יום שישי, 12 ביוני 2020

יְהוּדָה אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ: פרידה מיהודה זיו

יהודה זיו ביום הולדתו התשעים, 2016 (צילום: ברוך גיאן)

שלשום, בליל יום רביעי, 10 ביוני 2020, הלך לעולמו יהודה זיו, ואתמול, יום חמישי לעת ערב, הוא נקבר בהר המנוחות, בחלקת יקירי ירושלים. בן 94 היה במותו, שבע שנים ומעשים.

מת האיש המיוחד הזה. מת איש ידיעת הארץ ואהבת הארץ, הפלמ"חניק הנצחי, שהגדיר את עצמו 'איש תש"ח שראשו לא שח'. מת האיש שעליו ועל שכמותו כתב חיים גורי 'יפי הבלורית והתואר'. איש יפה, בנעוריו ובשיבתו.

יהודה היה מורה למורים. מורם ורבם הנערץ והאהוב של דורות של מורי דרך בארץ ושל חובבי תולדותיה של ארץ ישראל, טבעה ותרבויותיה. הוא היה גא במעמדו ו'התלקק' (כלשונו) על כל פיסת ידע חדש שצבר. הוא הגיע להרצות בכל מקום שאליו הוזמן והתייחס ברצינות תהומית למאות השאלות שהופנו אליו מכל קצוות הארץ, מבני נוער ומבוגרים. כל שאלה כזו העסיקה אותו, והמאמץ המחקרי שהשקיע על מנת למצוא את התשובות הנכונות  ובאין תשובה ודאית, לא פעם גם בהשערות מפולפלות  גרם לו הנאה בלתי רגילה. בהפצת הידע שצבר ובחינוך לאהבת הארץ (ברגליים ממש), לאהבת התנ"ך ('לראות את התנ"ך' בלשונו) ולאהבת הלשון העברית, ראה ייעוד ושליחות. משחקי מילים ושנינויות לשון (כולל בערבית שהייתה שגורה על פיו) היו חלק בלתי נפרד מהוויתו, שיחתו וכתיבתו. חיבה מיוחדת הגה לשמות מקומות בארץ  שמות יישובים, אתרי נוף או רחובות. הוא היה חבר בוועדות ממשלתיות ועירוניות שעסקו בקביעת שמות, וחקירת גלגוליהם של שמות הייתה עבורו תענוג בלתי רגיל ומקור אין סופי של סיפוק ושמחה.

פועלו, תחנות חייו וחוויותיו  בטבריה שם גדל כילד (הוא נולד במוסקבה בשנת 1926, אך הגיע ארצה כתינוק בן שנתיים); ברעננה, אליה עברה משפחתו בשנת 1935, שכן אביו בן-ציון זלצין נקרא לנהל בה את בית הספר העממי המקומי (בית ספר זה קרוי עד היום על שם האב: בית ספר ממלכתי 'זיו'); בימי מלחמת העצמאות, עת התנדב לפלמ"ח ושירת כמלווה שיירות ('פוּרמאן') וסייר; בכפר ויתקין ובחדרה, שם שימש בראשית שנות החמישים מורה למופת; בשנות שירותו בצבא הקבע כראש מדור מורי"ה (מורשת ידיעת הארץ); ובפרק האחרון בחייו, הפרק הירושלמי, אהבתו החושנית וקנאותו לעיר מגוריו (ברחוב עמק רפאים שבמושבה הגרמנית בירושלים), לאנשיה ולאתריה  כל אלה מתוארים במקוטעין בספריו ובמאות הרשימות והמאמרים שחיבר ופיזר מעל כל במה אפשרית.

מכתב פרידה מחורז שכתב סגן אלוף יהודה זיו לפקודיו עם שחרורו מצה"ל, 1984

יהודה גם אהב לשיר (והוריש את אהבתו זו לילדיו; בתו יפעת חברה בשלישית הזמרות הנהדרת 'האחיות לוּז'). באחד המאבקים האחרונים שהשתתף בהם  מחאת ותיקי הפלמ"ח וחטיבת הראל בשנת 2017 על הניסיון (שנכשל, השבח לאל) לקרוא למתחם החאן בכניסה לשער הגיא על שמו של רחבעם זאבי (גנדי)  שר יהודה בפני הקהל את שירם של מלווי השיירות במלחמת העצמאות 'כשנמות יקברו אותנו בין הרי באב אל ואד'...

