשכנע את חסידי סדיגורא לבטל את החרם.
תודה רבה יחזקאל שרגא (משינובה?),
מחק1. ספר בארות המים הנ"ל אינו מוכר לי - חן חן על ההפניה.אבדוק בקרוב מה ניתן ללמוד ממנו.
2. דווקא כן הבאתי - ובהרחבה - את המכתב של המגיד מטריסק לבנו. ראה בעמ' 486, הערה 22.
3. אם תסתכל במפתח השמות, בכמה עמודים נזכר ר' אב"י מסדיגורה, תוכל לבנות בעצמך את הביוגרפיה שלו.
4. אכן הספר 'הליכות חנוך' לא היה מוכר לי ולא השתמשתי בו. כבר הפנו את תשומת לבי אליו ומהימנות המסורות המובאות בו נראית לי מפוקפקת למדיי.
ושוב תודה על ההערות הבונות.
בדקתי בספר בארות המים. קיים בהיברובוקס.
השבמחקלפחות במפתחות לא מוזכר רבי בערניו, לבד מבהקדמה.
דוד,
השבמחקלצורך מחקר שאני עורר, אני מחפש מקור לסיפור הידוע אודות האדמו"ר מצאנז (לפי גרסאות אחרות - בנו האדמו"ר משיניאווא), שביכול אמר שאברהם לינקולן נרצח כעונש על כך ששיחרר את השחורים מעבדות, נגד הפסוק "עבד עבדים יהיה לעולם".
אודה לך מאוד אם תוכל לסייעני במציאת מקור כתוב לסיפור זה,
שמואל
שלום דוד אסף
השבמחקקניתי רק השבוע את ספרך ואני קורה אותו בהתפעלות . (אגב, אהבתי יותר את דרך המלכות מאשר את נאחז בסבך ומאשר את הציץ ונפגע אבל זה עניין של טעם אישי ומכיוון שהראשון עוסק יותר בדמות מאשר בפן ה"עתונאי" ואכמ"ל. חשבתי לשלוח לך מכתב אך תוך כדי הילוכי מצאתי את הבלוג (המרתק!) הזה אז אצרף כאן הערת הגהה למהדורה הבאה. בעמוד 130 ליד הערה 20 אתה עוסק למעשה בקטע ששיך להערה 24. העניין של אונס רחמנא פטריה מופיע דווקא בחיבור "ירדוף הקורא" ולא ב"שבר פושעים" שמאשימים את דייני ס"ג ב"שכל רך". אגב, אני מניח שאני לא הראשון ולא האחרון שמלין על כך שהוא נאלץ לקפל את העמודים האחוריים ע"מ שההערות תהיינה נגישות. אני מניח שמדובר באיזשהו אילוץ מו"לי אך זה מתיש וחבל
תודה אהוד.
השבמחקלא ירדתי לסוף דעתך בהערת ההגהה שלך. חזרתי ועיינתי במקום שציינת ולא מצאתי בו פגם - לפעמים עניין מסוים, כמו זה שציינת, נדון בשני כתבי פולמוס.
באשר להדפסת ההערות בסוף הספר - אני שותף לתלונתך, אבל נאלצתי לקבל את דין המו"ל...
אני מצטט את לשונך מיד לאחר הערה 20 "לדבריו דייני ס"ג יודעים בלבבם את האמת, אך הם נאנסו לצרף את חתימתם פן יבולע להם ולפרנסת. יש לדונם לכף זכות ' כי אנוסים המה מחמת ממון ומחמת נפשות'..." בקטע שציטטת לפני כן לא מופיע עניין זה של אונס מחמת ממון ונפשות לעומת זאת בקטע בהמשך מתוך "ירדוף הקורא" מופיע הציטוט הבא "ומי יודע אם לא אנוסים היו מחמת ממון (ואולי מחמת נפשות כדרך הכת החדשה הלזו!)". לא באתי לנגח ואני מאוד נהנה מכתיבתך. (שכחתי כמובן לציין לשבח את החיבור המשותף שלך ושל אמך ושל יחזקאל קוטיק) למעשה במקום מגורי מתגורר אדם שלא אחשוף את שמו שקרא את ספרך "נאחז בסבך" בדמעות. הנ"ל בן של אדמו"ר מאוד מפורסם ואח וגיס לחבורה של אדמו"רים נאחז בסבך בעצמו ולאחר שנישא בשנות העשרה והביא צאצאים לעולם התגרש והוא כיום נשוי באושר לאשה חדשה. יש בידו אוטוביוגרפיה מרתקת שאינו מעז להוציא לאור מחשש שיבולע לו ולילדיו {לפחות מבחינה חברתית).