הנה הוא בסרטון קצרצר שצולם על ידי אמוץ פלג מחולדה (שנפטר גם הוא לפני כחודש):



הקוראים הוותיקים של בלוג עונג שבת יזכרו תמיד בחיבה את עשרות הרשימות פרי עטו שפורסמו כאן בין השנים 2018-2012 במדור 'על דעת המקום'  שם שהמצאתי עבורו ויהודה התאהב בו מייד. יהודה אהב את פלטפורמת הבלוג האינטרנטי של עונ"ש וגילה מהר את יתרונותיה, הן בתפוצה הנרחבת הן ביכולת לצרף בקלות לרשימותיו מנגינות, איורים וסרטונים. רשימות אלה היו שילוב מרענן של ידענות מופלגת, חשיבה מקורית, הברקות לשוניות, כישרון טבעי של מספר סיפורים, הומור וחן בלתי רגיל. אין פלא שזכו בחיבת הקוראים שביקשו עוד ועוד.

תענוג היה לערוך את רשימותיו בבלוג, להוסיף עליהם ולגרוע מהם, להתפלמס אתו 'עד זוב דם' ולזכות בכל פעם מחדש במחמאה: 'דוד אשף'... זכיתי גם שיקדיש לי רשימה מיוחדת לכבוד יום הולדתי (מזמור לאסף, 26 בפברואר 2014).

יהי זכרו ברוך.

יהודה זיו ואנוכי במערכת עונ"ש, 2016

מאמרי יהודה זיו בבלוג עונג שבת 
  1. מיהו הָשֵׁם הגיזוֹנִי ומה לסוסים בדרך בורמה, 7 בנובמבר 2012
  2. המנהלים של פי-פי אל וקה-קה אל, 12 בנובמבר 2012 
  3. מה עושה דבורה הנביאה באנדורה?, 19 בנובמבר 2012
  4. אזעקת 'צבע אדום' בעין גדי?, 26 בנובמבר 2012 
  5. לראות את התנ"ך, 4 בדצמבר 2012
  6. היכן הן גבעות שיך-אברק וחרתיה?, 17 בדצמבר 2012
  7. האם יש גן עדן בפוריידיס?, 24 בדצמבר 2012
  8. 'הבשורה' על פי כפר ויתקין, 6 בינואר 2013
  9. בנתיב עשרים אלף הפרשים, 15 בינואר 2013
  10. בעקבות איוב לארץ עוץ, 22 בינואר 2013
  11. האמת הצרופה על צרפת וצריפין, 6 בפברואר 2013
  12. תלי תלים, 21 בפברואר 2013
  13. סי-פורים לפורים, 24 בפברואר 2013
  14. כרמי עין גדי וסוף עידן התמימות, 6 במרץ 2013
  15. 'טיול לארץ הַחוֹרִים', 21 במרץ 2013
  16. שלושה בסיכָּה אחת, או בעקבות סמל הפלמ"ח, 11 באפריל 2013
  17. גלויות וטמונות בנחל עכברה, 13 במאי 2013
  18. מחברת הסיפורים של נסים אלוני, 29 במאי 2013
  19. השורשים הצ'צ'ניים של אבו גוש, 10 ביוני 2013
  20. שבילי נחש ועקלתון, 24 ביוני 2013
  21. המשלט וחוט השפאגאט, 8 ביולי 2013
  22. שווה לחיות בירושלים?, 23 ביולי 2013
  23. כּפְלֵי שֵׁמוֹת במפת ישראל, 13 באוגוסט 2013
  24. היכן היא מערת אנטונינוס?, 24 בספטמבר 2013
  25. מה בין רוח צה"ל לחבית ברעננה?, 8 באוקטובר 2013
  26. דובים שתיים ויער אחד, 22 באוקטובר 2013
  27. יאללה, בית"ר, יאללה, 11 בנובמבר 2013
  28. שימו שמן, שמן זית, 2 בדצמבר 2013
  29. העולים אל מצדה, 16 בדצמבר 2013
  30. חְסֵיין בגן החיות: פרק לא ידוע מ'ילקוט הכזבים', 6 בינואר 2014
  31. האמת על הצ'יזבאת, 23 בינואר 2014
  32. שו"ת זיו (א): על שם מי קרוי מחנה נתן?, 12 בפברואר 2014
  33. מזמור לאסף, 26 בפברואר 2014 
  34. שו"ת זיו (ב): מערב הנגב ברבים, צאלים ושיטים, שייח' מוניס ומשה רבינו, 11 במרץ 2014 
  35. שו"ת זיו (ג): גילו הגָּלילים, 23 במרץ 2014
  36. שביל לפרא בין הרים, 2 במאי 2014
  37. על שכונותייך ירושלים הפקדתי שמות, 22 במאי 2014
  38. מנגינת הֶחָלִיל, 13 ביוני 2014
  39. הלילה בו רעדה הארץ ונֶעְתְּמוּ שָׁמַיִם, 27 ביוני 2014
  40. מעשה במטווח ב'נחל המטורפת', 22 ביולי 2014
  41. המנהרות אשר בהרים, 6 באוגוסט 2014
  42. שו"ת זיו (ד): על המושב שְׁזוֹר, המעינות הכפולים של אעבלין, וממתי נמצאת חדרה בשומרון, 19 באוגוסט 2014
  43. מה עושות הָאַיָּלוֹת, והיכן?, 12 בספטמבר 2014
  44. למה קילל צ'יץ' את 'סולל בונה'?, 5 בנובמבר 2014
  45. כְּסָלוֹן עיר משושי, 9 בדצמבר 2014
  46. הגשרים של בקעת החוּלה ונקמת היד השמאלית, 2 במרץ 2015
  47. שו"ת זיו (ה): סטלה מאריס, קדש וקדושה, עוד על 'מחנה נתן', 23 במרץ 2015
  48. פְּלִשְׁתִּים עלינו!, 13 במאי 2015
  49. מסביב לסיבוב (א): דרך ללא מוצא, 24 ביוני 2015
  50. שו"ת זיו (ו): שדה תימן, בית המכס, חצר סרגיי, חֶבֶר וחברון, 14 ביולי 2015
  51. מסביב לסיבוב (ב): סיבובי ביל"ו וחולון, 31 ביולי 2015
  52. מסביב לסיבוב (ג): מסיבובי המוות ועד סיבובי קמב"ש ובב"ש, 14 באוקטובר 2015
  53. מה עשו 'הָאַיָּלוֹת' בלילות תש"ח?, 18 בנובמבר 2015
  54. אנו הולכים ברגל, 25 בדצמבר 2015
  55. הקו הירוק, 10 בפברואר 2016
  56. 'תג המחיר' של אבימלך, 21 במרץ 2016
  57. שו"ת זיו (ז): לח"י במעלה עקרבים וחיג'אב ברחוב הפלמ"ח, 4 במאי 2016
  58. סֶכֶר לִבְרָכָה ולחורבן, 22 ביוני 2016
  59. מי אתה בן תֵּימָא?, 28 בספטמבר 2016
  60. מורשת חטיבת הראל אינה 'מורשת גנדי', 16 באוקטובר 2016
  61. ארץ ישראל בְּרָוֶר, 27 בינואר 2017
  62. 'וּרְאִיתֶם וְשָׂשׂ לִבְּכֶם', 1 באוגוסט 2017
  63. מֵי עֵדֶן מעֵין אַל-מַיָּא, 31 בינואר 2018
  64. תחנות ושמות בדרך הבשמים,17 במאי 2018

אזכורים ותרומות נוספות של יהודה זיו לבלוג עונג שבת

לפי עמידת הדום אפשר להניח שמדובר בשיר הפלמ"ח...
מימינו של יהודה בתו יפעת, על הקלידים 'בן הזקונים' אלון, 2016 (צילום: ברוך גיאן)

43 תגובות:

  1. חבל על דאבדין ולא משתכחין.

    השבמחק
  2. חוצפית המתורגמןיום שישי, 12 יוני, 2020

    "חבל על דאבדין ולא משתכחין" (סנהדרין קיא, א). ושני פירושים בזה, שאין למצוא דוגמתם כי אינם שכיחים, ושאין שוכחים עליהם. וכמאמר רשב"ג: "דבריהם הם זכרונם" (ירושלמי שקלים, פ"ב ה"ה).

    השבמחק
  3. תודה דוד. איש ענק היה. מורשתו נשארת איתנו - גם בזכותך. יואב אבניאון

    השבמחק
  4. לא ממש ברור מדוע יש לבזות של רחבעם זאבי המנוח, ברשימה שנועדה לשמו ולתהילתו של יהודה זיו. חבל. פשוט חבל.

    השבמחק
    תשובות
    1. לא ראיתי "ביזוי" אלא רק ציון עובדה.