השבמחקחג שמח ומועדים לשמחה
אלו ואלו דא"ח, והלכה כמותך.
השבמחקהמראי מקום מדויקים, אבל נכוןם הוא שבעל 'שבר פושעים' מצטט במקום זה 'תשובת חכם אחד' - שאינה אלא פרפרזה של 'ירדוף הקורא', שמובא בהמשך. הייתי צריך לציין זאת בהערה ואני מקווהש זו הטעות הגדולה ביותר שמצאת בספרי...
ובאשר לבנש"ק שנאב"ס, מסור לו שאשמח לשמוע ממנו בפרטיות, לקרוא את דבריו ולנסות לסייע.
חגים וזמנים לששון.
שוב שלום וברכה דוד
מחקבסוף הספר הזכרת מעט את האדמו"ר האחרון מצאנז קלויזנבורג. אני רוצה לשלוח לך הפניה לתמונה מדהימה שמופיעה בסוף שיעור מספר 9 על אמונה ושואה של הרב ד"ר תמיר גרנות באתר של ישיבת הר עציון. אני לא יודע איך להעלות את התמונה בתור תגובה ולכן רק אצרף את הלינק אבל כללו של דבר ראה איך הגלגל מתהפך לו וכיצד הפך האדמו"ר מצאנז לנרדף על ידי הקנאים "בתשכ"א פורסמה בעיתון חרדי תמונת פגישתו עם דויד בן-גוריון, ונכתב שהפגישה נסובה על הקמת רשת חינוך ממלכתית-דתית בצאנז. התמונה מלווה בדברים חריפים נגד הרבי: הוא מכונה "חדשים מקרוב באו" (בפועל עלה שנה קודם לכן), ונטען כנגדו כי הוא עושה שעטנז בין שני 'המתנגדים' – החסידות והציונות" להלן הלינק
http://www.etzion.org.il/vbm/search_results.php?subject=%F9%E5%E0%E4+%E5%E0%EE%E5%F0%E4&koteret=%F9%E5%E0%E4+%E5%E0%EE%E5%F0%E4
השיעור נפתח כמסמך וורד ובעמוד האחרון לאחר סיכום השיעור מופיעה התמונה הנ"ל בכלל, יתכן, במקרה שאינך מכיר את סדרת השיעורים הנ"ל, שתמצא בה עניין כי היא משיקה במידה מסויימת למחקריך.
תודה רבה, אהוד. התמונה ידועה ובאותם ימים היא נוצלה הרבה בתעמולה הסאטמרית נגד צאנז. עצם הפגישה מעידה על תעוזתו הציבורית של האדמו"ר מקלויזנבורג, ועובדה היא שלמרות ההשמצות זה לא הפריע לקהילתו לצמוח ולגדול.
מחקלצערי, אני מתקשה לראות את האדמו"ר הנוכחי נוהג היום בדרך עצמאית כזו (ומצד שני, גם ראשי המדינה דהיום הם כבר לא בן-גוריון...).
היי דודניו...
השבמחקלאחר תקופה ארוכה קראתי שוב חלקים מהספר. אינה דומה קריאה ראשונה לשניה ושלישית...
שאלה; האם יש מצב להוציא לאור את הקונטרסים עצמם של שני הצדדים בכריכה אחת, לטובת הציבור שלא יכול לנבור בהררי החומר בספריה הלאומית...
אם תמצא את המימון לכך, זה בהחלט אפשרי...
מחקמה עם משלוח הזספר באימייל?
השבמחק