      מחק
    2. יעקב וימן - אנא קרא שוב. העקיצה הזו, כלפי גנדי, היא מיותרת. אפשר להגדיל את יהודה זיו מבלי להקטין את רחבעם זאבי, שכל חטאו הוא בכך שאינו משתייך למחנה הפוליטי של בעל האכסניה. זאבי, אגב, היה "אייס" בידיעת הארץ, שישנם והיו מעטים כמוהו.

      מחק
    3. לרחבעם זאבי היו עוד כמה וכמה חטאים, למקרה ששכחת

      מחק
    4. דוד שי: באמת? והנפיחה הזו "מבוססת עובדתית" כמו הערכים הפוליטיים הנלעגים בוויקיפדיה העברית?

      מחק
    5. אנונימי יקר.
      רק משום כבודו של זאבי לא אספר את שראיתי במו עיני, והתביישתי.
      אשמח לעשות זאת ב-4 עיניים.

      מחק
  5. אבישי ליוביץ'יום שישי, 12 יוני, 2020

    לפני כחודש שגרתי שאלתא ליהודה זיו בדבר מקור שמו של הכפר ספריא שעל מקומו מושב צפריה כיום. כאשר בוששה תשובתו חששתי מפני משהו גרוע.
    הנה דברים שכתב ידידי, מורה הדרך, יואב אבניאון:
    יהודה זיו - ענק ארץ-ישראל ואיש יוצא דופן הלך אתמול לעולמו בגיל 94.

    חשבתי לעצמי כמה השתנה העולם: אני בקשר הדוק איתו בעשור האחרון, הוא כתב והגיב רבות באתר שלי, ענה לשאלותי - אך לבושתי מעולם לא פגשתי אותו. כמה נסיונות שעשיתי בנדון לא צלחו מסיבות טכניות.
    למרות זאת הרגשתי קרבה רבה ואהדה עצומה לאיש המיוחד הזה.
    אין טיול כמעט שאינני מזכיר אותו במיוחד את ספרו "רגע של מקום - סיפורים מאחורי שמות מקומות" המשמשים כלי הדרכה אדיר למורי דרך ומקור עניין לאוהבי הארץ. בהרצאותי האחרונות על שמות מקומות הזכרתי אותו ואת ספרו.
    תכונתו הבולטת היתה חביבות וחוש הומור.
    לפני ארבע שנים כתב באתרי מאמר בשם "רַמְלָה או רַמְלֵה ?" וזאת לשאלתי איך נכון להגות שמות יישובים. בתגובה למאמר כתב הוא עצמו הערה בזו הלשון:
    ליואב, שוב שלום! .... יש בפי גם סיפור משעשע: באחת מאותן שנים קיבלתי על עצמי לסייר במזרח השומרון, כולל עלייה אל 'קרן סרטבה' - ומטבע הדברים, הצעתי להוסיף מראש בחוזר השנתי גם הערה בדבר הקושי שבעלייה זו. כשהגיע אלי עותק אותו חוזר, מצאתי כתוב בו כך: 'מזרח השומרון – המסלול:.........; המדריך: יהודה זיו; הערה: טיפוס מייגע...'. ומכאן ואילך היה זה אף הכינוי, שדבק בי בפי חברי 'הגנת הטבע' בנתניה! בידידות, יהודה זיו
    רק לפני חודש הגיב אצלי לכתבה על מפות "ליואב שלום ורוב תודות על דבריו, משב רוח רעננה בימי קורונה טרופים אלה בידידות משכבר הימים, יהודה זיו"
    יהודה איננו אבל מורשתו הגדולה נשארת איתנו. תנחומי הכנים למשפחתו. יהי זכרו ברוך!

    השבמחק
  6. כתבה - הספד יפה מכובד!

    השבמחק
  7. ראוי להדגיש שיהודה היה איש ידידותי, שכולם אהבוהו - ממש "איש רעים להתרועע",וחשוב לציין את הספרים שכתב , שכולם משלבים ידע עצום, כי היה איש אשכולות. שלושת ספריו המתארים מקומות, נופים, שמורות טבע ומסלולי טיולים הם: בשביל המטיילים, ילקוט צד , ילקוט גב. הספר הנוסף, שמו "רגע של מקום", ובו סיפורים מאחורי שמות מקומות ויישובים בארצנו.

    השבמחק
  8. נראה לי כי אחת מסגולותיו הגדולות של התאריך העברי היא שכמעט לכל הספר ,ל"ע - נראה שניתן למצוא בו מעין פתח- דבר . אבל כאשר מדובר באנשי אשכולות מופלאים כמו יהודה זיו ז"ל - דומה שכל תאריך עברי יסכון ואין לי ולרבים אחרים - אלא להצטער שלא הספקתי להגיד לו את מקצת השבחים שלהם היה ראוי , בחייו!

    השבמחק
  9. פנה זיונו פנה הדרנו. נקי דעת. חכם. ידען מופלג. נדיב. מלא הומור. כמה נחסר אותו. ניחומים לפנינה היקרה ולילדיו. כמעט יובל שנים של היכרות טובה חלפו עברו. בתיה וחיים באר.

    השבמחק
  10. היה איש יקר. חבל על דאבדין ולא משתכחין

    השבמחק
  11. יהיו מפעליו נר לרגלינו ולרגלי הדורות הבאים

    השבמחק
  12. אוי יוי יוי. הם ניסו לגנוב לנו את שער הגיא השבח לאל (איזה אל ?)ולא הצליחו

    השבמחק
    תשובות
    1. בדיוק. ולא בוחלים בביזוי זכרו של איש יקר אחד, כאשר באים להוקיר את זכרו של איש יקר אחר. עצוב.

      מחק
    2. רחבעם זאבי היה כתם מביש על ההיסטוריה של צה"ל, מדינת ישראל והעם היהודי.
      כל הכבוד שיש כאלה שמודעים לכך ואינם נרתעים מלומר את האמת לאמיתה, וחבל שיש כאלה שאינם מכירים בעובדה זו. זאבי אינו יכול להתבזות. מעשיו ביזו אותו עוד בחייו, קל וחומר במותו- ומעוות זה אינו יכול לתקון. הצטערתי מאוד לשמוע שאיש יקר (שהערכתי מאוד עוד מימי בחידוני ידיעת הארץ של צה"ל בשירותי הסדיר) כמו יהודה זיו המנוח, העדיף את השבטיות הפלמח"ניקית על שיקול מוסרי מתבקש.

      מחק
    3. לא מבין אותך... הרי זה בדיוק ההפך! יהודה זיו היה בין אלה שמחו על החלטת הממשלה לקרוא את המתחם על שמו של גנדי! 'השבטיות הפלמ"חניקית", כפי שאתה מכנה אותה, הייתה מאוחדת בהתנגדותה לכך.

      מחק
    4. אתה צודק כמובן והטעות כולה שלי. לא יכולתי לדמיין שאכן כך קרה ושימחת אותי כשהעמדת אותי על טעות מצערת זו. רווח לי.
      יהי זכרו של יהודה זיו ברוך וימחל לי בעולם האמת.אתה מוזמן להסיר את התגובה אם רצונך בכך אף שבכל האמור לגבי זאבי איני חוזר בי כמובן.

      מחק
  13. בשנת 1998, הביא אותו סיומקה (ז"ל), מנהל קורס מורי דרך של "בית שמואל", להרצות בפני התלמידים (מורי הדרך לעתיד). אני זוכר אותו, כמרצה מרתק, ששייך למרצים מעוררי-ההשראה.
    כמו כן, זוכר אותו, כאחת הדמויות הקבועות, במשך עשרות שנים, המסתובבות על רח' עמק רפאים....

    השבמחק
  14. בצד הצער על הליכתו של יהודה זיו, קשה לשאת את העובדה שלא רבים יודעים כיום מי האיש, רק מעטים יחושו בהיעדרו, והסיכוי שיקום בקרוב איש כמוהו הוא אפסי.
    חננאל מאק

    השבמחק
  15. יהודה זיו היה בין היתר מורה בתיכון חדרה - התיכון שבו למדתי, אבל מספר שנים לפני שהגעתי אליו. הוא לימד את אחי, למשל. כמו כן חיבר ספרי גאוגרפיה. היא אדם משכמו ומעלה, בעל חוש הומור ומסביר פנים. ב- 30.1.2017 שוחחתי עמו בטלפון בעקבות השיר "לסבא הייתה כלבה" שהושר בפלוגה ב' בפלמ"ח.
    יהי זכרו ברוך.

    השבמחק
  16. לבושתי לא הכרתיו. מזל שהבלוג ישנו וטוב מאוחר מאף פעם. עכשיו אלמד על האיש ועשייתו. שבת שלום

    השבמחק
  17. איש יקר אוהב אדם ואוהב הארץ. בשרותי רב השנים כאיש מילואים במדור ידיעה"א היה שלב בו היה יהודה מפקד המדור.
    למדנו ממנו כל פעם דברים חדשים והיינו מרבים לשוחח עם חידודי לשון.נפגשנו מידי פעם בשנים האחרונות בירושלים
    ובפעם האחרונה בתיאטרון ירושלים במופע מוסיקלי ממש לפני פרוץ הקורונה.
    יהי זכרו ברוך שבת שלום גדי

    השבמחק
    תשובות
    1. הכרתי את יהודה במדור ידיעת הארץ. נהג לומר שפעם הכרנו את הארץ ברגליים, ואילו היום - "כי מן 'אגד' תראה את הארץ". לימד אותנו לחדש אנרגיה אחרי מסע מפרך: חותכים את ה'נשיקה' של הלחם, מוציאים את התוכן הרך ולתוך החלל שופכים את הסוכר ממנות הקרב, מועכים ואוכלים. באנרגיה מחודשת - ממשיכים. אין לנו תמורתו.

      מחק
  18. איש מיוחד - כפי שצוין בראש הכתבה "איש תש"ח שראשו לא שח"‏
    בנוסף לכל אלה יהודה זיו היה גם מאוהדיה של "חבורת שהם" מכפר מעש, היו לו ‏את התקליטורים שהוציאה החבורה ואף סיפר לי כי הכיר את ד"ר חיים שהם ז"ל ומיודד עם ‏אשתו יעל שהם. אכן - ראשו לא שח.

    השבמחק
  19. היטבת לתאר את דמותו של המנוח רב הפעלים יהודה זיו.‏
    כואבת הפרידה מהאיש נעים ההליכות ששוטט בשבילי הארץ והכיר בה ‏כל משעול, וברשימותיו מאירות העיניים טווה את החוט המקשר בין ‏שלוש אהבותיו: הארץ, התנ"ך והשפה העברית.‏
    שלום לעפרו.‏

    השבמחק
  20. הלב כואב למשמע הבשורה על מותו של יהודה זיו שזכה להעמיד דורות של מטיילים. אוהבי הארץ, מכמניה ושפתה.
    השבת פרשת "שלח לך" (פרשת המרגלים) עוסקת רבות בארץ ישראל עצמה, נופיה ואנשיה. ואחד הפסוקים הידועים למרות המחלוקת: "הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד". כמה סמלי שיהודה נטמן בסמיכות כזו.
    מעטים יודעים כי חתנו של יהודה זיו יוסי אליאל ז"ל, היה טייס קרב. לוחם ומפקד טייסת F-16 מצטיין ואהוב. למרבה הצער נספה בתאונה אווירית בקיץ 1986.
    ברכת שבת שלום ורק בשורות טובות לכל.

    השבמחק
  21. מרתק, תודה
    https://isra-parparim.blogspot.com/

    השבמחק
  22. אני זוכרת אותו, יחד עם רבים, מקורס מורי דרך בשנת 1972/3 (אז עדיין מטעם משרד התיירות). הוא הדריך אותנו בטיולים אחדים, ובפסגת הקורס - טיול בן שבוע בסיני. היה איש מרשים ביותר, ידען מופלג וצנוע. חבל על דאבדין

    השבמחק
  23. אליקים רובינשטייןיום שישי, 12 יוני, 2020

    חבל על דאבדין. את שמו הערבי של רחוב הפלמ״ח, מקום מגורינו עד לא מכבר,‏ למדתי מן הבלוג ומזיו ע״ה,שזכרו ברוך.‏

    השבמחק
  24. בצער על פטירתו של יהודה זיו אדם יקר וישראלי מיוחד.
    לזכרו אני רוצה לספר איך יהודה בעקיפין תרם לי להכיר את ההיסטוריה הרחוקה של משפחתי משפחת אפרת. במרץ 2012 הוא כתב תגובה קצרה ב'הארץ' על כתבה של שולמית כהן-אסיף על הספר 'הארנבת עם עיני הענבר' שבו הסופר אדמונד דה-ואל, צאצא מבית אפרוסי, מספר ברומן מרתק את תולדות משפחת אפרוסי-אפרת. מהספר ומהכתבה של יהודה הובהר לי שוב שאבי הוא נצר מאותה משפחת אפרוס, בשם זה עלה מרוסיה, והשם אפרוס-אפרת, היה קיים מדורי דורות.
    אבי סיפר תמיד שהמחזה מירה'לה אפרוס-אפרת נכתב על גבירה אמיתית שהייתה במשפחה, ועוד סיפר שהיו למשפחה חוות דגן ומאפיות במקומות שונים ברוסיה. המשפחה של אבי הייתה ענף אחד מענפי המשפחה הענפה הזאת. אבי עלה ארצה צעיר, בגיל 17. הוא לא ידע הרבה פרטים וסיפר מעט.
    שלחתי ליהודה מכתב עם שאלות, הוא ענה לי במכתב מפורט, מעניין. אמנם הוא עצמו למד לראשונה על קיום משפחת אפרוס-אפרתי, אבל הסביר—"מתברר כי אין זה אלא אפרתי (הוא מנקד) בהברה האשכנזית המקובלת בפי יהודי תחום המושב ברוסיה" ועוד הוסיף "אפרת היתה ממשפחות שבט יהודה שהמתייחסים עליה נקראו אפרתיים" וכו'...
    אני חושבת ששמות משפחות אפרת בארץ הם מעוברתים ואולי אין עוד משפחה הקשורה למקור.
    לבסוף אני רוצה להוסיף פרט אולי שולי אבל חימם לי את הלב. מכתבו כתוב בכתב יד יפהפה מדהים, אומנותי, המצביע על רוחב לב, ויצירתיות עשירה.

    השבמחק
  25. זכיתי להכיר ולהוקיר ענק ארצישראלי. הוא היה מורה נפלא ומענטש

    השבמחק
  26. אבדן שאין להשיבו; איש נדיר מכל הבחינות. הכרתי את יהודה ואת משפחתו עוד ברעננה, משכבר הימים. מאוחר יותר --בהשתלמויות מורי-דרך; וברחוב עמק רפאים בירושלים. נדיבותו העשירה את הידע שלי אודות פעילות אבי (זאב סגל) ברעננה בשנות ה-30. כמאמר המשורר נתן יונתן "איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא"...

    השבמחק
  27. יהודה זיו, גדול בתורת ארץ ישראל, יישוביהָ, ערוציה, נחליה, ואדיותיה, אוהליה, דרכיה, שביליה, אהבת שפתה העברית וידיעת ספר הספרים. כל כך קשה עכשיו לקוות כי ייזכר האיש, ייוודעו לדורות הבאים מעשיו ודרכיו, ויהיו לו ממשיכים בדרך.

    השבמחק
  28. הכרתי את יהודה כמדריך בקורס ידיה"א בראשית שנות ה 80. זכור לי שסיפר על פירסום של טיול שלו בחוברת הטיולים של החברה להגנת הטבע שהיתה מתפרסמת באותם ימים ונכתב בה: טיול למצוקי מדבר יהודה, המדריך יהודה זיו (טיפוס מסוכן). ידען גדול ומלא הומור ושנינות.

    השבמחק
  29. https://m.facebook.com/story.php?story_fbid=10158516049702812&id=601517811

    השבמחק
  30. יהודי יקר ואוהב הארץ. תודה דוד על הבמה שנתת לו, במדור מוצלח ומחכים כל כך. בזכותו התכתבתי עם יהודה, שהשיב לשאלותי בנועם וחכמה. יהי זכרו ברוך

    השבמחק
  31. למדנו יחד בכיתה בסמינר דוד ילין בירושלים ב 1947. הכנו יחד עבודות והיה לי העונג ליהנות מכשרונו הלשוני ומההומור הנפלא שלו. שמרנו על קשר כל השנים ושבוע לפני מותו עוד דיברנו בטלפון. חקוק בזכרוני אחד מחידודיו, "דור תש"ח - דור שכוחו לא תש וראשו לא שח".

    השבמחק
  32. למה אנונימי? פרסמו את שמי! נגה מרון

    השבמחק
  33. את יהודה זיו פגשנו לראשונה בתחילת נובמבר 1960, כאשר התחילה שנת הלימודים בחוג לגיאוגרפיה. היינו קבוצה של כ-30 תלמידים, הרוב בגילאי 21–24, יוצאי צבא, ויהודה היה המבוגר בינינו. ידענו שהיה בפלמ"ח, שהיה מורה באחד מיישובי השרון, מכיר את הארץ ושביליה, בקי בתנ"ך ויודע ערבית. בשנת הלימודים הראשונה (עדיין ברחוב ממילא) עסקנו הרבה בשרטוט מפות . השרטוטים והרישומים בדוחות הסיורים שלו היו מפליאים. גרפיקה למופת. ראינו בו אבא, לנו הצעירים, ואפשר היה תמיד להיוועץ עמו בנושאים שונים.

    בתחילת 1964 מוניתי לתפקיד של מזכירת ועדת השמות הממשלתית שליד משרד ראש הממשלה, ועדה שתחילתה כוועדת שמות ישובים בקק"ל ובראשה עמד יוסף וייץ. במעבר למשרד ראש הממשלה נוספו שתי ועדות משנה, ועדה לשמות גיאוגרפיים וגם ועדה לשמות היסטוריים. יו"ר הוועדה בישיבות המליאה היה דר' אברהם בירן, מנהל אגף העתיקות. והרי סיפור מאחד האירועים בדיוני הוועדה: יוסף וייץ הופיע בישיבת המליאה ודיווח כי נדבן יהודי מארה"ב, מר רוזנוולד, איש עתיר ממון וגם עסקן בכיר במגבית היהודית המאוחדת, מבקש לתרום סכום נכבד של כמה מיליוני דולר להקמת ישוב בגבול הצפון, אך בתנאי שייקרא על שמו – כפר רוזנוולד. לפי התקנון של פעולות הוועדה הדבר היה בלתי אפשרי. המליצו לוייץ להציע לתורם את השם 'ורדון', מלשון ורד (rose), אך הוא סירב. השם שעלה בוועדה עוד לפני הצעת התרומה היה 'זרעית', בגלל קִרבה ליישוב קטן נטוש – מזרעה או מזרעת. וייץ התחנן בפני החברים לנסות ולפתור את הקושי במתן השם. ואז קם יהודה זיו והציע לשכנע את התורם כי השם 'זרעית' משמעו ראשי תיבות של המשפט "זכר רוזנוולד עמנו יישאר תמיד". וראה זה פלא. התורם הסכים, הכסף הועבר, בניית היישוב הושלמה והמושב אוכלס ב-1968, ובא לציון גואל!

    ועוד: ב-2002 הוציא יהודה לאור ספר בשיתוף המועצה המקומית ראש פינה והוצאת הספרים "אריאל". הספר עוסק במצבת זיכרון, שהייתה בצומת ראש פינה ונעלמה, וכן בסיפור סלילתו של הכביש מראש פינה לטבריה ושלוחותיו – בואכה צפת, לכיוון מטולה ולכיוון גשר בנות יעקב ומשם לרמת הגולן ולדמשק. בתחילת 1916 הציבו התורכים מצבת זיכרון לכבוד ג'מאל פאשה, מפקד הכוחות הטורקיים שהגיע מסוריה בניסיונו לעצור את הגייסות הבריטיים השועטים צפונה. המונומנט, או כפי שכינו אנשי וילדי ראש פינה – 'המולימנט', היה בגובה ארבעה מטרים על בסיס אבני בזלת ועליו לוח אבן וכתובת הקדשה בערבית. במפה של מחלקת המדידות המנדטורית משנת 1932 עדיין מסומנת מצבה זו אבל אי אפשר להוכיח כי עדיין הייתה קיימת אז. יהודה השקיע זמן רב בניסיון למצוא אותה או את שבריה. נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה. בעקבות סיפוריו החלטתי לזמֵן לביתי בבוקר שבת אחת כמה חברים ומכרים, ילידי ראש פינה וצפת, ואז שמענו מיהודה את מסכת חיפושיו בעקבות היעלמות המצבה. זוכרים את הפסוק מספר תהילים, קי"ח, 22 – "אֶבֶן, מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה", אם כן, השם שנתן יהודה לספרו הוא: "אבן היתה לראש פינה". מקסים וקולע !

    ועוד משהו לסיום: במסכת סנהדרין (קי"א, א') נמצא הביטוי "חבל על דאבדין ולא משתכּחין". לא פעם שאלתי אנשים שהשתמשו בביטוי הזה מה פירוש 'ולא משתכּחין', והתשובה הנפוצה היתה 'לא שוכחים', 'לא 'יישכחו', 'לא נשכח'. ולא היא! מובן שתי המלים הללו הוא 'לא שכיחים', כלומר נדירים, מיוחדים, לא רגילים, שאין הרבה כמותם.
    לזכרו של יהודה זיו ייאמר: חבל על דאבדין ולא משתכחין.

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית 'הגב בתור:', לחצו על 'שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי' אם לא הצלחתם להתגבר על הבעיה – רשמו את השם בתוך התגובה.
לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול ואז 'פרסם' – זהו.
מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.
תגובות לפוסטים ישנים מועברות לאישור ולפיכך ייתכן שיהוי בפרסומן.
תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.